פרק יח, א
וישמע יתרו. אמרו רבותינו ששמע קריעת ים סוף, שכשנקרע הים נהם נהמה גדולה עד ששמעו כל מלכי מזרח ומערב. וזהו שנאמר (ישעיה ה, ל) וינהום עליו וגו' כנהמת ים. ואמרו ג"כ ששמע מלחמת עמלק.
וישמע יתרו כהן מדין חתן. בגימטריא והנה קריעת הים ומלחמת עמלק.
יתרו. בגימטריא כומר היה לעבודה זרה.
ובגימטריא התורה שהיה כומר לע"ז ובא להתגייר ולקבל התורה.
לשון אדוני אבי הרא"ש ז"ל.

יתרו. קרי ביה יתר ו'. שששה שמות היו לו יותר על שאר בני אדם.

דבר אחר:
שבא לקבל י' דברות ומצוות יותר על הז' הראשונות שנצטוו לבני נח.
את כל אשר עשה אלהים למשה. למה אמר "אלהים"?
פירוש, אשר עשה הקב"ה למשה אלהים לפרעה. אי נמי שמע שבא עליו במידת הדין להרגו על שלא מל את בנו, שנאמר (לעיל ד, כד) ויפגשהו ה' ויבקש המיתו, ושמע שניצל מזה.
עשה אלהים. ב' במסורה. הכא. ואידך לעיל (בראשית מב, כח) מה זאת עשה אלהים לנו. שבאותו לשון שנצטערו באותו לשון הרויח בעלייתם משם.

פרק יח, ב
אשת משה אחר שלוחיה. פירוש, היא כאשתו שאין נושאין גרושתו.

פרק יח, ג
שם האחד גרשם כי אמר גר וגו' ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי וגו'. ואין כתיב כאן "כי אמר", איכא למימר א"כי אמר" דלעיל קאי. ועל גרשם כתיב "כי אמר" כי יש דרש במדרש (במכילתא) כשנתן יתרו בתו למשה הוצרך להתנות שיהיה הבן הראשון לע"ז ולכך לא נימול עד שפגעו המלאך בדרך וביקש להמיתו, אז מלתו צפורה ומחלה לו התנאי שהתנה עם אביה. לכן בכאן כתיב "כי אמר" כלומר אמר נגלה לכל כי אנוס היה על תנאי הזה, כי גר היה והוצרך לעשות מאמר יתרו. ומכל מקום על התנאי יצא ממנו יהונתן שנעשה כומר לפסל מיכה. לכן לא כתיב "כי אמר" על אליעזר כי לא היה תנאי לגלות שהרג את הנפש ורצה פרעה להרגו. ומיהו בגמרא (נדרים לא, ב) משמע שאליעזר בן משה לא נימול עד שפגעו המלאך, שאמר משה אמול ואצא לדרך סכנה הוא לתינוק. וזה היה אליעזר שמשבא למצרים לא מצינו שהיה לו בן אח"כ.

פרק יח, ה
חנה. ב' במסורה. המדבר אשר הוא חנה שם. ואידך חונה מלאך ה' סביב ליראיו (תהלים לד, ח). מלמד שלא הוצרך יתרו לשאול על אהל משה אלא ראה ענן קשור עליו ובזה הכירו. וזהו חונה מלאך ה' סביב ליראיו, אל המדבר אשר הוא חונה שם.

פרק יח, ט
ויחד יתרו. שיחד לבו לאל אחד ונעשה יהודי.

דבר אחר:
מלמד שנעשה בשרו חדודים חדודים על אבדן מצרים.
ויחד יתרו על. בגימטריא הן העלה בשרו חדודים חדודים.

פרק יח, יג
ממחרת. בגימטריא למחר יום כפורים.
מן הבקר עד הערב. לא אמר "ועד", רמז שזמן בית דין עד ו' שעות. וכנגד ו' פעמים שכתוב בפרשה לשפוט, ושפטתי, ושפטו. וכתיב "ה'בקר עד ה'ערב" הה"א יתירה, שלמטה (פסוק יד) אינו אומר אלא "מן בקר עד ערב", לומר כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שנברא בה"א ה"א מאמרות.

פרק יח, טו
לדרוש אלהים. ד' במסורה. הכא. ואידך בלכתו לדרוש אלהים (ש"א ט, ט) בענין שאול שהלך לבקש האתונות. ולא יכול דוד ללכת לפניו לדרוש אלהים (דה"י א' כא, ל) בענין הדבר כשראה המלאך המכה בעם. ויהי לדרוש אלהים (דה"י ב' כו, ה) בענין עוזיהו שדרש אלהים במלחמה. מלמד שכל צרכיהם היו באים לו לדרוש אלהים, כההוא דשאול שדרש אלהים על אבידתו, וכההוא דדוד שהתפלל על הדבר, וכההוא דעוזיהו שהתפלל על אויביו.

פרק יח, טז
תורתיו. ג' במסורה. הכא. ואידך תרי בבניינא דיחזקאל [ואת כל חקתיו וכל צורתיו וכל תורתיו (מג, יא. מד, ה) ]. מלמד שרמז לו על בנין בית המקדש.

פרק יח, יט
איעצך. ג' במסורה. הכא. ואידך דבלעם לכה איעצך (במדבר כד, יד). דאיתקש נבואה דבלעם לנבואת משה, ואמרו חז"ל (ספרי דברים לד, י) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, אבל באומות העולם קם. קבלתי שפירושו באומות העולם קם לשעה, פירוש לפי שעה, כמו שהיתה מדברת לשעה ולא בהתמדה. ואידך כי איעצך לא תשמע אלי (ירמיה לח, טו) בענין צדקיהו שיעץ לו ירמיה לצאת אל שרי מלך בבל. משה ששמע לעצת יתרו נאמר בו (פסוק כג) על מקומו יבא בשלום, אבל צדקיהו שלא שמע לעצת ירמיהו גלה ממקומו.

פרק יח, כ
והזהרתה אתהם. ה"א יתירה אלו ה' דברים שבין דיני ממונות לדיני נפשות.

פרק יח, כג
וצוך. ב' במסורה. הכא. ואידך וצוך לנגיד (ש"א כה, ל). פי' אם יצוך אלהים בזה תוכל להיות נגיד, כי בענין אחר לא תוכל לעמוד.
על מקמו. ב' במסורה. הכא. ואידך והתבוננת על מקומו ואיננו (תהלים לז, י). לומר אם תעשה דין למטה, הרי הוא שלום. ואם לא, יעשו לו דין למעלה. וזהו והתבוננת על מקומו ואיננו.

פרק יח, כו
הקשה. ב' במסורה. הדבר הקשה. ערפך הקשה (דברים לא, כז). מלמד שהיה משה דן דין האלהים, שהיו קשה עורף.