ראב"ע יתרו פרק יט

[יט, א]
בחדש השלישי -
לא ידענו טעם ביום הזה, אם לא יהיה פירש רבי משה נכון שהוא ראש חדש. כמו: מחר חדש. והזכיר הכתוב זה, כי אחר ימים מועטים ליום חנותם היה מתן תורה. אולי יום אחד עלה אל השם וירד ודבר עם ישראל. וביום השלישי לחדש עלה פעם אחרת, להשיב אל השם דברי העם. ושם נאמר לו: כי ביום השלישי יהיה מתן תורה וכל זה דרך הסברא.
כי על הקבלה נסמוך שבששה בסיון נתנה התורה ועל דרך העיבורים שישי בשבוע היה, אם לא היה חדש אייר מעובר.

אולי טעם: ביום הזה –
כי רחוק מרפידים ובין הר סיני היה רב יותר ממרחק כל מסע.

[יט, ב]
ויסעו -
וכבר נסעו מרפידים, כאשר הראיתיך רבים כאלה.

ויחנו במדבר -
הוא מדבר סיני הנזכר.

וטעם: ויחן שם ישראל
אחר שאמר: ויחנו במדבר, כי ראשי המטות והזקנים חנו נגד ההר בעבור כבודם, על כן הזכיר ויחן כי מועטים היו, כי כפי מעלתם עמדו ביום מתן תורה סביב הר סיני כאשר אפרש.

ורבינו שלמה אמר:
כי נגד ההר מזרח.
והנה כתוב מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, שהוא מארבע הפאות, כי כאשר יסעו הדגלים כן יחנו.

[יט, ג]
ומשה עלה -
הזכיר למעלה נגד ההר.
והנה הטעם ומשה עלה אל הר האלהים.

וטעם ויקרא אליו ה' –
וכבר קרא אליו השם, כי בלא רשות לא עלה.

והזכיר מן ההר –
כי לא עלה למעלה מההר, כי שם דבר עמו השם.
ואל יקשה עליך בעבור שאמר אחרי כן: וירד ה' על הר סיני, כי הזכיר זה כנגד כל ישראל לראותם הענן והאש. כי כן כתוב: ודבריו שמעת מתוך האש.

וטעם לאמר -
כי קראו השם לומר: כה תאמר לבית יעקב. והטעם דבר כולל לבית יעקב, אלה הנמצאים היום ובניהם אחריהם.

ותגיד לבני ישראל
הם הזקנים והם יגידו לכל העם.
וכן כתוב: ויבא משה ויקרא לזקני העם. ואחרי כן כתוב: ויענו כל העם יחדיו.
ומלת בית פירשתיו.

[יט, ד]
אתם ראיתם -
הנקמות שעשיתי במצרים בעבורכם, ונשאתי אתכם ממצרים כאילו הייתם נשואים על כנפי נשרים. כי הנשר יגביה באויר למעלה מכל עוף והכל מפחדים ממנו והוא לא יפחד. על דרך: כנשר יעיר קנו שיוליך גוזליו לאט גם דבר הענן, כמו: יפרוש כנפיו.

ואבא אתכם אלי -
שכבודו ירד בהר הזה והוא הר הקדש. והנה אמר משה: תעבדון את האלהים על ההר הזה. והוא: נוה קדשך.

[יט, ה]
ועתה אם שמוע תשמעו בקולי -
לעשות מצותי.

ושמרתם את הברית -
שאכרות עמכם. והוא הברית שכרת משה עם ישראל אחר מתן תורה בבנותו המזבח כאשר אפרש במקומו בראיה גמורה.

ומלת סגולה - דבר נכבד ונחמד ולא ימצא אחר כמוהו.

וטעם: כי לי כל הארץ. דבק עם מכל העמים כמו: כי לי כל עמי הארץ. וזהו: ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי.

ור' מרינוס אמר:
כי פירוש: כי לי כל הארץ אף על פי כי שלי כל הארץ. וכמוהו לפי דעתי: כי עם קשה עורף הוא. רפאה נפשי כי חטאתי לך.

[יט, ז]
ויבא משה –

אל מחנה ישראל ואין צורך להזכיר כי ירד.

וישם לפניהם -
כמו: וזאת התורה אשר שם משה

ואמר הגאון:
כי הוא על דרך שימה בפיהם.
והטעם תורה שבעל פה, שהוא פירוש התורה שבכתב.

[יט, ח]
יחדו -
היא מלה יחידה במקרא בדקדוק. בעבור תוספת הוי"ו.

ויפת אמר:
כאדם יחיד לבדו לא יהיה משנה שם.
והזכיר וישב
ואין צורך להזכיר ויעל. כי הכתוב אחז דרך קצרה.

[יח, ט]
ויאמר -
אחר שאמר וישב משה מה טעם לומר ויגד משה את דברי העם אל ה'?
דע, כי יש פסוקים רבים בתורה שהיו ראויים להיותם מוקדמים. והנה פירושם וכבר היה כך וכך. כמו: וייצר ה' אלוהים וכבר יצר.
ויצמח ה' אלוהים וכבר הצמיח.
ויאמר בת מי את וכבר אמר.
וכן כתוב: ואשאל אותה ואומר. ואחר כך: ואשים הנזם על אפה.
ותאמר אל העבד
וכבר אמרה אל העבד. אז ותפול מעל הגמל ואין צורך להאריך.
והנה זה: ויגד משה וכבר הגיד ולא הזכיר הכתוב מה הגיד. ומלת הגיד לעולם על דבר חדש שלא הזכירו. והנה איננו דבק עם וישב משה. ומתשובת השם שאמר: הנה אנכי בא אליך בעב הענן למדנו מה הגיד.
ועוד מצאנו זה הדבר מפורש בדברי משה כאשר אפרש.

דע כי מצרים והודו הם מבני חם ואלה סומכין על אלה. ואנשי הודו אינם אוכלים בשר וכך היו עושים המצרים ולא נשתנו מזה המנהג. רק בעבור שהתגבר עליהם מלכות ישמעאל ושבו לדתו. וחכמי הודו נותנין ראיות כפי מחשבתם, כי לא יתכן שידבר השם עם האדם וחי. וישראל היו במצרים והיו בהם אנשים על דעת האמונה הזאת. והיתה נבואת משה בספק אצלם ואין טענה ממלת ויאמינו בה' ובמשה עבדו. כי כתוב: וירא ישראל ולא כל ישראל. ואילו היה כתוב כל ישראל, ידבר על הרוב כמשפט הלשון. כמו: וימת כל מקנה מצרים. ואחר כך כתוב: שלח העז את מקנך.

והנה טעם: אנכי בא אליך
תשובה על דברי משה שהגיד לו כן.

וטעם: בעב הענן
ברדת השם על ההר.

ובדברי עמך -
עשרת הדברים, אז יאמינו כי נכון הוא שידבר השם עם אדם וחי.

וטע: וגם בך יאמינו –
שאתה נביא ויוסר הספק ממחשבותם.
והנה כתוב מפורש היום הזה ראינו כי ידבר אלוהים את האדם וחי.
ועוד כתוב שם: כי מי כל בשר אשר שמע קול אלוהים חיים מדבר מתוך האש כמוני ויחי.
ושם כתוב: קרב אתה ושמע וזהו: וגם בך יאמינו לעולם.

[יט, י]
ויאמר וקדשתם היום ומחר -
הנה הרחיב להם זמן להתקדש שאר זה היום ומחר.

וטעם וקדשתם
שירחצו במים.

ויורה על זה וכבסו שמלותם
כדרך ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ.
על כן אמר משה: אל תגשו אל אשה - מעתה שיהיו קדושים ולא טמאים. ומי שנגש אל אשה יתקדש. כדרך: והיא מתקדשת מטומאתה.

[יט, יא]
והיו נכנים -
אולי לא יישן אדם בהם בלילה. שישמעו קול ה' בבקר. כדרך כוהן גדול ביום הכפורים.

[יט, יב]
והגבלת -
שים גבול בהר. ע"כ כמוהו הגבל את ההר וקדשתו לשום גבול בהר. והארכתי כל כך בעבור שאמר המשוגע שהפך בספרו דברי אלוהים חיים, אמר: כי רצה משה לומ: הגבל את העם. ויצא מפיו ההר במקום העם.

כל הנוגע בהר –

בגופו.

[יט, יג]
לא תגע בו -
מלת בו שבה אל האדם הנוגע בהר.
והטעם: לא יכנס אדם אחריו לתפשו, רק יסקלוהו הרואים ממקום מעמדם מיד. ואם רחוק יורוהו בחצים.

ומלת יירה - משונה מרעותיה, כי משפט בעלי היו"ד להתחלף בוי"ו בעתיד. בנין נפעל. כמו ולא יודע השבע. יסרתני ואוסר אולי עשו כך, שלא תתערב עם גזרת למען תורא. כי האל"ף והה"א נחים בסוף המלה. אין הפרש ביניהם במבטא.

אם בהמה אם איש לא יחיה -
ולא העוף, כי לא יוכלו לקחתו כי יעוף מיד.

במשוך היובל -
פירוש כבש. ונקרא היובל כן, בעבור: והעברת שופר תרועה. כי שופר הוא מקרני הכבש. וכן כתוב במשוך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר.
והתימה על האומרים כי: על קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר במשוך היובל, כי קול השופר הוא פלא גדול אין במעמד הר סיני גדול ממנו. כי קולות וברקים וענן כבד גם הם נראים בעולם וקול שופר לא נשמע עד יום עשרת הדברים. והנה לא היה מקרן כבש.

אמר הגאון:
כאשר יתקע משה בשופר אז נתן להם רשות לעלות. וזה היה אחר רדת משה ביום הכפורים וצוה לעשות המשכן.
המה יעלו בהר -
אמר רבי שמואל בן חפני:

כי טעם המה אהרן ובניו ושבעים זקנים. שכתוב עליהם ואל משה אמר: עלה אל ה' אתה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל. ולשאר ישראל לא נתן רשות לעלות אל הר סיני. על כן אמר המה ולא אחרים.
ודבריו טובים בעיני כי הכבוד היה תמיד על ההר עד שנעשה המשכן, דכתיב: וכבוד ה' מלא את המשכן. אז דבר עם משה באהל מועד. אולי אז תקע משה בשופר ונתן לו רשות לעלות בהסתלק הכבוד.

[יט, יד]
וירד ויקדש -
כאשר פירשתי.

[יט, טו]
היו נכונים לשלשת ימים -
טעמו ליום השלישי.
ולפי הפשט לא הוסיף יום אחד מדעתו. ובזה אתן לך שני עדים נאמנים ושניהם בספר הזה, הנה כתיב: ויאסוף אותם אל משמר שלשת ימים.
ושם כתוב: ויאמר אליהם יוסף ביום השלישי.
וכתיב: בעוד שלשת ימים ישא פרעה.
ושם כתוב: ויהי ביום השלישי יום הלדת.
וכן זה: היו נכונים לשלשת ימים.

[יט, טז]
וענן כבד על ההר -
לבדו היה. וככה הקולות והברקים.

וטעם חזק מאד
יותר מכל קול השופר ששמעו.

ויחרד כל העם אשר במחנה -
בעבור קול השופר.

[יט, יז]
ויוצא משה -
טעם ויוצא –
מאהליהם.

לקראת האלהים -
שיקבלו להיות השם היורד על הר סיני להם לאלהים.

ויתיצבו בתחתית ההר-
מחוץ לגבול שהגבילם משה. והנה היו במעמד הר סיני כדרך שהציב משה בניהם בשנת הארבעים בכרתו ברית עמהם. כי בתחלה היו הבכורים הנגשים אל ה' ואחריהם ראשי שבטים הם הנשיאים ואחריהם הזקנים ואחריהם השוטרים ואחריהם כל איש ישראל ואחריהם הטף ואחריהם הנשים ואחריהם הגרים.

ומשה ואהרן עברו הגבול והיו בהר קרובים אל הכהנים, אע"פ שלא דבר הכתוב זה מפורש, כי הכתוב אחז דרך קצרה. כי ידענו כי הם לא מרו פי השם. כי הנה כתוב: לך רד ועלית אתה ואהרן עמך.
ואמר משה: אנכי עומד בין ה' וביניכם.

[יט, יח]
והר סיני עָשַׁן כלו -
שי"ן עשן בפתח גדול כי הוא פועל עבר. ואל תתמה בעבור מלת עשן שיאמר כְּעֶשֶׁן הכבשן והנה הזכיר ויעל עֲשָׁנוֹ שהוא על משקל שְלָלוֹ זְהָבוֹ. כי שמות משקלי השמות משתנים.
ואמר: שְׁגַר אלפיך' וכל פטר שֶׁגֶר בהמה
ואמר: ואת הַבֹּשֶֹם ואת השמן וקנמן בֹּשֶֹם.
ועוד אמר: אריתי מורי עם בְּשָֹמִי.
ואלו היה מגזרת בשם היה ראוי להיותו בקמץ חטף תחת הבי"ת בשמי כמו: מקֹדֶשׁ קָדְשִׁי ואילו היה מגזרת וקנמן בשם. היה ראוי להיות בפתח הבי"ת כמו מִשֶׁמֶן שַׁמְנִי, וְשַמְנִי וקטרתי. או בחירק כמו מִצֶדֶק צִדְקִי. והנה עם בשמי בלא תוספת יו"ד הוא בשם בשני קמצין כמו שָׁלָל זָהָב.

ויחרד כל ההר מאד -
הפך המנהג כי ההרים לא ימושו רק על דרך משל אמר וירגזו ההרים.

[יט, יט]
ויהי קול השופר -
מנהג כי קול השופר שבתחלה יהיה יותר חזק וזה היה להפך, אולי עשה כן השם שלא היה חזק בתחלה שלא יצא לבם מהפחד.

משה ידבר -
לדעת הגאון:

כי השם פעם מעביר קול השופר. אז היה משה מדבר בקול גדול והשם יעננו בקול. כדרך וישמע את הקול מדבר אליו. ועל זה כתוב בעבור ישמע העם בדברי עמך.
וכבר אמרתי לך, כי לפי דעתי בדברי עמך על עשרת הדברים ידבר.

וטעם משה ידבר. דבק עם קול השופר –
כי נשמת משה הייתה דבוקה בשם, כי משה היה מדבר בתחתית ההר עם השם לשאול לו. והכתוב לא גלה מה היה שואל והשם עונהו בקול. שהיה משה שומעו ולא היה קול השופר, אע"פ שהיה חזק מונע אותו לשמוע הקול בעבור זה כתוב אחריו: ויקרא ה' למשה בקריאת קול לעלות אל ראש ההר, ששם ירד כבוד השם.

[יט, כ]
וירד ה' -
עתה אומר כלל
, שישען לבך עליו עד שאגיע בע"ה בפרשה כי תשא, כי שם אבאר לך דברים עמוקים באר היטב.
דע כי נשמת האדם עליונה ונכבדת והיא מהעולם אמצעי. והגוף מהעולם השפל ואין מדבר בעולם השפל רק אדם לבדו. גם שומע הוא האדם שהמדבר אליו הוא רוצה להבינו, מה שיש בלבו ולא יוכל המשכיל לחדש לשון, רק הידוע הנמצא וכל הלשונות בנויות על מתכונת דמות אדם שהוא מורכב מהנשמה שאינה גוף ומגוף שהוא מורכב מד' שרשים.
והנה כאשר ידבר האדם לאדם בדברי אדם בלשון שהוא יודע יבין דבריו. ודמותם במתכונתם ואם רצה לדבר על שפלים מבני אדם יצטרך להגביה מעלתם ולשומם כדמות בני אדם, עד שיבין השומע, ע"כ שמו ראש לארץ. וראש לעפרות תבל.
ופה ותפתח הארץ את פיה. גם ירך בירכתי הארץ.
ואמר: יד הירדן. בלב ים. ורבים ככה, והנה הכל בדברי משל כי אין לים לב.

ועוד: כי ישימו אבר מן הגוף כדמות כל הגוף. ואמר: מות וחיים ביד לשון ורבים ככה.
וכאשר יבקש האדם לדבר על נכבדים ממנו שהם מהעולם העליון, מוריד מעלתם עד שידמה לאדם כאילו הם דמות אדם, כדי שיבין השומע.
אמר: והאיש גבריאל וזרעותיו ומרגלותיו.
וקול דבריו כקול המון.
והדרך הזאת תפשו בעליון העליונים.
אמר: וכובע ישועה בראשו.
כי פי ה' דבר.
עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם.
פני ה' בעושי רע.
ותחת רגליו.

ועל זה הדרך וירד ה'. ויעל אלוהים כי הכל מלא כבודו.
ובפרשת כי תשא אתן לך משל שתוכל להבין טעם הירידה והעליה.

וטעם ויקרא
שקראו השם כדי שיראו ישראל גודל מעלת משה שהגיע לראש ההר ששם הכבוד. ודבריו ישמעהו מתוך האש שיש שם.

[יט, כא]
רד העד בעם פן יהרסו -
כל אחד מקום מעמדו. והם חושבים כי לכבודי יעשו כן, מרוב תאותם לראות כבודי, ע"כ אמר משה: לראות.

ומלת בעם -
מושכת אחרת.
וכן הוא: ונפל ממנו עם רב.

[יט, כב]
וגם -
הם הבכורים, אע"פ שהם קדושים ככתוב: קדש לי כל בכור יוסיפו להתקדש עוד במחשבתם.

וטעם: הנגשים אל ה' –
שהם בתחלת הגבול.
או טעמו שהם הקריבו עולות על המזבח שבנה משה בחלישת עמלק, גם הם יקריבו במזבח הברית שבנה ותקן משה בתחתית ההר, ששם עמדו כל ישראל לשמוע קול השם.

[יט, כג]
ויאמר לא יוכל העם לעלות -
אמר הגאון:

כי שנים רבות חשב בזה הפסוק ולא ידע טעמו עד שראה בספר מוסרי מלכי פרס שאין רשות לשליח לומר למלך עשיתי שליחותך עד שיצונו לעשות
דבר אחר:
אז יאמר לו.
ולפי דעתי:
בעבור שאמר לו השם פן יהרסו אל ה' לראות, לא ידע משה אם צריך להזהירם שלא יראו כי כבר הזהירם על הגבול שלא יעברו, אז אמר לו השם: לך רד כאשר צויתיך שתעיד בהם. כי היו צריכין ישראל שיעיד בהם שנית.

[יח, כד]
ועלית אתה ואהרן עמך -
למעלה מעט מהגבול שלא ירחק מישראל. כי עתידים הם לומר לך ככלות השם לדבר עשרת הדברים, דבר אתה עמנו ונשמעה. והנני משיב לו על שאלתו, כי לא אמר לו שיזהירם שלא יראו אותו, אך שלא יעברו הגבול. כי הם צריכים שיזהירם הוא בשעת מעשה, שישמעו וישמרו נפשם.

[יט, כה]
וירד משה אל העם ויאמר עליהם -
ובהשלימו לומר להם ועלה הוא ואהרן לפנים מהגבול אל ההר. מיד דבר השם.


הפרק הבא    הפרק הקודם