[ז, א]
אללי -
דבר הנביא על לשון המשכיל בעת ההוא, והוא עמי הנזכר.

כאספי קיץ -
כמו: קדשי, מה שיאספו הדלים מהפרי הנמשך וזה דרך משל כאין צדיק.

[ז, ב]
אבד, חרם -
כמו רשת משטח חרמים.

[ז, ג]
על -
אמר רבי מרינוס:

ותהי להם הלבנה לאבן תחת אבן וככה על הרע כפים תחת היטיב.

מלת ויעבתוה –
מגזרת עבותים.
והטעם: אם הגדול יחל לדבר הות מלבו הות כמו הוות בקרבה יעבתוה השומעים.
והטעם: יוסיפו עליהם.

[ז, ד]
טובם -
תואר, כמו: מעל פני מתו, שהוא סמוך והוא פועל עומד.

ישר ממסוכה -
קשה יותר ממשוכת חדק, והסמ"ך כשי"ן.

וטעם יום מצפיך –
הנה בא היום שמצפיך קוראים פקדתך באה עתה תהיה מהרה.

מבוכתם -
מבוכה שלהם, והמ"ם שב אל השר והשופט והגדול.

[ז, ה]
אל -
יזהיר הנביא אנשי אותו הדור.

אמר יפת:

אל תבטחו בגדול.

ולפי דעתי: כי לנשים ידבר אל תבטחו באלוף נעוריה, כי יזהיר האלוף משוכבת חיקך.

[ז, ו]
כי בן מנבל אב -
פועל קודם, כמו: ורב יעבד צעיר.

[ז, ז]
ואני -
דברי הנביא על לשון המשכיל, או על לשון ישראל.

[ז, ח]
אל -
אם ישראל הלכו בגלות עוד יקומו מנפילתם, אך יש עליהם לסבול בעבור כי חטאו ויודו.

[ז, ט]
זעף, יריב ריבי -
מהגוים.

יוציאני לאור -
הפך כי אשב בחשך.
וטעם אראה כאשר יאור לבי, אז אבין כי צדיק השם על כל הבא עלי, או אראה בצדקתו שיקח נקמתי מאויבתי.

[ז, י]
ותרא, איו ה' -
איה הוא.

תראינה -
שתהיה מרמס.

[ז, יא]
יום -
כאשר יבא יום שהשם יבנה גדריך, אז ירחק חק המס, שהיית נותנת.

[ז, יב]
יום, ועדיך יבא -
אתה. כל גוי שוכן למני אשור ועד נהר פרת.

ורבי ישועה אמר:

וים מים - שמערב ארץ ישראל תחרב, מפאת ים והר פלוני שהיה כולו יישוב, שב כמו הר.

ולפי דעתי: כי מלת ועד נהר מושכת אחרת ועד ים מים והר ועד ההר והנה ים מים כמו הים הקדמוני והים האחרון וכן הר דרומי אל צפוני:

[ז, יג]
והיתה -
ביום ההוא.

מפרי מעלליהם -
שהרעו לישראל.

[ז, יד]
רעה -
תפלת הנביא בהיות הארץ שממה, שירעה עמו בשבטו וישכנהו לבדד כיער בתוך כרמל.

וירעו בשן –
מעבר לירדן מזרחה, והתשובה אמר השם לנביא.

[ז, טו]
כימי צאתך -
והטעם: כימי צאת אבותיך מארץ מצרים.

אראנו נפלאות -
הטעם עמי, כאשר הזכיר עמך.

[ז, טז]
יראו -
דברי השם, אז יהיה כן.

[ז, יז]
ילחכו -
להשתחות לישראל.

כזוחלי -
הרמשים שיפחדו בני אדם מהם, כדרך האמים מגזרת זחלתי ואירא.

ממסגרותיהם -
הם ארמוניהם.

[ז, יח]
מי -
אז יאמרו הגוים, או ידבר על לשון אנשי הגלות המבקשים ה' לסלוח להם, אין אל שיעשה טוב לנחלתו כמוך.

[ז, יט]
ישוב -
מלת הוא משרת אחרת והוא ישוב ירחמנו.

וטעם יכבוש הפוך דברי עונות גברו מני, שלא ימשלו בנו עוד ומ"ם חטאתם שבה אל שארית נחלתו והוא הזכיר עון ופשע וחטאת.

[ז, כ]
תתן -
יעקב הוא אבינו לכולנו לבדנו, כי לא יתערבו גוים אחרים עמנו, על כן כתוב אלהי ישראל אבינו לכולנו ולא הזכיר יצחק, כי גם הוא אבי אדום, ובעבור כי אברהם החל לקרא בשם השם הפך אבותיו הקרובים אליו, והשם כרת עמו ברית בתחלה, על כן הזכיר לאברהם ולא הוצרך להזכיר יצחק והטעם תתן אמתך ליעקב ומה היא אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם.