פרק כט, א
וזה הדבר אשר תעשה להם. כלומר קרבם בדבור שתאמר להם אשרי תבחר ותקרב (תהלים סה, ה).
לקח. ב' במסורה. לקח פר אחד בן בקר. לקח בגדו כי ערב זר (משלי כ, טז) בשביל שאהרן עשה העגל אמר הקב"ה להסיר מעליו בגדים הצואים, לפי שבגדי ע"ז מטמאין. וזהו שאמר לקח בגדו, פירוש מעליו, כי ערב זר.
והלבשתם. ב. במסורה, והלבשתם כתנת והלבשתם את אלעזר. איכא מאן דאמר (כריתות ה, ב) כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה. וזהו והלבשתם את אלעזר, שנתמנה להיות כהן גדול, צריך משיחה כשם שוהלבשתם כתנות היו במשיחה, שאז נמשחו, כך והלבשתם את אלעזר במשיחה.

פרק כט, יד
תשרף באש. ג' במסורה. ואת פרשו תשרף באש. ואת מרכבותיהם תשרף אש ביהושע (יא, ו). ואת העיר הזאת תשרף באש (ירמיה לח, כג), גבי צדקיהו. שזכות הקרבנות עמד ליהושע לנצח האומות אבל כשבטלו הקרבנות, כשצרו על ירושלים, נחרבה העיר. וזהו ואת העיר הזאת תשרף באש.

פרק כט, כא
ובגדיו. ד' במסורה. וקדש הוא ובגדיו. ובגדיו קרועים (ש"ב א, ב). ובגדיו לא יפרום (ויקרא כא, י). ובגדיו לא תשרפנה (משלי ו, כז). אע"פ שאבל חייב בקריעה, דכתיב ובגדיו קרועים שהתאבל על הריגת שאול, כהן גדול לא יקרע דכתיב ובגדיו לא יפרום. וקדש הוא ובגדיו ועל כן ובגדיו לא תשרפנה, שלא נשרפו בגדי כהונה כשנשרפו נדב ואביהוא, כמאן דאמר (סנהדרין נב, א) שנשרפו גופן ובגדיהם קיימין.

פרק כט, כז
ומאשר. ב' במסורה. ומאשר לבניו. ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה (בראשית לא, א). שבשביל אהרן זכו בניו לכל הכבוד הזה שנמשחו להיות כהנים.

פרק כט, לח
על המזבח כבשים בני. סופי תיבות לחמי.
שנה. שנים. ראשי תיבות וסופי תיבות השמש שהיו שוחטין אותן כנגד השמש. כתיב הכא שנים ליום תמיד ובפנחס (במדבר כח, ג) הוסיף לומר שנים ליום עולה תמיד, קרי ביה "ליום עולה" פירוש כנגד שהיום עולה, דהיינו כנגד השמש.
שנים ליום תמיד. ראשי תיבות עולה תש"ל דמנין תש"ל תמידין היו קרבים לשס"ה ימים.

פרק כט, לט
את הכבש האחד. ובפנחס (במדבר כח, ד) כתיב אחד. הכא כתיב האחד שעולה י"ח רמז לי"ח ברכות שבתפלה שתקנו כנגד תמידין. והתם כתיב אחד דכמנין אחד היו כהנים עסוקים בתמיד לפעמים, כדאיתא במסכת יומא (כה, א).
את הכבש האחד תעשה בבקר. תעשה אותיות תשעה שתשעה כהנים עסוקים בתמיד של שחר.
ואת הכבש השני בערב, מוסיף עליהם שנים שבידם שני גזרי עצים.
תעשה בבקר. כתיב כאן תעשה בלשון יחיד ובפנחס (במדבר כח) כתיב תעשו לשון רבים, לומר שהיחיד יכול למסור תמידין משלו לצבור.
כבשים. הכבש. הכבש. לכבש. הכבש. הרי ששה, אין פוחתין מו' טלאים המבוקרים בלשכת הטלאים וכנגדם ו' פעמים עולה בפרשת עקידה (בראשית כב, ב. ג. ו. ז. ח. יג).

פרק כט, מ
ועשרן. הכא כתיב ועשרן ובפנחס כתיב (במדבר כח, ה) ועשירית רמז לת"י שנים שיעמוד בית ראשון. והכא כתיב בלול והתם (שם) כתיב בלולה, ה' יתירה, רמז לה' מיני מנחות שבאים לכפר על הנפש שיש לה ה' שמות.