שפתי חכמים, שמות פרק מ


[רש"י: (כט) ויעל עליו וגו' - אף ביום השמיני למלואים, שהוא יום הקמת המשכן, שמש משה [ס] והקריב קרבנות צבור, חוץ מאותן שנצטוו בו ביום, שנאמר (ויקרא ט ז) קרב אל המזבח וגו':
את העלה – עולת [ע] התמיד:
ואת המנחה - מנחת נסכים [פ] של תמיד, כמו שנאמר (שמות כט מ) ועשרן סלת בלול בשמן וגו':]

אות ס
הא דכתיב הכא ויקטר עליו קטורת קאי על משה שהקטיר בשבעת ימי המלואים קודם שנמשח אהרן ואף ביום שמיני למלואים שהתחיל אהרן להקטיר היה משה מקטיר חוץ מאותן שנצטוו לאהרן לבו ביום ואהרן ובניו הקריבו קרבנות שנצטוו לבו ביום.

אות ע
לאפוקי עולת אהרן ועולת העם שביום השמיני הקריב אהרן ולא משה כמו שמפורש בפרשת שמיני.

אות פ
אף על פי שהרבה מנחות הן מכל מקום מדכתיב ואת המנחה סתמא מדבר במנחה של תמיד. שאם היה מנחה בפני עצמו הוה ליה להזכירה בפני עצמה, כיון שאינה טפילה לשום קרבן אלא על כרחך מיירי במנחת התמיד שהיא בכלל עולת התמיד דכתיב את הכבש האחד תעשה בבקר ועשירית האפיה סלת למנחה וגו'.

[רש"י: (לח) לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם - בכל מסע שהיו נוסעים היה הענן שוכן במקום אשר יחנו שם. מקום חנייתן אף הוא [צ] קרוי מסע, וכן (בראשית יג ג) וילך למסעיו.
וכן (במדבר לג א) אלה מסעי לפי שממקום החנייה חזרו ונסעו.
לכך נקראו כולן מסעות.]

אות צ
דקשה לרש"י הא כשנסעו ישראל לא חנה הענן על המשכן אלא כשחנה הענן חנו שם בני ישראל. ובקרא משמע בכל מסעיהם אף כשנסעו חנה הענן ומתרץ מקום חנייתן וכו' והרי הוא כאלו אמר בכל חנייתם, ולא במסעיהם ממש, שאז לא היה הענן על המשכן.

הפרק הבא    הפרק הקודם