פרק ז, ג
ואני אקשה. עליו נאמר (ש"ב כב, כז) ועם עקש תתפל. עקש בגימטריא מלך מצרים.

פרק ז, ט
והשלך לפני פרעה יהי לתנין. ולא אמר ויהי לתנין אלא אחר שתשליך אותו אמור למטה "יהי לתנין" כדי שישמע פרעה שעל פי דבורך יחזור לתנין. ולמה לתנין?
לפי שפרעה אמר על עצמו התנים הגדול הרובץ בתוך יאוריו (יחזקאל כט, ג). ורמז לו כשם שזה הוא תנין וחזר להיות עץ יבש כך יחזור פרעה להיות עפר רמה ותולעה.

פרק ז, יב
מטותם. ב' במסורה. ויבלע מטה אהרן את מטותם. ומטה אהרן בתוך מטתם (במדבר יז, כא). איתא במדרש שגם במעשה קרח בלע מטה אהרן מטותם וכשהוציאו אז חזר ופלטם ולכך לא הוציאו פרח. וע"כ כתיב (שם שם, כד) ויוצא משה את כל המטת, חסר, לפי שבלעם.

פרק ז, טז
והנה לא שמעת עד כה. כה אמר ה' כחצות הלילה (להלן יא, ד). כה בא"ת ב"ש לץ. וב' פעמים לץ עולה ר"מ. וכל כך מכות לקו. במצרים מ' ועל הים ר'. זהו שרמז לו לא תשמע עד שתלקה כמנין כה וכה. וז"ש לץ תכה ופתי יערים (משלי יט, כה) כמנין לץ לץ.

פרק ז, יז
על המים. ד' במסורה. על המים אשר ביאר. ויחנו שם על המים (להלן טו, כז). בדם הצפור השחוטה על המים החיים (ויקרא יד, ו). והשמש זרחה על המים ויראו מואב מנגד את המים אדמים כדם (מ"ב ג, כב). זהו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה טז, ב) צריך שיתן מים כדי שיהא הדם ניכר במים. וזהו ויראו וגו' מים אדומים כדם שיהא נראה במים אודם הדם. וכן במכות היאור נראה הדם במים. ובזכות המצוה שנעשה במים מצאו י"ב עינות מים.

פרק ז, כא
ויבאש. ב' במסורה. ויבאש היאור. וירם תולעים ויבאש (להלן טז, כ). מלמד שגם ביאור גדלו תולעים שנבאש מהם.

פרק ז, כח
ועלו ובאו בביתך וגו' ובבית עבדיך ובעמך. הרי הקדים עבדים לעם. ובתר הכי כתיב (פסוק כט) ובכה ובעמך ובכל עבדיך. והיינו טעמא דכשלקו בגופן, כדדרשינן (שמו"ר י, ו) מ"ובכה" שהיו מקרקרים בגופן, אז לקו הוא והעם תחלה, שהיו בעצה כדכתיב (לעיל א, ט) ויאמר אל עמו ואח"כ בעבדיהם. אבל כשעלו נכנסו תחלה בביתו ובבית עבדיו ואח"כ בעמו.

פרק ז, כט
ובכה. ג' במסורה. ובכה ובעמך. כי בכה ארוץ גדוד (ש"ב כב, ל). בכה חסיתי (תהלים קמא, ח). מלמד שבאו בהם הצפרדעים גדודים גדודים ואני בכה ה' חסיתי, שאע"פ שאינו מפרש שלא היו הצפרדעים לישראל, הקב"ה בצדקתו מלטם.