[ד, א]
והיה -
אין ספק כי זאת הנבואה לעתיד, על כן אמר: באחרית הימים.
והטעם: בעבור שהזכיר למעלה כי הר הבית יהיה לבמות יער, שב לנחם ישראל כי עוד ישוב כבוד הבית, וידוע כי הר הבית איננו גבוה והנה הטעם שיצא שמו עד למרחוק, ומכל הפאות ישובו אליו במנחות, כאילו יהיה בראש כל ההרים, ויהיה נשא מגבעות, עד שיראוהו כל יושבי הארץ.

ונהרו -
ירוצו מגזרת נהר, כי הוא רץ לעולם.

[ד, ב]
והלכו, ואמרו -
אלה לאלה.

נעלה -
לגודל מעלתו.

כי מציון תצא תורה -
לכל הגוים כאשר הוא כתוב לקרא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחד.

[ד, ג]
ושפט -
השופט הוא המשיח.

ויפת אמר:

השם הנכבד ודבר ה'.

ואחרים אמרו:
אנשי ירושלם, כאילו אמר ושפט עמה ועד היום לא עבר דור שלא היתה בו מלחמה, ואם שקט מקום זה לא שקט אחר, והכתוב אמר: ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

[ד, ד]
וישבו -
כל אנשי העולם.

כי פי השם דבר –
זה ואמת הוא בלי ספק.

[ד, ה]
כי -
אלה דברי הנביא מוכיח ישראל ומנחם אותם, אם הבית חרב לא נניח תורת אלהינו שהבטיחנו והשמיענו כזאת, או הטעם צאת ישראל מהגלות, על כן מלת: ואנחנו נלך והוא הטעם, כי בהבנות הבית אז יביאו הגוים את ישראל המפוזרים מנחה לה' ובהליכתם ילכו איש בשם אלהיו, עד שיורום אנשי בית המקדש, על כן אחריו.

[ד, ו]
ביום, הצולעה -
מישראל שלא תוכל ללכת במהרה וככה: הנדחה.

ואשר הרעותי -
להם ששמתיה לחרפה בגוים.

[ד, ז]
ושמתי, והנהלאה -
שהיתה רחוקה מהלאה לארצם, אז ימלוך השם לבדו עליהם, מגזרת הלאה ולא מתלאה, כי תלאה שורשו תלא.

[ד, ח]
ואתה -
אמר יפת:

מגדל דוד.

והנכון: ירושלם, שהוא כמגדל לעדר שהם ישראל.

עופל -
כמו: עופל ובחן.

ויש אומרים:
כי כמוהו ויעפילו עלו לעופל גבוה וככה כתוב: לעלות אל ראש ההר - הגביהו עצמם לעלות.

עדיך תאתה -
וזאת המלה דבוקה עם ובאה.
והטעם: הממשלה. וכמוהו: כלו תפילות דוד בן ישי, שאף על פי שמלת תפלות היא באתנח, דבוקה היא למלת דוד וככה זה.

[ד, ט]
עתה למה תריעי ריע -
תרימי צעקה ותגביהי קול כתרועה, כמו: וישמע יהושע את קול העם ברעה והנה הרע נופל על ענות גבורה ועל חלושה גם זה תריעי ריע נופל על לשון צעקה ובכי.

המלך אין בך -
הטעם: למה תצעקי כאילו אין לך מושיע ויועץ, ובעבור זה החזיקך חיל כיולדה, הלא השם מלכך ויועצך האומר לך אל תצעקי, כי אם חולי וגוחי, מלשון כי חלה וגם ילדה, כי אם עתה תצאי והלכת בגלות ובאת עד בבל, שם תנצלי, שם יגאלך - מלכך ויועצך הוא השם.

[ד, י]
חולי -
בעבור שהזכיר חיל כיולדה, אמר: חולי וגוחי הוציא הולד, כמו: כי אתה גוחי מבטן.

מקריה -
היא ירושלם וכל הקריות סביבותיה.
והטעם: היישוב.

ושכנת בשדה -
בלכתך בגולה.

ובאת עד בבל -
גלות נבוכדנצר שם אגאלך.

[ד, יא]
ועתה -
דעת מפרשים רבים:
כי זה לעתיד בימי המשיח, והעד: ואתה בית לחם אפרתה.

ור' משה הכהן אמר:

כי ידבר על בית שני והמושל הוא זרובבל, וטעם קומי ודושי כמו: מי אתה הר הגדול, כי זרובבל היה מבני יכניה וכתוב עליו: ומושל על כסאו.

תחנף -
כמו הארץ החנפה לא תוכל לסבול.

[ד, יב]
והמה -
לא מצאנו זאת המלחמה מתי היתה, כי איך זה כתוב, על כן הוא לעתיד, כמו: הנה יום בא לה'.

[ד, יג]
קומי, קרנך אשים ברזל -
דרך משל, כי העמים כעמיר בגרן.

בצעם -
כמו בצע.
והטעם כמו הונם, כי הוא כפל המלה.

[ד, יד]
עתה תתגודדי בת גדוד -
דרך צחות.
והטעם קהלת הגדוד ששם המצור על ירושלם והיו בארצם מכים שופט ישראל.

והנכון בעיני: כי שופט ישראל הוא המשיח או זרובבל, על כן אחריו: ואתה בית לחם אפרתה והכתוב דבר כפי מחשבתם, כדרך יחלקו בגדי להם וכתב על בלק וילחם בישראל, בעבור שאמר: אולי אוכל להלחם בו והוא לא נלחם רק כפי מחשבתו דבר הכתוב, כדרך שאמר: אולי אוכל להלחם בו וככה האנשים רדפו אחריהם עד הירדן, ועדיין המרגלים ביריחו.