פרק כג, ג
ודל. ב' במסורה. הכא. ואידך ודל מרעהו יפרד (משלי יט, ד). לומר אפילו הוא רעהו יפרד ממנו ולא ישא לו פנים בדינו.
בריבו. ד' במסורה. הכא. ואידך צדיק הראשון בריבו (משלי יח, יז). לא תטה משפט אביונך בריבו (להלן פסוק ו). לעות אדם בריבו (איכה ג, לו). לומר לך אף אם הוא דל לא תשמע דבריו תחלה להצדיקו בדינו ולעות בעל דינו הבא אחריו.

פרק כג, ד
תעה. ג' במסורה. חמורו תועה. והנה תועה בשדה (בראשית לז, טו). אדם תועה מדרך (משלי כא, טז). זהו שאמרו (בבא מציעא ל, ב) מצא פרה רועה אין זו אבידה. חמור וכליו הפוכים הרי זו אבידה. וזהו חמורו תועה, שהוא תועה בשדה ויוצא מהדרך.

פרק כג, ה
שנאך. ב' במסורה. חמור שנאך. אם רעב שנאך האכילהו לחם (משלי כה, כא). משום דהכא מיירי בשני מיני שונאים, גוי וישראל, דבשונא גוי דרשינן (בבא מציעא לב, ב) וחדלת מעזוב לו, ובשונא ישראל עזוב תעזוב עמו.
רבץ. ג' במסורה. הכא. ואידך לפתח חטאת רובץ (בראשית ד, ז). רובץ בין המשפתים (שם מט, יד). לפתח חטאת רובץ זה יצר הרע, שאם הלך אחרי יצרו והרבה עון עד אשר הוא רובץ תחת משאו, מאי תקנתיה?
יעסוק בתורה כיששכר שהיה רובץ בין המשפתים, כדאמרינן (קידושין ל, ב) אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש.

פרק כג, י-יא
את תבואתה. והשביעית. לאסור פירות ערב שביעית שנכנסו לשביעית.
ויתרם. ב' במסורה. הכא. ואידך ויתרם אכלה אש (איוב כב, כ). לומר שפירות שביעית אסורין בהנאה ותופסים את דמיהן וצריך לבערן.

פרק כג, יג-יד
ושם אלהים אחרים וגו'. שלש רגלים. לומר לך כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה. וסמיך פסח לע"ז לומר מה ע"ז אסורה בהנאה ואוסרת בכל שהוא אף חמץ בפסח אסור בהנאה ואוסר בכל שהוא.

פרק כג, טז
האסף. ב' במסורה. הכא. ואידך האסיף תקופת השנה (להלן לד, כב). והיינו דאיתא בפרק קמא דסנהדרין (יג, א) וחג האסיף תקופת השנה, שיהא חג האסיף בתקופה חדשה, והאיך משמע זה בכאן?
אדרבה משמע מכאן בהפך שיהא בתקופה ישנה. אלא הכי פירושה חג האסיף מתחיל עם בצאת השנה, אם כן צריך שיהא בתקופת השנה.

פרק כג, כב
וצרתי. ב' במסורה. הכא. ואידך וצרתי עליך מוצב והקימותי עליך מצורות (ישעיה כט, ג). מלמד שצר הקב"ה על ז' אומות בכל כלי מלחמה.

פרק כג, כה-כו
ועבדתם את ה' אלהיכם. אומר לשון רבים דזו תפלת רבים שאינה נמאסת. ואמר וברך את לחמך, לשון יחיד, דלכל אחד ואחד מברך לפי ענינו.
וברך. ג' במסורה. הכא. ואידך וברך פרי בטנך (דברים ז, יג). וברך עלי את אלקנה ואת אשתו (ש"א ב, כ). כדאיתא בברכות (נא, ב) בכוס של ברכה משגרו לאנשי ביתו כי היכי דתתברך בטנה. וזהו וברך את לחמך ואת מימיך, שבירך ברכת המזון ושגרו לאשתו, וברך פרי בטנה. וכן בעלי שבירך את אלקנה ונתעברה אשתו. וזהו וברך עלי וברך פרי בטנך.
מימיך. ג' במסורה. הכא. ואידך ואם מימיך נשתה וגו' ונתתי מכרם (במדבר כ, יט). מחוטב עציך עד שואב מימיך (דברים כט, י). ואם מימיך נשתה ונתתי מכרם, לומר שאע"פ שבירך מימיהן ולא היו צריכים למים אחרים קנו מהם, כמו שאמרו (תנחומא חקת יב) מכאן לאכסנאי שיש לו משלו דרך ארץ הוא שיקנה משל אכסנאי כדי להנותו.
והסרתי. ב' במסורה. הכא. ואידך והסירותי את כפי (להלן לג, כג). בשביל שהיה משה מקבל פני שכינה זכה לוהסירותי מחלה, דכתיב ביה (דברים לד, ז) לא כהתה עינו ולא נס ליחה.
והסרתי מחלה מקרבך. וסמיך ליה לא תהיה משכלה. שכיון שסרה המחלה לא תהיה משכלה וגם את מספר ימיך אמלא.
אמלא. עולה ע"ב ימי שנותנו בהם שבעים שנה (תהלים צ, י) חוץ משנה שנולד בה ושנה שמת בה.
אמלא. ג' במסורה. הכא. ואידך ואוצרותיהם אמלא (משלי ח, כא). ופי אמלא תוכחות (איוב כג, ד). כשהצדיק נפטר מן העולם וממלא מספר ימיו מראין לו חלקו בגן עדן, כמו שמצינו גבי ר' אבהו (ירושלמי עבודה זרה פ"ג ה"א) וגבי ר' אלעזר בן פדת בתעניות (כה, א). וזהו מספר ימיך אמלא ואוצרותיהם אמלא. ופי אמלא תוכחות, אין לאדם להוכיח לחבירו אלא סמוך לפטירתו כדי שלא יהא מוכיחו וחוזר ומוכיחו, וזהו ופי אמלא תוכחות, מתי?
את מספר ימיך אמלא.

פרק כג, כט
ורבה. ד' במסורה. הכא. ואידך ורבה העזובה (ישעיה ו, יב). ורבה משטמה (הושע ט, ז). ורבה היא על האדם (קהלת ו, א). וזהו שיש במדרש (ספרי עקב יא, כג) וכי תעלה על דעתך עוד שיהיו יראים מחית השדה, והא כתיב (איוב ה, כג) כי עם אבני השדה בריתך, אלא גלוי וידוע לפניו שעתידין לחטוא והופקרו לחיות. וזהו יש רעה וגו' ורבה היא על האדם. מה היא?
ורבה משטמה. על כן ורבה העזובה בקרב הארץ, שהארץ תעזב מהם ורבה עליך חית השדה.

פרק כג, לג
יהיה לך למוקש. וסמיך ליה ואל משה אמר וגו' נדב ואביהוא. שהיה להם למוקש מה שראו שכינה ומתו נדב ואביהוא.