פרק ד, ב
מזה בידך. קרינן מה זה וכתיב מזה מ' זה שבידך שארבעים סאה משקלו.

דבר אחר:
מ' שנה יהיו זה פירוש י"ב שבטים בידך. אמר לו הקב"ה למשה לא תזוח דעתך אם אין אתה עושה שליחותי המטה הזה עושה שליחותי.

פרק ד, ו
הבא. ג' במסורה. הכא. ואידך הבא את האנשים הביתה (בראשית מג, טז). לך הביא העיר גבי יונתן (ש"א כ, מ). ביוסף כתיב הבא את האנשים הביתה, שעל ידו באו למצרים. ובמשה נאמר הבא ידך, שעל ידו מצאו משם. הבא העיר רמז שעל ידו יתקבצו ויבואו לעיר שהיא ירושלם כדכתיב (תהלים קכב, ג) כעיר שחוברה לה יחדיו.
בחיקך. ג' במסורה. הכא חד. ותרתי גבי דוד ואתנה וגו' נשי אדניך בחיקך (ש"ב יב, ח). ושכבה בחיקך (מ"א א, ב). לומר כמו שלקה משה בצרעת כך דוד לקה בצרעת כמו שדרשו רז"ל (יומא כב, ב) שנצטרע ששה חדשים.

פרק ד, ט
היבשה. ב' במסורה, פירשתי בפרשת בראשית.

פרק ד, יא
מי שם פה לאדם או מי ישום אלם. מי שם אלם לא נאמר אלא ישום לעתיד תאלמנה שפתי שקר (תהלים לא, יט), שלא ימצאו מענה.

פרק ד, יב
והוריתיך. ה' תגין על ה' לומר והוריתיך על פי חמשה חומשי תורה שאתן לך.

פרק ד, יד
ידבר הוא וגם הנה. ראשי תיבות שם של ד' אותיות לומר לך שמסר גם לאהרן השם וכל כנוייו.
יצא. ב' במסורה חסר. יצא לקראתך. יצא המימה (להלן ז, טו). לומר לך אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי (תהלים סב, יב). כשהקב"ה אמר למשה לך שוב מצרים (פסוק יט) נחלק הדיבור לשנים ונשמע למשה לך שוב, ולאהרן לך לקראת משה, ויצא מיד. ולכך הוא חסר לומר שכבר יצא כשהלך משה. וכן יצא המימה חסר שעשה עצמו אלוה ואמר שאינו צריך לנקביו ומשכים בבקר ויוצא המימה לצרכיו. וזהו שאמר לו כבר יצא והנה הוא שם.

פרק ד, טו
והוריתי. ב' במסורה. הכא והוריתי אתכם את אשר תעשון. ואידך והוריתי אתכם בדרך הטובה וישרה (ש"א יב, כג). מלמד שהקב"ה הורה להם הדרך ולא טעו באותו הדרך.

פרק ד, יז
המטה. ה' תגין על הה"א לומר שהוא צדיק תשיעי שהיה המטה בידו. אדם. חנוך. נח. שם. אברהם. יצחק. יעקב. יוסף. משה.
ואת המטה. בגימטריא ספרינון היה.

פרק ד, יח
אל יתר. ב' במסורה. אל יתר חותנו. אל יתר זקני הגולה (ירמיה כט, א). יתר זכה שישבו בניו בלשכת הגזית עם הזקנים שסנהדרין יצאו ממנו.

פרק ד, יט
שב. ב' חסרים. לך שב מצרימה. שב שבע פעמים (מ"א יח, מג). ואיתא במדרש שז' פעמים הלך משה למצרים וחזר.

פרק ד, כד
ויפגשהו. ב' במסורה. ויפגשהו ה' ויבקש המיתו. ויפגשהו בהר האלהים (פסוק כז). לומר בשעה שנתרשל משה מן המילה באו אף וחימה לבלעו ולא היה יכול להם עד שבא אהרן וסייעו שנאמר: ויפגשהו בהר האלהים, ובזכותו ניצל.

פרק ד, לא
ויאמן. ב' במסורה. ויאמן העם. ויאמן אכיש בדוד (ש"א כז, יב). שני פרנסים טובים עמדו לישראל, משה ודוד. משה אמר מחני נא מספרך (להלן לב, לב) ודוד אמר ואלה הצאן מה עשו תהי נא ידך בי (ש"ב כד, יז). שני פרנסים נאמנים היו ולכך האמינו בהם.