פרק ו, ב
וארא. לעיל מיניה כתיב יגרשם מארצו וסמיך ליה וידבר אלהים מלמד שלא היה הדיבור עמו בארצו אלא חוץ לכרך.

פרק ו, ג
וארא. ו' ארא ו' פעמים כתיב באבות וירא. ג' באברהם ב' ביצחק וא' ביעקב.
אלהים. בגימטריא הוא דיין שדיבר אתו משפט.
וארא. בגימטריא יצחק כדאיתא במדרש שיצחק גרם להם לישראל שיצאו ממצרים.
וארא אל אברהם. סופי תיבות אלם שעשו עצמם אלמים ולא הרהרו אחר מדותי.
באל שדי. זה אינו חוזר אלא על אברהם ויעקב, שלהם נראה באל שדי. אבל ליצחק לא נראה באל שדי. ופירש"י (פסוק ד') דהיינו מ"ש ביצחק והקמתי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך (בראשית כו, ג) ונאמר בה (שם יז, א) אל שדי.

דבר אחר:
אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה'. פירוש באלו ב' שמות נראיתי להם, בשם יו"ד ה"א הבטחתים להושיבם בארץ לבטח, ובשם אל שדי הבטחתי אותם להפרות ולהרבות, כי זה השם הוא על פריה ורביה. ב' דיעקב ק' דיצחק מ' דאברהם והוא בק"ם והוא בא"ת ב"ש שד"י לכך נראה להם בזה השם. ובראשי תיבות א' דאברהם י' דיצחק י' דיעקב עולה כ"א כמנין אהיה. הרי השם בראשי תיבות ובסופי תיבות. וזהו חונה מלאך ה' סביב ליראיו (תהלים לד, ח).

פרק ו, ד
לתת להם את ארץ כנען. לתת עולה ת"י ת"ך. רמז לשני מקדשים שעמדו ת"י ת"ך שנים.
אשר גרו בה. מנין אשר גרו בה עמדו עשרת השבטים בארץ.

פרק ו, ה
נאקת. בא"ת ב"ש טתד"א בגימטריא האבות. לומר לך שעלתה צעקת האבות ותפלתם.

פרק ו, ו
לכן אמור. ב' במסורה. לכן אמור לבני ישראל. לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום (במדבר כה, יב). שדורש בספרי כל מה שעשה משה עשה פנחס.
משה נעשה שליח להוציא ישראל ממצרים
ופנחס יהיה שליח להוציא לישראל מגלות.
וכן כל הדברים שעשה משה עשה גם כן פנחס.
לכן. עולה ק' שבזכות אברהם שהוליד בן למאה, ויצחק שמצא מאה שערים, ויעקב הוליד תולדותיו מאה שנה, יצאו.
והוצאתי. והצלתי. וגאלתי. ולקחתי. ארבעה לשונות של גאולה כנגד ארבעה מלכיות. ובאחרון כתיב ולקחתי כנגד אדום. ועל כן כתיב ביה ולקחתי. כאדם הלוקח בחזקה, שהוא קשה מכולם.
והוצאתי. והצלתי. וגאלתי. ולקחתי. בגימטריא זה עני בישראל לא יפחתו לו מארבע כוסות של יין.

פרק ו, ח
מורשה. ב' במסורה. ונתתי אותה לכם מורשה. ואידך משה מורשה קהלת יעקב (דברים לג, ד). שבזכות התורה ירשו הארץ, כדכתיב (תהלים קה, מד_מה) ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו.
כתיב מורשה ולא כתיב ירושה רמז שמורישין ולא יורשין שלא יכנסו לארץ.

פרק ו, ט
מקצר. חסר וא"ו ועולה כמנין ת"ל לומר שלבסוף ת"ל שנה יצאו, שנאמר (להלן יב, מא) ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה.

פרק ו, יג
ויצום. ד' במסורה. ויצום וגו' ואל פרעה. ואחרי כן נגשו כל בני ישראל ויצום את כל אשר דבר (להלן לד, לב). ויצום לאמר זה הדבר אשר תעשון (מ"ב יא, ה) גבי יהוידע כשהוציא את בן המלך. ויצום לאמר לא תיראו אלהים אחרים (שם יז, לה) גבי מלך אשור בפרשת השומרונים כשהרגו בהם האריות. בזכות משה שנעשה שליח להקב"ה לצוות על בני ישראל. ומה הצווי דהתם איירי בע"ז, ההיא דמלך אשור, ובענין שפיכת דמים ההיא דיהוידע שצוום להרוג אם המלך, אף כאן צוום משה להתרחק מע"ז ומשפיכות דמים.

פרק ו, כד
אסיר. ב' במסורה. אסיר ואלקנה. להוציא ממסגר אסיר (ישעיה מב, ז). זהו שאמר (סנהדרין קי, א) על בני קרח שמקום נתבצר להם בגיהנם. וזהו להוציא ממסגר אסיר.

פרק ו, ל
הן אני. ד' דסמיכי. הן אני ערל שפתים. הן אני כפיך לאל (איוב לג, ו). הן אני נשארתי לבדי (ישעיה מט, כא). ואל יאמר הסריס הן אני עץ יבש (שם נו, ג). משה אמר הן אני ערל שפתים והקב"ה אמר לו הן אני כפיך לאל, כלומר אל תחרש לערלת שפתיך כי אהיה עם פיך והוריתיך. וכן אל יאמר הסריס הן אני עץ יבש, אלא יאמר בלבו מי ילד לי את אלה (ישעיה מט, כא). כלומר יבטח בה' שיש בידו לרפאותו, כאשר חלה גם ילדה ציון (שם סו, ח).