ראב"ע משפטים פרק כב

[כב, א]
אם במחתרת ימצא הגנב -
בלילה, כי ביום לא יחתור והכתוב הבא אחריו לעד: אם זרחה השמש.

ופירוש: אין לו דמים –
אין על הורגו שפיכות דמים.
ויש לתמוה מן המפרשים דמים חיים, אם כן מה הוא איש דמים?! דמיו בו?!

[כב, ב]
אם זרחה השמש, שלם ישלם
-
שב אל הכתוב למעלה חמישה בקר ישלם וגו'. כמו: לעם נכרי.
ואף לאמתך תעשה כן.
כי הוא שב אל הפסוק העליון. הענק תעניק לו.

ונמכר בגנבתו -
בעבור גניבתו.

[כב, ג]
אם המצא -
זה הפסוק כולל כל בהמה. חכמים קבלו גזירת הכתוב לתשלומי ארבעה וחמשה בשור ושה בלבד.

[כב, ד]
כי יבער -
גם זה דבק באשר למעלה שהזכיר שיבא הנזק על יד השור.
ואומר: כי יבער איש מגזרת אנחנו ובעירנו. והוא מהבנין הדגוש.

וטעם: ובער בשדה אחר - אדם אחר. וכמוהו ואתם בערתם הכרם.

[כב, ה]
כי תצא אש -
גם זה דבק כי ידבר על נזק השדה.
וטעם המבעיר
אינו כמו: כי יבער איש, אע"פ שהם מבנין אחד. כי מלת אש תורה עליו וזאת הדרך צחות בלשון הקדש, לאמר מלה שוה והוא משני טעמים. כמו: בלחי החמור.
חמור חמורתים.

רוכבים על שלשים עיירים ושלשים עיירים להם.
וזאת השנית ערים והעיד להם יקראו חות יאיר.

[כב, ו]
כי יתן -
גם זה דבק כי על דבר הגנבה ידבר להשלים משפטי הגנבות.

[כב, ז]
אם לא שלח ידו -
יורה כי ונקרב בעל הבית - שבועה היא לפני הדיינין. על כן אחריו: על כל דבר פשע - שפשע הנשבע.

ור' ישועה אמר:
כי פשע הוא שיצא מרשותו. כמו: אז תפשע אדום מתחת יד יהודה. והנה על כל דבר פשע כולל הבא אחריו. וכל דבר שיצא מרשות הבעלים בין שנגנב בין שאבדה וכחש בה ולא הודה.
[כב, ח]
אשר יאמר -
העד.

כי הוא זה -
אם ירשיעון האלהים - השומר כי הוא עצמו גנבו. או כחש האבדה שמצא ונעשה גנב עליה.

[כב, ט]
כי יתן -
זה שומר שכר.

[כב, י]
במלאכת רעהו -
כמו לרגל המלאכה אשר לפני. ולא יקח ממנו רק השבועה.

[כב, יב]
אם -
על זה קבל שכרו.

יבאהו עד -
יביא קצת הנטרף להיות לו לעד. על דרך שכתוב: כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אוזן.

[כב, יג]
וכי ישאל -
על דרך הפשט.

בעליו אין עמו -
ויכול לטעון על השואל שהכביד על בהמתו.

[כב, יד]
אם -
שהוא ראה בעצמו איך נשבר או מת. וככה השכיר שבא עם השוכר בדרך אחד. השלים לדבר על גניבת ממון. ועתה ידבר על גניבת הלב הוא המפתה. כי ההווה לפתות הנערות שאין דעתם שלימה.

[כב, טו]
אשר לא אורשה -
כי המאורשה אף על פי שלא נבעלה נקראת אשת רעהו.

מהר ימהרנה –
כמו מוהר בענין קשור. כמו: אחר מהרו, כי גזרת מהרה לא תמצא בפעלים רק מהבנין הדגוש בכל המקרא.

[כב, טז]
כסף ישקול -
בעבור שפתה.

[כב, יז]
מכשפה -
טעם להזכיר זה אחר הבתולה, כי המתאווים יתאוו דרך כשפים למלאת תאוותם והזכיר הנקבה, כי היא הנמצאת בכשוף יותר מן הזכרים.

[כב, יח]
כל -
הזכיר בתחילה פיתוי הנערה שאין לה דעת, גם הזכיר הבהמה שאין לה פה לצעוק כמו האישה, והזכיר האישה שיש לה פה לצעוק.

[כב, יט]
זבח -
על דרך הפשט, אינו מדבר על ישראל כי כבר הזהיר על זה בדבור שני, רק בעבור הגר. וכתוב אחריו נאמר זה, כי בעבורו נאמר: כל שוכב עם בהמה כי כן מנהג עם נכרי. והנה על זה התנאי יגור בארץ ישראל שלא ישכב עם בהמה ושלא יזבח לעבודת כוכבים.

ואמר: לאלהים –
שהיה רגיל לעבדו מקדם.

ומלת לאלהים –
כוללת אף המלאכים.

לה' לבדו -
רק לשם הנכבד לבדו שהוא שם העצם ולא יתערב אחר עמו.

[כב, כ]
וגר -
כאשר יקבל הגר שלא לעבוד עבודת כוכבים, לא תונהו בארצך. בעבור שיש לך כח רב ממנו. וזכור: כי גרים הייתם כמוהו.
וכאשר הזכיר הגר שאין לו כח ככה היתום והאלמנה שהם ישראלים ואין להם כח.

ואחר שאמר: לא תענון לשון רבים, אמר: אם תענה. כי כל רואה אדם שהוא מענה יתום ואלמנה ולא יעזרם, גם הוא יחשב מענה.

[כב, כב]
אם ענה -
והנה העונש. אם אחד יענה ואין עוזר העונש על כלם. על כן בא אחריו: וחרה אפי והרגתי אתכם כולכם.

ואמר: כי אם צעק יצעק אלי
על היתום וכן דין האלמנה, רק היתום יתכן שיהיה קטן ולא ידע לדבר כמו האלמנה.

[כב, כד]
אם כסף תלוה -
אם נתן לך השם הון שתוכל להלות העני והזכיר זאת הפרשה. כי העני כמו הגר והיתום והאלמנה, וקרא העניים עמי, כי החסידים לא יבקשו עושר בעולם הזה. והעד אליהו ואלישע. שלא רצה לקבל מנחת נעמן. גם שמואל הרמתי.

וטעם עמך - שהוא במקום שאתה דר בו.

לא תהיה לו כנושה -
שישא לך פנים בעבור טובתך.

ואמר: תשימון
כי המלוה והסופר והעדים כולם עוברים.

[כב, כה]
אם חבל תחבל -
אחר שאמר: שלמת רעך שהוא לשון נקבה וככה אחר כי היא כסתה לבדה אמר: תשיבנו

והטעם על החבול שהוא לשון זכר.

אמר הגאון:
מה טעם לקחת החבול ביום וישיבנו בלילה?
והוא השיב בעבור שירא שלא ילוה מאחר ויתנהו לו חבול תחתיו. כי הטעם יש לך לחמול עליו.
[כב, כו]
וטעם: כי חנון אני -
על דעת הגאון:
שהוא כמו חנוני חנוני. והטעם כי אני אתן לו ממון ואסיר את שלך.
ולפי דעתי:
כי מלת חנינה איננה כן, כי מה יבקש דוד לאמר: חנני אלוהים כחסדך. רק הוא כמו רחום אע"פ שיש ביניהם הפרש. כאשר אפרש בפרשת כי תשא.
והנה זה ושמעתי שהוא אחר והיה כי יצעק אלי. כמו הכתוב למעלה כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו. וחרה אפי - ובמה יודע כי שמע אשמע צעקתו. בחרון אפי שאחריו.

[כב, כז]
אלהים לא תקלל -
הם הדיינים. והם הכהנים בני לוי שעימהם התורה.

ונשיא בעמך לא תאר -
בסתר או בגלוי והגאונים הפרישו בין קללה ומארה וזה הנשיא הוא המלך הכתוב במשנה תורה. וכאשר הסתכלנו בפסוקים הבאים זה אחר זה עד: ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו. מצאנו רובם בדברי העניים כאילו הם דבוקים עם פרשת אם כסף תלוה.

אמר יפת:
טעם להזכיר אלוהים לא תקלל - אולי העני ברוב צערו בלילה אם יעבור המלוה ולא ישיב לו העבוט יקלל את הדיין שדן שיוקח עבוטו.

[כב, כח]
מלאתך -
כינוי לתירוש.

ודמעך -
כינוי ליצהר.

והגאון רב סעדיה אמר:
כי מלת מלאתך כוללת המלאה מן הזרע. והמלאה מן היקב. ואמר כי דמעך רמז ליצהר. כי כאשר ידרך הזית הוא יורד טפות כמו הדמע.
והנה פירוש זה הכתוב במקום אחר. והוא: ראשית דגנך תירושך ויצהרך. על כן עמו: בכור בניך תתן לי. כי הוא ראשית אונו.

ובן זוטא אמר:
כי מלאתך על ההריון. ודמעך כינוי לשכבת זרע והיא הטפה. ואמר לא תאחר שלא יעכב מלקחת לו אשה. על כן אחריו בכור בניך תתן לי.
וזה שיגעון למה הזכיר מלאתך לפני דמעך. כי דמעך לפי דעתו לשפוך זרע באשה ואחר כך תבא ההריון.
ועוד: כי דבר ההריון אינו ביד אדם רק ביד השם לבדו.

ואמר יפת:
הזכיר הפסוק הזה שלא יאחר העני לתת מה שהוא חייב. כך תעשה לתת הבכור לכהן.
[כב, ל]
ואנשי קדש -
בעבור שהזכיר שורך וצאנך שהם מותרים לאכילה. הזהיר על הבשר שהוא נטרף אולי העני יאכלנו בעבור עניו. והזכיר בשדה ההוה יותר. וככה הדין בנטרף גם בתוך העיר וכמוהו מקרה לילה.

וטעם לכלב
נפתח הלמ"ד. שהוא שומר שורך וצאנך. ואין ראוי לאכלו כי אם הכלב.

ור' משה הכהן אמר:
כי הטרפה קשה מהנבלה. כי יש בטרפה כדמות סם רע שיזיק תולדות האדם. על כן לא התיר לתתה לגר אשר בשעריך, או לימכר לנכרי כמו הנבלה.



הפרק הבא    הפרק הקודם