פרק כז, ח
נבוב לחת תעשה אתו. נבוב עולה ס' שעד ס' אמות יכולים להוסיף על המזבח.

פרק כז, יח
ארך החצר מאה אמה ורחב חמשים בחמשים. פי' כחלק אחד מחמשים שבהר הבית, כדפרישית לעיל (כה, ב' ד"ה ויקחו לי תרומה).


פרק כז, כ
ואתה תצוה. לא הזכיר משה בזה הסדר, מה שאין כן בכל החומש, שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה. והטעם משום שאמר מחני נא מספרך אשר כתבת (להלן לב, לב) וקללת חכם אפילו על תנאי באה, ונתקיים בזה. ועוד דזו הפרשה מדברת בטכסיסי כהונה ומשה היתה הכהונה הגדולה לצאת אלא על ידי שסירב לילך בשליחות המקום נטלה ממנו ונתנה לאהרן. לכן לא נזכר שמו של משה בפרשה זו מפני עגמת נפשו.
וכתב צואה במנורה. וכן בתמיד צו את בני ישראל (במדבר כח, ב) לפי ששניהם נוהגין בכל יום ויש בהם חסרון כיס לפיכך צריך זירוז. לכן אמר בהם לשון צואה.
תצוה. בגימטריא נשים צוה רמז להדלקת הנר לנשים חובה בשבת.
ויקחו אליך. אבל אני איני צריך לאורה.
כתית. רמז ת"י ת"כ שנים היה נוהג הדלקת המנורה.
להעלת. חסר וי"ו, לומר שוי"ו נרות מכבין אותם אבל נר מערבי דולק לעולם.
למאור להעלות. בגימטריא חצי לוג שמן לנר.
נר תמיד. בגימטריא בשבת.