פרק ד
פרק ד, ב
מזה בידך ויאמר מטה וגו'. בשלשה אותות אלו רבו הדיעות מצד הספק הנופל בהם, מאי אולמיה דהאי מהאי, שאמר: והיה אם לא יאמינו לקול האות הראשון וגו', והקרוב אלי לומר בזה כי אות ראשון מורה על ישראל, שהיו מתחילה בימי האבות בקומתם ובשררתם, כמטה זה העומד זקוף ומורה על השררה, כמו שכתוב (תהלים קי ב): מטה עזך ישלח ה' מציון וגו', ואחר כך בחטאם נעשו לנחש, כמו שהנחש הלך מתחילה בקומה זקופה, וע"י שסיפר לשון הרע בבוראו (שמו"ר ג יב): הושפל מלא קומתו ארצה, כך ישראל היו תחילה בקומה זקופה וע"י שאחזו במעשה הנחש והיו ביניהם דלטורין מביאי דבה על כן נעשו כעפר לדוש עם חמת זוחלי עפר, וכאשר סרה הסבה אשר גרמה להם שפלותם יחזרו למעלתם, וזה הוא שאמר מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה ויהי לנחש, כי בזה נתן לו אות על גלות מצרים וסבתו וכי היו ישראל משולים בו כנחש.

פרק ד, ג
וינס משה מפניו. היה בורח מן השליחות כי חשב מאחר שהמשיל את ישראל לנחש, שמא ח"ו אין להם תרופה כמו הנחש, שהכל מתרפאים לעתיד חוץ מן הנחש (תנחומא א י):, ואם כן למה זה אני שלוח אל פרעה, אם יהיו לעולם כזוחלי עפר?!

פרק ד, ד
ויאמר ה' למשה שלח ידך ואחוז בזנבו. הזנב מורה על השפלות ביותר, ורמז לו שיוסיף על שפלותם שהיו כבר שפלים כזוחלי עפר, יתוסף להם שפלות יותר, כזנב הנחש שהוא שפל מכל הגוף כך יתוסף שפלותם, כמו שקרה להם באמרו תכבד העבודה על האנשים במה שלא נתנו להם תבן, ומן אותה מדריגה תחתונה בתכלית השפלות, משם יעלו ויחזרו למעלתם הראשונה להיות כמטה זקוף זה, ודבר זה נרמז למשה במה שנאמר לו אחוז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו, והוא רמז נכון מאוד למה שקרה להם בסוף, כי מגיד מראשית אחרית גלה אזנו שיהיו כזנב הנחש, דהיינו תוספת שפלות על שפלותם, ומשם יעלו להיות מטה מושלים הרודה בפרעה ובכל עמו, ובזה נתן לו הקב"ה אות שבידו יתברך להשפיל ולהרים מן אשפות אביון, ובסמוך פרשת וארא (ז ט): יתבאר בע"ה ענין הנחש בענין אחר ע"ש.

והיה אם לא יאמינו לאות זה לבד, כי יאמרו אחר שמצד היות בהם דלטורין כחמת זוחלי עפר הושפלה מלא קומתם ארצה, אם כן כל זמן שסבה זו קיימת אין תרופה, על כן נאמר ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך. במלת עוד הורה שלא סגי באות ראשון המורה על ביטול המסובב, כי כל מסובב אינו יכול להתבטל כל זמן שהסבה קיימת, על כן אתה צריך לאות שני המורה על ביטול הסבה, וביטול הסבה הוראה על ביטול המסובב כי הא בהא תליא, והסבה כבר אמרנו שחטא הלשון גרם להם כל זה, אם בעון שאמר אברהם במה אדע, אם בעון שהביא יוסף את דבתם רעה, כי ע"י זה נתגלגל הדבר וירדו למצרים, אם בעבור שהיו בהם דלטורין כמו שאמר אכן נודע הדבר, והראה לו הקב"ה שבטלה הסבה, כי מעתה אין בהם עוד לשון הרע, ורמז לו הענין במה שנאמר הבא נא ידך בחיקך וגו' והנה מצורעת כשלג.

ולדעת רז"ל (שמו"ר ג יג):

נצטרע על שסיפר לשון הרע על ישראל ואמר והן לא יאמינו לי,
וזה מופת שאין בישראל עוד בעלי מחלוקת ולשון הרע, שאילו היו בהם בעלי מחלוקת ולשון הרע, לא היה משה נענש עליהם, שהרי אמרו רבותינו ז”ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א): מותר לומר לשון הרע על בעלי המחלוקת, אלא לפי שנרפא נגע זה מישראל על כן נענש משה עליהם, וכמו שאמרו רבותינו ז”ל (ויקרא רבה לב ה): שישראל נגאלו בעבור שלא היה בהם לשון הרע, גם לפי פשוטו נרמז ברפואת יד משה כי נרפא חטא הלשון מישראל, וזה ביטול הסבה אשר הוא מופת על ביטול המסובב דהיינו גלות מצרים, ולקמן פרשת קרח בפסוק כאשר דבר ה' ביד משה לו (יז ה): יתבאר בע"ה טעם אחר על צרעת של יד משה.

פרק ד, ט
והיה אם לא יאמינו גם לשתי האותות האלה. כי יאמרו הלא הבטיח ה' את אברהם לאמר וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ומה האות כי ידין בגוים מלא גויות?
על זה אמר ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה וגו' והיו לדם ביבשת, וידוע שמכת היאור הוא מכת אלהי , כי היו כולם מאמינים בו, כמו שאמרו רבותינו ז”ל (בראשית רבה פט ד): הרשעים מתקיימים על אלהיהם, שנאמר: והנה עומד על היאור כו', וכל מצרים לוקים כשהיאור לוקה כי כל הצלחתם תלויה ביאור ומכת היאור מופת גדול על שישלח ה' בהם עברה וזעם וצרה בהם ובאלהיהם, וכן היתה מכה ראשונה ביאור, וזה היתה התחלה לנפילתם ע"י שנהפך היאור לדם, וכן מכה אחרונה היה במי ים סוף, ואחר שיראו כל המופתים הללו יהיו בטוחים שמאשפות ירים אביון בביטול הסבה והמסובב ובקיום הבטחת וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי.

פרק ד, יג
שלח נא ביד תשלח.
יש אומרים:
שניבא משה שאין סופו להביאם לארץ על כן שלח נא עכשיו, כי נא מורה על העתה, ביד אשר תשלח לעתיד.

ויש אומרים:
שאמר משה אף אם אתחיל לילך בשליחות, יודע אני שאין בי כח לגמור כל הדברים, כי כבד פה אנכי וסופך לשלח אחר במקומי, על כן שלח נא עכשיו ביד אשר תשלח אח"כ, והנכון הוא שעל אהרון אחיו הגדול אמר כן, כי היה לו בסוף חלק בכל השליחות על כן אמר תמסור כל השליחות בידו, פן ירע בעיניו על משה, והשיב לו הקב"ה וראך ושמח בלבו וקל להבין.

הפרק הבא    הפרק הקודם