ראב"ע לפרשת בא פרק י

[י, א]
בא אל פרעה -
בא אליו זאת הפעם ואל תשתומם, בעבור שחזק לבו עד עתה

כי אני הכבדתי את לבו ואת לב עבדיו -
בעבור שירך לבם בבוא מכת הארבה.
וטעם שהכבדתי את לבו למען שיתי אותותי אלה בקרבו. ואין דעת חכמי ספרד שוה.
כי יש אומרים:
כי שיתי
כמו: בינו. שימו. והדומה להם.
וככה ישית. ישים. יבין. והדומה להם בכל הסימנים.

ויש אומרים:
שהוא מבנין הפעיל. והוא הבנין חסר, בעבור שמצאו, או מי ישום אלם.
לשוש עליך לטוב כאשר שם על אבותיך, שהוא מבנין הקל.

ויש אומרים:
ישיש, כמו וישוש ושיתי כמו: שומי והכל מבנין הקל.

[י, ב]
ולמען תספר -
למשה ידבר, שהוא כנגד כל ישראל וככה: וידעתם כי אני ה' שידעו כל ישראל זה. ודברה תורה כלשון בני אדם, לומר התעללתי כאדם משנה התולדת להינקם מאחר.

[י, ג]
ויבא -
ידענו כי לא יבא משה אל פרעה בלא אהרן עמו, כי הוא המליץ והזכיר עתה משה ואהרן בעבור שהושבו שניהם וגרשם באחרונה, שלא עשה כן בכל המכות.

לענת -
מבנין נפעל מגזרת עני.

[י, ד]
ארבה -
שם מין.
אולי נקרא כן, בעבור שהוא יותר רב מהמינים האחרים. וכתוב: יתר הגזם אכל הארבה. ועליו כתוב: חילי הגדול. וא"כ יהיה האל"ף נוסף.

[י, ה]
וכסה -
דרך משל.

ולא יוכל לראות -
תחסר מלת איש.

אמר יפת:
כי ימים רבים בין מכת הברד למכת הארבה, בעבור הצומח לכם מן השדה.
[י, ו]
ומלאו -
זו המלה משונה בלשון הקדש, כי טעם ומלאו - שהבתים היו מלאים מהן. והנה מצאנו: מלאו ארבעה כדים מים, שהוא פועל יוצא. כאילו הוא כתוב בפתחות המ"ם ודגשות הלמ"ד מהבנין הדגוש.

אמר רבי ישועה:
כי ויפן הוא שב אל משה שהיה חולק כבוד למלכות שפונה אל המלך בצאתו והוא הולך אחורנית.
ויפת אמר:
כשהשלים צרכו. וככה ופנית בבקר.
והנה מה יעשה במלת: ויפן כה וכה. והנה טעם ויפן מגזרת פנים. כאילו הוא וירא. והנה משה יצא מאת פרעה בלא רשותו והזכיר הכתוב זה, בעבור שכעס פרעה וצוה לגרשם אחר שהושבו.

[י, ז]
ויאמרו -
פירש הטרם תדע - הטרם תרצה שיתברר לך כי אבדה מצרים?!

[י, ח]
ויושב -
מלת את כמו עצם הדבר. וכאשר יאמר האדם אוהבי. שהיו"ד סימן המדבר, או יאמר אוהב אותי. שהטעם עצמי הדבר שוה. על כן אם אמר אומר כי ראובן הרג את שמעון, אז שמעון הרוג. אך באמור ראובן הרג שמעון הטעם שוה, כמו: ורב יעבד צעיר.
אשר ברא אלוהים אדם.
ואל תחשוב כי מלת את לאות על הפעול, בעבור שהוא נמצא כן ברבים וימצא עם הפועל, ובא הארי ואת הדוב ואחרים ככה.

ואמר רבי יהודה המדקדק:
כי בעבור מלת את אמר ויושב ולא אמר ויושבו.
ולפי דעתי: כי אמר ויושב, בעבור כי משה הוא העיקר. וככה: ותדבר מרים ואהרן. היא הייתה עיקר הדבור.

[י, ט]
כי חג ה' לנו -
לזבח. והוא מצווה על כולנו.

[י, י]
ויאמר יהי כן ה' -
שאתם אומרים עמכם.

וטעם ראו כי רעה נגד פניכם
כי הרעה קרובה מכם ונגד פניכם היא. ועם זה הטעם דבק.

כי אותה אתם מבקשים -
כי דין שאעשה ככה. ועתה חשב פרעה שהם רוצים לברוח. ודע כי משה אדונינו לא אמר לפרעה שישובו עוד שיכזב. רק אמר שירחיקו דרך שלשת ימים. ודעת המצריים הייתה שישובו על כן השאילום. ובעבור דבר אחר שאילו נתן להם פרעה רשות ללכת ולא ישובו. לא היה רודף אחריהם. והשם ציווה לעשות כן, עד שירדוף אחריהם ויטבע.
והנה זה מפורש וישובו ויחנו לפני פי החירות. ואין להרהר אחרי מעשי השם שהכל עשה בחכמה, אע"פ שהיא נעלמה מעיני החכמים. והנה בדברי דוד: כשמעך את קול הצעדה בראשי הבכאים אז תחרץ כי אז יצא ה' לפניך להכות במחנה פלשתים.

[י, יא]
לא כן לכו נא הגברים -
מלת גבר בכל המקרא הם הזכרים ולא כן מלת אדם.

כי אותה אתם מבקשים -
על הרעה הנזכרת למעלה.

[י, יב]
בארבה -
אמר רבי משה הכהן:

כי טעם בארבה שארבה שם במטה.
ואין זה נכון. רק הטעם בארבה בעבור שיבוא.

[י, יג]
קדים -
שם התאר. כי קדמה מזרחה שם. ונקרא קדים, בעבור שהוא נקדם בפאות כי משם תחל השמש לזרוח. ע"כ נקרא מערב אחור. כמו: הן קדם אהלך ואיננו ואחור ולא אבין לו.

נשא את הארבה -
ממקומו והניחו בכל ממלכות מצרים.

[י, יד]
ויעל -
אמר ואחריו לא יהיה כן - נכתב על פי הנבואה.

[י, טו]
ויכס -
טעם ותחשך הארץ - כי הארבה הבדיל בין השמש ובין הארץ, כי לעולם הארץ חשך היא.

[י, טז]
וימהר פרעה לקרא -
על יד שלוחיו. והוסיף לומר להם חטאתי, בעבור שגרש אותם בקלון מאת פניו.

[י, יז]
ועתה שא נא -
מלת שא נא אפרשנה בפרשת כי תשא.

וטעם אך הפעם
כי לא אחטא עוד למרוד פי השם. ובעבור שהיה כעוס משה לא אמר לו שישלח העם. ויצא מחוץ לעיר כמשפטו ויעתר.

[י, יט]
ויהפך ה' רוח ים -
נקרא מערב ים בלשון הקדש, בעבור הים הגדול היוצא מספרד ועובר על ארץ מצרים אל ארץ ישראל. והוא לפאת מערב. ואיננו ים אוקינוס, כי ישראל לא ירשו כל כך. ונקרא ים ספרד הים הגדול, בעבור שרחבו ג' מאות פרסאות ושאר הימים שבארץ ישראל כים סוף. וים כנרת. וים המלח. אין בהם שיהיה רחב שלשים פרסה.

[י, כ]
ויחזק -
על דרך שאמרו חז"ל:

בא ליטמא פותחין לו.
[י, כא]
ויאמר -
מדרך הסברא, כי המטה היה בידו אף על פי שאיננו כתוב.

וימש חשך -
אמר יפת:

כי וימש חשך כמו וימיש. והטעם כי ימיש כל חשך שהיה להם ידוע. ויבא אחר עב ממנו.
ויש אומרים:
כי הוא חסר אל"ף ומלת אמש בלשון הקודש הלילה שעבר. כמו: אמש אמר אלי.
ובלשון ערבי אמ"ס כי השי"ן יתחלף בסמ"ך ברוב המלות. כמו שמש שמ"ס. והנה אין טעם לפירושם.
ולפי דעתי:
כי וימש מגזירת ימשש. ואין טענה בעבור שהוא מפעלי הכפל. כי כמוהו בזה הענין ידיהם ולא ימישון. ושב על מצרים, כי מצרים לשון יחיד. כמו: ויאמר מצרים אנוסה.
והנה הטעם שימששו בידם החשך שכל כך יהיה עב כי האור של אש לא ידלק ולא הנר, והעד: לא ראו איש את אחיו, לא באור היום ולא באור הנרות.

[י כב]
ויט -
ולא ידעו שהיו ג' ימים אלא על פי ישראל שהיה להם אור. והנה בים אוקינוס יבא חשך עב שלא יוכל אדם להפריש בין יום ובין לילה ויעמוד זה לפעמים חמישה ימים ואני הייתי שם פעמים רבות.

[י, כג]
ולא קמו איש מתחתיו -
מביתו. כמו: שבו איש תחתיו, כי אנה ילכו בלא אור.

[י, כד]
ויקרא -
אחר ג' ימים שראו אור.

רק צאנכם ובקרכם יצג -
לדעת מה בלב משה אם דעתו לברוח. ואמר: גם טפכם ילך כמו שאמר לו משה בתחלה בנערינו ובזקנינו נלך.

[י, כה]
גם אתה תתן בידינו -
גם אתה חייב ליתן בידינו זבחים ועולות להקריב בעדך.

[י, כו]
וגם לא תשאר פרסה -
מאיזה מין שיהיה ממקנינו, שלא נדע אי זה מין נבחר וכמה נקריב ממנו. וזהו טעם מה נעבוד.

[י, כז]
ויחזק -
כדרך: כי הקשה ה' את רוחו ואמץ את לבבו.

[י, כח]
תמות -
אתה תהיה חייב מיתה, שתמרוד במלכות.

[י, כט]
כן דברת -
כמו: כן בנות צלפחד.

ולא אוסיף עוד ראות פניך -
שאני לא אבוא אליך עוד לעולם.


הפרק הבא    הפרק הקודם