פרק כב, א
במחתרת. ב' ברשות הרבים. הכא. ואידך לא במחתרת מצאתים (ירמיה ב, לד). שכיון שבא במחתרת ודאי בא להרוג כדכתיב גם בכנפיך נמצאו דם נפשות אביונים נקיים לא במחתרת מצאתים, מה מחתרת דהתם על עסקי דם אף הכא נמי כן.

פרק כב, ב
זרחה. ד' במסורה. הכא. ואידך והשמש זרחה על המים וגו' אדומים כדם (מ"ב ג, כב). שמש זרחה ונודד (נחום ג, יז). והצרעת זרחה במצחו (דה"י ב' כו, יט). פירוש, אם שמש זרחה ונודד כבר, שבא והלך בעוד לילה, אז אין לו דמים. אבל אם זרחה עליו השמש, שבא ביום, כמו החמה שזרחה על המים, דמים לו. וכן כתיב נמי התם אדומים כדם, שאם ממתין עד שזרחה עליו השמש יש לו דם. וזרחה לכם יראי שמי (מלאכי ג, כ). פירוש לצדיקים, שמתרפאין בה, כדכתיב (שם) ומרפא בכנפיה, אבל הרשעים מלקה ומשחנת אותם, שנאמר (שם שם, יט) הנה יום בא בוער כתנור וגו' וליהט אותם וגו' וע"כ זרחה לו הצרעת במצחו.

פרק כב, ד
ובער. ב' במסורה. הכא. ואידך ובער עליה הכהן (ויקרא ו, ה). אע"פ שאנו דורשין אותו על שן ורגל שדרסה על הפירות והזיקתן, הוא הדין כל מיני היזק שאם היה לו שם עצים והפסידתן חייב עליהם.

פרק כב, ה
קצים. ד' במסורה. הכא. ואידך קוצים כסוחים באש יוצתו (ישעיה לג, יב). ואל תזרעו אל קוצים (ירמיה ד, ג). דועכו כאש קוצים (תהלים קיח, יב). זהו שאמרו חז"ל (בבא קמא ס, ב) כי תצא אש אפילו מעצמה, והיינו באש יוצתו, דמשמע מעצמן. ומרבין (שם ס, א) ליחכה נירו. וזהו נירו לכם ניר ואל תזרעו אל קוצים. והתם דורשו על הרשעים. והיינו דועכו כאש קוצים, דאיירי ברשעים.

פרק כב, ז
אם לא ימצא הגנב ונקרב. ראשי תיבות אליהו. רמז לב' שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתיים. זה אומר מאתיים שלי וזה אומר מאתיים שלי, כיון שאינו נמצא מי רוצה לגנוב, יהא מונח עד שיבא אליהו.
אם לא ימצא הגנב. בגימטריא הוא עצמו גנב.

פרק כב, ח
על חמור. ב' במסורה. הכא. ואידך עני ורוכב על חמור (זכריה ט, ט). איירי במשיח, כי היכי דכתיב הכא אשר ירשיעון התם נמי איירי במאן דכתיב ביה (ישעיה יא, ד) וברוח שפתיו ימית רשע.
יאמר. בגימטריא זה מין הטענה.
אשר יאמר כי הוא זה. בגימטריא מודה במקצת טענה.

פרק כב, ט
וכל בהמה. ג' במסורה. הכא. ואידך החיה וכל בהמה (תהלים קמח, י). וכל בהמה מפרסת פרסה (דברים יד, ו) לומר שהחיה בכלל בהמה כמו התם דכתיב החיה וכל בהמה, ואפילו עובר דכתיב (דברים יד, ו) וכל בהמה מפרסת פרסה וגו' בבהמה אותה תאכלו, לרבות את העובר.

פרק כב, יז
מכשפה. אותיות המכשף אחד האיש ואחד האשה אלא שדבר הכתוב בהווה. וסמיך ליה כל שוכב עם בהמה שרוב עריות על ידי כשפים.

דבר אחר:
רמז לבלעם הקוסם ששכב עם אתונו סופי תיבות כל' שוכב' ותיבת עם אותיות בלעם. וסמיך ליה זובח לאלהים יחרם שרוב מכשפות על ידי זביחה לאלהים אחרים.
תחיה. ג' במסורה. הכא. ואידך לא תחיה כל נשמה (דברים כ, טז). החכמה תחיה בעליה (קהלת ז, יב). במדרש יש שעמלקים מכשפים היו ועשו עצמם כדמות בהמות למלט עצמם, לכך ציוה הקב"ה והמתה מאיש עד אשה מעולל ועד יונק משור ועד שה וגו' (ש"א טו, ג). זהו בשביל חכמה שהיה בהם, ורצו להחיות עצמם בחכמתם, צוה הכתוב לא תחיה כל נשמה ומכשפה לא תחיה.
זבח. ב' במסורה. זובח לאלהים. זובח תודה יכבדנני (תהלים נ, כג). זובח ומודה להקב"ה מכבדנני ויראה בישע אלהים, אבל זובח לאלהים יחרם.
יחרם. ג' במסורה. הכא. ואידך יחרם מן האדם לא יפדה (ויקרא כז, כט). יחרם כל רכושו (עזרא י, ח). זובח לאלהים יחרם כל רכושו. והיינו דאמר (עבודה זרה יג, א) הנושא ונותן ביריד של עו"ג בהמה וגו' תיעקר ואין לו פדיון, דכתיב יחרם לא יפדה, שתופסת את דמיה.

פרק כב, כא
לא תענון. בנו"ן, לשון רבים. אם ענה תענה אותו, לשון יחיד. לומר אחד ענוי מרובה ואחד ענוי מועט.

דבר אחר:
לומר שכל ישראל ערבים זה בזה, שאפילו אם ענה האחד כאילו ענו כולם.

פרק כב, כב
תענה. ב' במסורה. אם ענה תענה. אם תענה את בנותי (בראשית לא, נ). זהו שדרשו (יומא עז, ב) אם תענה מתשמיש, דילפינן מהכא דכתיב אלמנה ויתום לא תענון וסמיך ליה אם ענה תענה, שלא יענה אותם בענין אלמנות, שלא יניחום צרורות כאלמנות חיות.
ענה תענה. צעק יצעק. שמוע אשמע. הכל כפול, לומר הכל במדה שתעשה לו אעשה לך.

פרק כב, כג-כד
ובניכם יתומים. וסמיך ליה אם כסף תלוה לומר שבעון רבית ימות ויהיו בניו יתומים, כדכתיב ביחזקאל (יח, יג) וחי לא יחיה.
לא תשימון עליו נשך. בגימטריא הלוה והמלוה העדים והסופר והערב עוברים בלאו.

פרק כב, כה
אם חבל תחבל. וסמיך ליה אלהים לא תקלל. לפי שכשבא למשפט, שליח ב"ד מזהיר שלא יקלל הדיין.
אלהים. בגימטריא הוא דיין.
ונשיא. בגימטריא וכל שהוא בעמך. וסמיך ליה מלאתך דאיירי בבכורים דכתיב בהו ברכת השקיפה וגו' (דברים כו, טו) והמקלל איש הפך ברכה.
לא תאחר. בכור בניך. אלא תתן מיד בתוך ל' יום.

פרק כב, ל
ואנשי. ד' ראשי פסוקים. ואנשי קדש תהיון לי. ואנשי תמיד יבדילו (יחזקאל לט, יד). ואנשי סדום (בראשית יג, יג). ואנשי בבל עשו את סוכות (מ"ב יז, ל). כי אנשי סדום עובדי ע"ז כדכתיב עשו את סוכות, אבל אתם אנשי קדש תהיון לי ותמיד תבדילו הטומאה מביניכם כדכתיב ואנשי תמיד יבדילו.
תשלכון אותו. נו"ן יתירה, ללמדך שמרחיקין הנבילה מן העיר חמשים אמה.
לכלב תשלכון אותו. וסמיך ליה לא תשא שמע שוא. כל המספר לשון הרע ראוי להשליכו לכלבים.