פרשה א: ואלה שמות
ובני ישראל פרו וישרצו



ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב איש וביתו באו
הדא הוא דכתיב: (משלי יג, כד) חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר.
בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חברו: פלוני הכה לבנך, יורד עמו עד לחייו.

ומה תלמוד לומר: חושך שבטו שונא בנו?
ללמדך, שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו.
שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רדהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו, והוציאו מביתו ריקם.

מה עשה ישמעאל כשהיה בן חמש עשרה שנה?
התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה מאחרים, מיד (בראשית כא, ט) ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק וגו', ואין מצחק אלא עבודת כוכבים, כמה דאת אמר: (שמות לב, ו) ויקומו לצחק,מיד (בראשית שם, י) ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה, שמא ילמד בני אורחותיו, מיד (שם שם, יא) וירע הדבר מאד בעיני אברהם וגו',על שיצא לתרבות רעה.

(שם שם, יב) ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך וגו'.
מכאן אתה למד, שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות, מיד, (שם שם, יד) וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים.
ללמדך, שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה ושלחו הוא ואמו הגר ריקם, וטרדו מביתו על כך.
וכי תעלה על דעתך שאברהם שכתוב בו: (שם יג, ב) ואברהם כבד מאד במקנה וגו', היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם, בלא כסות ובלא מחיה?!
אלא ללמדך, כיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה עליו.

מה היה סופו?
כשגרשו ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות, שנאמר: (שם טז, יב) והוא יהיה פרא אדם.

כיוצא בו: (שם כה, כח)ויאהב יצחק את עשו, לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רדהו, כמו ששנינו:
חמש עברות עבר עשו הרשע באותו היום:
בא על נערה המאורסה,
והרג את הנפש,
וכפר בתחית המתים,
וכפר בעיקר,
וביזה את הבכורה.

ועוד,
שתאב מיתת אביו,
וביקש להרוג את אחיו, שנאמר: (שם כז, מא) יקרבו ימי אבל אבי וגו'.
וגרם ליעקב לברוח מאבותיו והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו, שנאמר: (שם כח, ט) וילך עשו אל ישמעאל.

כיוצא בו דוד שלא יסר לאבשלום בנו ולא רדהו,
יצא לתרבות רעה ובקש להרוג את אביו,
ושכב עם פילגשיו,
וגרם לו לילך יחף והוא בוכה,
ונפלו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות,
וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף, דכתיב: (תהלים ג, א) מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו.
מה כתיב אחריו?
(שם שם, ב) ה' מה רבו צרי וגו', וקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם ממלחמת גוג ומגוג, דאילו במלחמת גוג ומגוג כתיב: (שם ב, א) למה רגשו גויםולהלן כתיב: ה' מה רבו צרי.

וכיוצא בו עשה דוד באדוניה שלא רדהו ביסורין ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב: (מ"א א, ו) ולא עצבו אביו מימיו.(מ"א א, ו) ואותו ילדה אחרי אבשלום.
והלוא אבשלום בן מעכה ואדוניהו בן חגית?!
מהו ואותו ילדה אחרי אבשלום?
אלא מתוך שיצא לתרבות רעה ולא רדהו אביו.
וכתיב באדוניהו: ולא עצבו אביו מימיו, אף הוא יצא לתרבות רעה, לפיכך כתיב: ואותו ילדה אחרי אבשלום.

(משלי יג, כד) ואוהבו שחרו מוסר, זה הקדוש ברוך הוא על שאהב את ישראל, דכתיב: (מלאכי א, ב) אהבתי אתכם אמר ה', שהוא מרבה אותן ביסורין.

אתה מוצא שלוש מתנות טובות, נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנם להם, אלא על ידי יסורין:
התורה,
וארץ ישראל,
וחיי העולם הבא.

התורה, דכתיב: (תהלים צד, יב) אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו.
ארץ ישראל, דכתיב: (דברים ח, ה) וידעת עם לבבך וגו'.

מה כתיב אחריו?
(שם שם, ז) כי ה' אלהיך מביאך וגו'.
העולם הבא, דכתיב: (משלי ו, כג) כי נר מצוה ותורה אור וגו'.

וכל המיסר את בנו מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר: (שם כט, יז) יסר בנך וינחך וגו'.
ואומר (שם יט, יח) יסר בנך, כי יש תקוה ומוסיף עליו אהבה, שנאמר: ואוהבו שחרו מוסר, לפי ששחרו מוסר לכך אוהבו.

אתה מוצא שאברהם יסר את יצחק בנו ולמדו תורה והדריכו בדרכיו, דכתיב באברהם: (בראשית כו, ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי.
וכתיב: (שם כה, ט) ואלה תולדות יצחק בן אברהם.
ללמדך, שהיה דומה לאביו בכל דבר:
בנוי,
בחכמה,
בעושר,
ובמעשים טובים.
תדע לך שבן שלושים ושבע שנה היה כשעקדו אביו, וכתיב: (שם כד, א) ואברהם זקן בא בימים,ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, לפיכך (שם כה, ה) ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק הוי,ואוהבו שחרו מוסר.

כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב שלמדו יצחק תורה ויסרו בבית תלמודו, שנאמר: (שם שם, כז) ויעקב איש תם וגו'. ולמד מה שלמדו אביו, ואחר כך פרש מאביו ונטמן בבית עבר ללמוד תורה, לפיכך זכה לברכה וירש את הארץ, שנאמר: (שם לז, א) וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען.

ואף יעקב אבינו יסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב: ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה וגו', השוון כולם ליעקב שכולם צדיקים כיוצא בו היו, הוי, ואוהבו שחרו מוסר.


דבר אחר:
ואלה שמות
אמר רבי אבהו:
כל מקום שאמר: אלה - פסל את הראשונים.
ואלה - מוסיף שבח על הראשונים.
(בראשית ב, ד) אלה תולדות השמים והארץ, פסל לתהו ובוהו.

ואלה שמות
הוסיף שבח על שבעים נפש שנאמר: למעלה, שכולם היו צדיקים.


ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה יעקב ובניו איש וביתו באו
שקולים הם ישראל כצבא השמים.
נאמר: כאן שמות.
ונאמר: בכוכבים שמותשנאמר: (תהלים קמז, ד) מונה מספר לכוכבים לכולם שמות יקרא. אף הקדוש ברוך הוא, כשירדו ישראל למצרים מנה מספרם כמה היו, ולפי שהם משולים לכוכבים קרא שמות לכולם, הדא הוא דכתיב: ואלה שמות בני ישראל וגו'.


הבאים מצרימה
וכי היום באים והלוא ימים רבים היו להם שבאו למצרים?!
אלא כל זמן שיוסף היה קים לא היה להם משוי של מצריים, מת יוסף נתנו עליהם משוי. לפיכך כתיב: הבאים, כאילו אותו יום נכנסו למצרים.

את יעקב
כל אלה מכוחו של יעקב שסגל מצוות ומעשים טובים, וזכה להעמיד שנים עשר שבטים איש וביתו באו.

ואלה שמות בני ישראל
על שם גאולת ישראל נזכרו כאן.
ראובן, שנאמר: (שמות ג, ז) ראה ראיתי את עני עמי.
שמעון, על שם: (שם ב, כד) וישמע אלהים את נאקתם.
לוי, על שם שנתחבר הקדוש ברוך הוא לצרתם (שם ג, ב) מתוך הסנה, לקיים מה שנאמר: (תהלים צא, טו) עמו אנכי בצרה.
יהודה, על שם שהודו להקדוש ברוך הוא.
יששכר, שנתם להם הקדוש ברוך הוא שכר שעבודם ביזת מצרים וביזת הים, לקיים מה שנאמר: (בראשית טו, יד) ואחרי כן יצאו ברכוש גדול.
זבולון, על שם שהשכין הקדוש ברוך הוא שכינתו בקרבם, שנאמר: (שמות כה, ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ואין זבולון אלא בית המקדש, שנאמר: (מ"א ח, יג) בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים.
ובנימין, על שם: (שמות טו, ו) ימינך ה' נאדרי בכח.
דן, על שם: (בראשית טו, יד) וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. נפתלי, על שם: תורה ומצוות שנתן להם הקדוש ברוך הוא, שכתוב בהם: (תהלים יט, יא) ומתוקים מדבש ונופת צופים.
גד, על שם המן שהאכילם הקדוש ברוך הוא שהוא (שמות טז, לא) כזרע גד.
אשר, על שם שהיו מאשרין אותן כל שומעי גאולתן וגדולתן, דכתיב: (מלאכי ג, יב) ואשרו אתכם כל הגוים, כי תהיו אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות.
יוסף, על שם שעתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף ולגאול את ישראל ממלכות הרשעה, כשם שגאל אותם ממצרים, דכתיב: (ישעיה יא, יא-טז) והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו וגו', וכל הענין.


הדא הוא שאמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי:
למה אין שמותם של שבטים שוים בכל מקום?
אלא [פעמים] שזה מקדים לזה וזה מקדים לזה, שלא יאמרו בני גבירות תחילה ובני השפחות אחרונה.
ללמדך שלא היו גדולים אלו מאלו.

דבר אחר:
למה הקדים אלו לאלו?
לפי שהם תקרת העולם. זה שמתקן תקרה כראוי נותן עוביה של תקרה זו בצד ראשה של אחרת, שאינה שוה לפיכך מקדים אלו לאלו.

ומנין שהם תקרתו של עולם?
שכן ישעיה הנביא אומר: (ישעיה מח, יב) שמע אלי יעקב וישראל מקוראי.


ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב וגו'
עם יוסף שהיה במצרים היו שבעים.

דבר אחר:
ויוסף היה במצרים
אף על פי שזכה יוסף למלכות לא נתגאה על אחיו וכל בית אביו, כשם שהיה קטן בעיניו מתחילה שהיה עבד במצרים, כך היה קטן בעיניו אחר שהיה מלך.


וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא
ללמדך שכל זמן שהיה אחד מהם קיים מאותן שירדו למצרים, לא שעבדו המצרים בישראל.



ובני ישראל פרו וישרצו
אף על פי שמת יוסף ואחיו, אלהיהם לא מת, אלא ובני ישראל פרו וישרצו.

דבר אחר:
כל אחת ואחת ילדה ששה בכרס אחד, שנאמר: ובני ישראל פרו וישרצו וגו'.

ויש אומרים:
שנים עשרה, דכתיב:
פרו שנים,
וישרצו שנים,
וירבו שנים,
ויעצמו שנים,
במאוד מאוד שנים,
ותמלא הארץ אותם שנים,
הרי שנים עשר.

ויעצמו
יש אומרים:
ששה בכרס אחד.
ואל תתמה, שהרי עקרב שהיא מן השרצים יולדת שבעים.

רבי נתן אומר:
ותמלא הארץ אותם
כחושים של קנים.

ויקם מלך חדש
כיון שראו המצרים כך חדשו גזרות עליהם.
הדא הוא דכתיב: ויקם מלך חדש.

רב ושמואל:
חד אמר:
חדש ממש.

וחד אמר:
שנתחדשו גזרותיו שחדש גזרות ופורעניות עליהם.

טעמא דמאן דאמר חדש ממש, דכתיב: חדש.
טעמא דמאן דאמר שחדש גזרותיו, דלא כתיב וימת, וימלוך,

אשר לא ידע את יוסף.
על דעתה דמאן דאמר: חדש, ניחא.
ועל דעתה דמאן דאמר: שחדש גזרותיו, מאי דרש בה?
דהוי דמי כמאן דלא ידע לה ליוסף כלל.

רבנן אמרי:
למה קראו מלך חדש, והלוא פרעה עצמו היה?
אלא, שאמרו המצריים לפרעה: בוא ונזדוג לאומה זו.
אמר להם: שוטים אתם! עד עכשיו משלהם אנו אוכלים, והיאך נזדוג להם?!
אלולי יוסף לא היינו חיים.
כיון שלא שמע להם, הורידוהו מכסאו שלושה חדשים, עד שאמר להם: כל מה שאתם רוצים הריני עמכם והשיבו אותו, לפיכך כתיב: ויקם מלך חדש.

רבנן פתחין פתחא להאי קרא:
(הושע ה, ז) בה' בגדו כי בנים זרים ילדו עתה יאכלם חודש את חלקיהם.
ללמדך, כשמת יוסף הפרו ברית מילה.
אמרו: נהיה כמצרים.
מכאן אתה למד, שמשה מלן ביציאתן ממצרים, וכיון שעשו כן, הפך הקדוש ברוך הוא האהבה שהיו המצריים אוהבין אותן לשנאה, שנאמר: (תהלים קה, כה) הפך לבם לשנוא עמו להתנכל בעבדיו, לקיים מה שנאמר: (הושע ה, ז) עתה יאכלם חדש את חלקיהם.

מלך חדש
שעמד וחדש עליהם גזרותיו.

אשר לא ידע את יוסף
וכי לא היה מכיר את יוסף?!

אמר רבי אבין:
משל לאחד שרגם אוהבו של המלך.
אמר המלך: התיזו את ראשו, כי למחר יעשה בי כך, לכך כתב עליו המקרא, כלומר, היום - אשר לא ידע את יוסף, למחר - הוא עתיד לומר (שמות ה, ב) לא ידעתי את ה'.


ויאמר אל עמו
הוא התחיל בעצה תחילה, לכך לקה תחילה.
הוא התחיל בעצה תחילה, דכתיב: ויאמר אל עמו.
והוא לקה תחילה, דכתיב: (שמות ז, כט) ובך ובעמך ובכל עבדיך.

הבה נתחכמה לו
להם לא נאמר: אלא לו.

אמר רבי חמא בר רבי חנינא:
אמר: בואו ונתחכמו לאלהיהם של אלו. נדונם בחרב כבר כתיב: (ישעיה סו, טז) ובחרבו את כל בשר.
לא נדון אותם אלא במים, שכך נשבע הקדוש ברוך הוא שאין מביא מבול לעולם, שנאמר: (שם נד, ט) אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ. והם אינם יודעים שעל כל העולם כולו אינו מביא, אבל על אומה אחת מביא. ועליהם אינו מביא, אבל הם באים ונופלים לתוכן, שנאמר: (תהלים סג, יא) יגירוהו על ידי חרב מנת שועלים יהיו, (שמות יח, יא) כי בדבר אשר זדו וגו', בקדירה שבשלו בה נתבשלו.

אמר רבי חיא אמר רבי סימון: שלושה היו באותה עצה,
בלעם
ואיוב
ויתרו

בלעם, שיעץ, נהרג.
איוב, ששתק, נדון ביסורין.
יתרו, שברח, זכו בניו וישבו בלשכת הגזית, דכתיב: (דה"א ב, נה) ומשפחות סופרים יושבי יעבץ, תרעתים שמעתים שוכתים, המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב, וכתיב (שופטים א, טז) ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה.


ועלה מן הארץ, ועלינו לא נאמר:, אלא ועלה.
אמר רבי אבא בר כהנא: כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים.

דבר אחר:
ועלה מן הארץ, כל זמן שישראל בירידה התחתונה, הם עולים.
ראה מה כתיב: ועלה מן הארץ.
אמר דוד (תהלים מד, כו) כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו.
אותה שעה (שם שם, כז) קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך:


וישימו עליו, עליהם לא נאמר:, אלא עליו.
תנא דבי רבי אלעזר בר רבי שמעון: מלמד שהביאו מלבן ותלו בצוארו של פרעה, שאם היה אחד מישראל, שאומר להם: איסטניס אני, אומרים לו: כלום איסטניס אתה מפרעה?!

שרי מסים, דבר שמשים עליו לבנים.
למען ענותו בסבלותם, למען ענות פרעה בסבלותם של ישראל.

ויבן ערי מסכנות לפרעה
רב ושמואל
חד אמר: שמסכנות את בעליהן.
וחד אמר: שממסכנות את בוניהם, שכל העוסק בבנין מתמסכן.
ורבנן אמרי: בתי אוצרות. כמה דתימא (ישעיה כב, טו) לך בוא אל הסוכן הזה.

את פיתום ואת רעמסס
רב ושמואל
חד אמר: פיתום שמה.
ולמה נקרא שמה רעמסס?
שראשון ראשון, מתרוסס.
וחד אמר: רעמסס שמה.
ולמה נקרא שמה פיתום?
שראשון ראשון, פי תהום בולעו:


וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ
כן רבו וכן פרצו לא נאמר:, אלא כן ירבה וכן יפרוץ.
אמר רבי שמעון בן לקיש: רוח הקדש מבשרתן, כן ירבה וכן יפרוץ.

ויקוצו מפני בני ישראל. מלמד, שהיו דומין ישראל בעיניהם כקוצים.

ויעבידו מצרים את בני ישראל בפרך
רבי אלעזר אמר: בפה רך.

רבי שמואל בר נחמן אומר: בפריכה.
וכן עשו לכל אחד מישראל, כל מה שעשו הלבנים ביום ראשון, שמו עליו לגזרה, שיעשה כנגדן בכל יום ויום.

וימררו את חייהם בעבודה קשה וגו'
בתחילה, בחומר ובלבנים, ולבסוף, ובכל עבודה בשדה.
ולבסוף, את כל עבודתם.
מהו את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך?
רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מלמד, שהיו מחליפין מלאכת אנשים לנשים, ומלאכת נשים לאנשים.

אמר רבי אויא: מודה רבי אלעזר, שהוא בפריכה:


ארבע גזרות גזר פרעה עליהם:
בתחילה, גזר וצוה לנוגשין, שיהיו דוחקין בהן, כדי שיהיו עושין הסכום שלהן.
ולא יהיו ישנין בבתיהם, והוא חשב למעטן מפריה ורביה.
אמר: מתוך שאינן ישנין בבתיהם, אינן מולידין.
אמרו להן הנוגשים: אם אתם הולכין לישון בבתיכם, עד שאנו משלחין אחריכם בבקר, היום עולה לשעה ולשתים, ואין אתם משלימין את הסכום שלכם, שנאמר: (שמות ה, יג) והנוגשים אצים לאמר וגו', והיו ישנין על הארץ.
אמר להן האלהים: אני אמרתי לאברהם אביהם, שאני מרבה בניו ככוכבים, דכתיב: (בראשית כב, יז) כי ברך אברכך והרבה ארבה וגו', ואתם מתחכמים להן, שלא ירבו?! נראה איזה דבר עומד או שלי או שלכם! מיד, (שמות א, יב) וכאשר יענו אותו כן ירבה וגו'.

דרש רבי עקיבא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים.
ומה עשו?
בשעה שהיו הולכות לשאוב מים, הקדוש ברוך הוא מזמן להם דגים קטנים בכדיהן, ושואבין מחצה מים ומחצה דגים, ומוליכות אצל בעליהן ושופתות להם שתי קדרות, אחת של חמין, ואחת של דגים, ומאכילות אותן, ומרחיצות אותן, וסכות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להם בין שפתים, שנאמר: (תהלים סח, יד) אם תשכבון בין שפתים כנפי יונה נחפה בכסף.
בשכר ששכבו בין שפתים, זכו ישראל לבזת מצרים, שנאמר: כנפי יונה נחפה בכסף.

וכיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שהגיע זמן מולידיהם, הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר: (שיר ח, ה) תחת התפוח עוררתיך, והקדוש ברוך הוא שולח מלאך משמי מרום ומנקה אותם, ומשפר אותם, כחיה זו שמשפרת את הולד, שנאמר: (יחזקאל טז, ד) ומולדותיך ביום הולדת אותך וגו', ומנקט להם שני עגולין, אחד של שמן, ואחד של דבש, שנאמר: (דברים לב, יג) וינקהו דבש מסלע וגו'.

וכיון שמכירין בהם המצריים, רצו להרגם. ונעשה להן נס, ונבלעין בקרקע, ומביאין שורים וחורשין על גביהן, שנאמר: (תהלים קכט, ג) על גבי חרשו חורשים. ולאחר שהולכין, מבצבצין ויוצאין כעשב השדה, שנאמר: (יחזקאל שם, ז) רבבה כצמח השדה נתתיך וגו'.

וכיון שמתגדלין, באין עדרים עדרים לבתיהם, שנאמר: (שם שם, שם) ותבואי בעדי עדיים, אל תקרי בעדי עדיים, אלא בעדרי עדרים, וכשנגלה הקדוש ברוך הוא על הים, הם הכירוהו תחילה, שנאמר: (שמות טו, ב) זה אלי ואנואו:


כשראה שהם פרים ורבים גזר על הזכרים, הדא הוא דכתיב: (שמות א, טו) ויאמר מלך מצרים למילדות וגו'.
מה היו המילדות?
רב אמר: כלה וחמותה, יוכבד ואלישבע בת עמינדב.

רבי שמואל בר נחמן אמר: אשה ובתה, יוכבד ומרים, ולא היו למרים אלא חמש שנים, שאהרן גדול ממשה שלש שנים.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה: הולכת היתה עם יוכבד אמה ועושה צרכיה, והיתה זריזה, שעד שהתינוק קטן הוא, ניכר הוא, שאמר שלמה (משלי כ, יא) גם במעלליו יתנכר נער וגו'.

אשר שם האחת שפרה, שהיתה משפרת את התינוק, כשהוא יוצא מלא דם.
פועה, שהיתה נופעת יין בתינוק אחר אמה.

דבר אחר:
שפרה, שפרו ורבו ישראל עליה.
פועה, שהיתה מפיעה את התינוק, כשהיו אומרים מת.

דבר אחר:
שפרה, ששפרה מעשיה לפני האלהים.

דבר אחר:
פועה, שהופיעה את ישראל לאלהים.

דבר אחר:
פועה, שהופיעה פנים כנגד פרעה, וזקפה חטמה בו.
ואמרה לו: אוי לו לאותו האיש, כשיבוא האלהים לפרע ממנו, נתמלא עליה חמה להרגה.
שפרה, שהיתה משפרת על דברי בתה, ומפיסת עליה.
אמרה לו: אתה משגיח עליה תינוקת היא, ואינה יודעת כלום.

רבי חנינא בר רב יצחק אמר: שפרה, שהעמידה ישראל לאלהים, שבשבילם נבראו השמים, שכתוב בהם (איוב כו, יג) ברוחו שמים.
שפרה, פועה, שהופיעה פנים כנגד אביה, שהיה עמרם ראש סנהדרין באותה שעה, כיון שגזר פרעה, ואמר (שמות שם, כב) כל הבן הילוד.
אמר עמרם: ולריק ישראל מולידים?!
מיד הוציא את יוכבד ופרש עצמו מתשמיש המטה, וגרש את אשתו כשהיא מעוברת משלשה חודשים. עמדו כל ישראל וגרשו את נשותיהן.
אמרה לו בתו: גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה לא גזר אלא על הזכרים, ואתה על הזכרים ונקבות!
פרעה רשע הוא, וגזרתו ספק מתקימת ספק אינה מתקימת, אבל אתה צדיק, וגזרתך מתקימת! עמד הוא והחזיר את אשתו, עמדו כל ישראל והחזירו את נשותיהם.
הוי, פועה, שהופיעה פנים כנגד אביה:


ויאמר בילדכן את העבריות
למה צוה להרוג אותם על ידי המילדות?
כדי שלא יתבע הקדוש ברוך הוא ממנו ויפרע מהן.
וראיתן על האבנים, מקום שהולד נפנה בו.

דבר אחר:
האבנים
אמר רבי יהודה בר סימון: שהקדוש ברוך הוא עושה אבריה של אשה קשה כאבנים בשעה שיושבת על המשבר לילד, שאלולי כן מתה.

ורבי פנחס החבר אומר בשם רבי יונה, מסיע לה לרבי יהודה בר סימון: אין אבנים, אלא סדן, שהוא דבר קשה, דכתיב: (ירמיה יח, ג) וארד בית היוצר והנה הוא עושה מלאכה על האבנים.

אמר רבי חנין: סימן גדול מסר להם.
מה יוצר זה, ירך מכאן וירך מכאן וסדן באמצע, אף אשה, ירך מכאן וירך מכאן וולד באמצע. ואית דאמרי: בשעה שכורעת לילד ירכותיה מצטננות כאבנים.

אם בן הוא והמתן אותו
אמר להם: אם זכר הרגו אותו, ואם נקבה אל תהרגו אותה, אלא אם חיתה חיתה, ואם מתה מתה.
אמרו לו: מהיכן נדע אם זכר אם נקבה?
אמר רבי חנינא: סימן גדול מסר להם.
אם פניו למטה, דעו שהוא זכר, שמביט באמו בארץ שממנה נברא.
וכשהוא פניו למעלה, היא נקבה, שמבטת בבריתה בצלע, שנאמר: (בראשית ב, כא) ויקח אחת מצלעותיו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע! מי שנתן העצה הזאת טפש הוא, היה לך להרוג את הנקבות, אם אין נקבות אין זכרים, מהיכן ישאו נשים?!
אשה אחת אינה יכולה ליטול שני אנשים, אבל איש אחד יכול ליטול עשר נשים או מאה, הוי, (ישעיה יט, יא) אך אוילים שרי צוען וגו', שנתנו לו זו העצה:


ותיראן המילדות את האלהים
עליהן נאמר: (משלי לא, ל) אשה יראת ה' היא תתהלל.

ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים, להן לא נאמר:, אלא אליהן.
אמר רבי יוסי בר חנינא: מלמד, שתבע אותן להזדוג להם ולא קבלו ממנו.

ותחיין את הילדים
וכי מאחר שלא עשו כאשר דבר אליהן, אין אנו יודעין שקימו את הילדים?!
למה הוצרך הכתוב לומר ותחיין את הילדים?
יש קלוס בתוך קילוס, לא דין שלא קימו את דבריו, אלא עוד הוסיפו לעשות עמהם טובות. יש מהם שהיו עניות, והולכות המילדות ומגבות מים ומזון מבתיהם של עשירות, ובאות ונותנות לעניות, והן מחיות את בניהן, הוא שכתוב: ותחיין את הילדים.

דבר אחר:
ותחיין את הילדים
יש מהם שראויים לצאת חגרים, או סומים, או בעלי מומין, או לחתוך בו אבר, שיצא יפה.
ומה היו עושות?
עומדות בתפילה, ואומרות לפני הקדוש ברוך הוא: אתה יודע, שלא קימנו דבריו של פרעה, דבריך אנו מבקשות לקים, רבון העולם! יצא הולד לשלום, שלא ימצאו ישראל ידיהם להשיח עלינו, לומר: הרי יצאו בעלי מומים, שבקשו להרוג אותם. מיד היה הקדוש ברוך הוא שומע קולן ויוצאין שלמים.

אמר רבי לוי: הרי אמרת את הקלה, אמור את החמורה, יש מהן שראויין למות בשעת יציאתן, או אמן לסכן בם ולמות אחר יציאתן, והיו עומדות בתפילה ואומרות להקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! תלה להם עכשיו, ותן להם נפשותיהם, שלא יאמרו ישראל: הן הרגו אותן. והקדוש ברוך הוא עושה תפילתן, לפיכך, ותחיין את הילדים.
ותחיין, אלו האמהות.
הילדים, הילדים ממש.

דבר אחר:
ותיראן המילדות
קשטו עצמן למעשה זקנן, זה אברהם, כמה שהקדוש ברוך הוא מעיד עליו, (בראשית כב, יב)
כי עתה ידעתי כי ירא אלהים וגו'.
אמרו: אברהם אבינו עליו השלום פתח לו פונדק, והיה זן את העוברים ואת השבים, בני אדם ערלים, ואנו לא דינו שאין לנו להאכילן, אלא להרוג אותן?! אנו נחיה אותן!
כיון שראה פרעה שלא עשו גזרתו, שלח וקרא אותן, הדא הוא דכתיב: ויקרא מלך מצרים למילדות:


כי חיות הנה
אם תאמר מילדות הנה, וכי מילדת אינה צריכה מילדת אחרת לסיעה?!
אלא כך אמרו לו: אומה זו כחיות השדה נמשלות, שאין צריכות מילדות.
יהודה, נמשל כאריה, דכתיב: (בראשית מט, ט) גור אריה יהודה.
דן, (שם שם, יז) יהי דן נחש.
נפתלי, (שם שם, כא) אילה שלוחה.
יששכר, (שם שם, יד) חמור גרם.
יוסף, (דברים לג, יז) בכור שורו.
בנימין, (בראשית שם, כז) זאב יטרוף.
ועל שאר כתיב (יחזקאל יט, ב) מה אמך לביא בין אריות רבצה.

וייטב אלהים למילדות
מה היה הטובה הזאת?
שקבל דבריהם מלך מצרים, ולא הזיק להן.

דבר אחר:
וייטב אלהים
אמר רבי ברכיה בשם רבי חיא בן רבי אבא: הדא הוא דכתיב: (אביו כח, כח) ויאמר לאדם, הן יראת ה' היא חכמה.
מהו שכר היראה?
תורה, לפי שיראה יוכבד מפני הקדוש ברוך הוא, העמיד ממנה משה, שכתוב בו (שמות ב, ב) כי טוב הוא, ונתנה התורה על ידו, שנקראת (משלי ד, ב) לקח טוב. ונקראת על שמו, שנאמר: (מלאכי ג, כב) זכרו תורת משה עבדי.
ומרים יצא ממנה בצלאל, שהיה מלא חכמה, דכתיב: (שמות לא, ג) ואמלא אותו רוח אלהים וגו', ועשה ארון לתורה, שנקראת טוב. הוי, וייטב אלהים למילדות.

וירב העם, לקים מה שנאמר: (איכה ג, לז) מי זה אמר, ותהי ה' לא צוה.
אם פרעה צוה להרוג את הזכרים, מה הועיל בגזרתו?
ה' לא צוה, אלא וירב העם ויעצמו מאד:


ויהי כי יראו המילדות את האלהים ויעש להן בתים
רב ולוי:
חד אמר: בתי כהונה ובתי לויה.
וחד אמר: בתי מלכות.
בתי כהונה ולויה ממשה ואהרן.
בתי מלכות ממרים.
לפי שדוד בא ממרים, דכתיב: (דה"א ב, יח) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות, ואלה בניה: ישר ושובב וארדון, עזובה זו מרים.
ולמה נקראת שמה עזובה?
שהכל עזבוה.
הוליד והלא אשתו היתה?!
אמר רבי יוחנן: ללמדך, שכל הנושא אשה לשם שמים, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה. יריעות, שהיו פניה דומין ליריעות.
ואלה בניה, אל תקרי בניה, אלא בוניה.
ישר זה כלב, שישר את עצמו.
שובב, ששבב את עצמו.
וארדון, שרדה את יצרו.

(שם שם, יט) ותמת עזובה, מלמד, שנחלית ונהגו בה מנהג מתה. וגם כלב עזבה.
(שם שם, שם) ויקח לו כלב את אפרת, זו מרים.
למה נקרא שמה אפרת?
שפרו ורבו ישראל על ידיה.
מהו ויקח לו?
שאחר שנתרפאת, עשה בה מעשה ליקוחין, הושיבה באפריון ברוב שמחתו בה.

וכן אתה מוצא במקום אחר שקורא למרים שני שמות, על שם המאורע שארע לה, הדא הוא דכתיב: (שם ד, ה) ולאשחור אבי תקוע היו שתי נשים, חלאה ונערה.
אשחור זה כלב, לפי שאשחור בן חצרון היה.
ולמה נקרא שמו אשחור?
שהשחירו פניו בתענית.
אבי שנעשה לה כאב.
תקוע, שתקע לבו לאביו שבשמים.
היו שתי נשים, כשתי נשים חלאה ונערה, לא חלאה ונערה הואי, אלא מרים היתה.
ולמה נקראת חלאה ונערה?
שחלתה, וננערה מחליה, והחזירה הקדוש ברוך הוא לנערותה.
(שם שם, ו) ותלד לו נערה, לאחר שנתרפאה, ילדה לו בנים.
(שם שם, שם) את אחזם ואת חפר.
(שם שם, ז) ובני חלאה צרת וצחר ואתנן.
צרת, שנעשית צרה לחברותיה.
צחר, שהיו פניה דומין לצהרים.
ואתנן, שכל הרואה אותה מוליך אתנן לאשתו, ולכך כתיב: ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור.
ומנין שדוד בא ממרים?
דכתיב: (ש"א יז, יב) ודוד בן איש אפרתי הזה, מבית לחם יהודה.

וכן אתה מוצא, שכתוב אחד אומר: ובני חלאה וגו' (דה"א ד, ח) וקוץ הוליד את ענוב.
וקוץ זה כלב, שקצץ עצת מרגלים.
הוליד את ענוב, סגל מעשים טובים, בעת שהביאו אשכול ענבים, שאלולי כלב לא הביאו.
את הצובבה, שעשה צביונו של הקדוש ברוך הוא.

ומשפחות אחרחל בן הרום
אחרחל זו מרים.
ולמה נקרא שמה כן?
על שם (שמות טו, כ) ותצאן כל הנשים אחריה וגו'.
מהו משפחות?
זכה להעמיד ממנה משפחות.
בן הרום זכתה שיצא ממנה דוד, שרימם הקדוש ברוך הוא מלכותו, כמה דאת אמר: (ש"א ב, י) ויתן עז למלכו וגו':


ויצו פרעה לכל עמו
אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: אף על עמו גזר.
ולמה עשה כן?
שהיו אסטרולוגין אומרים לו: גואל ישראל, נתעברה ממנו אמו, ואין אנו יודעין אם ישראל הוא או מצרי הוא?
באותה שעה כנס פרעה כל המצרים, ואמר להם: השאילו לי את בניכם תשעה חדשים, שאשליכם ליאור, הדא הוא דכתיב: כל הבן הילוד היאורה וגו', כל הבן של ישראל אין כתיב כאן, אלא כל הבן, בין יהודי בין מצרי, ולא רצו לקבל ממנו, שאמרו: בן מצרי לא יגאל אותן לעולם, אלא מן העבריות.

היאורה תשליכוהו
למה גזרו להשליכן ליאור?
לפי שהיו רואין האסטרולוגין שמושיען של ישראל על ידי מים ילקה. והיו סבורין שבמים יטבע. ולא היה, אלא על ידי באר מים נגזר עליו גזרת מות, שנאמר: (במדבר כ, יב-יג) יען לא האמנתם בי וגו'.

ורבנן אמרי: העמיקו עצה, שלא יפרע הקדוש ברוך הוא מהן במים, לפי שהיו יודעין שאין הקדוש ברוך הוא משלם אלא מדה כנגד מדה, והיו בטוחים שלא יביא מבול לעולם, לכך גזרו להטביעם במים.

וכל הבת תחיון
מה צורך לפרעה לקים הנקבות?
אלא כך היו אומרים: נמית הזכרים ונקח הנקבות לנשים, לפי שהיו המצריים שטופים בזימה: