[ב, א]
הוי חשבי און ופעלי רע -
בעת שהם על משכבותם מתבודדים בפני עצמו שאז א"א שיעשוק ויגזול רק שיחשוב מחשבות און, אבל הם גם על משכבותם חושבים און לעשוק ולגזול וגם פועלים את הרע, ומפרש איך יצויר שיפעלו אז רע, אחר שבאור הבקר תיכף יעשוה כי יש לאל ידם, וא"כ מחשבתם לעשות און הוא דומה כאילו הם פועלים אותו, אחר שאין דבר מעכב שלא יוכלו להוציא מחשבתם לידי מעשה.

[א, ב]
וחמדו -
כשיחמדו שדה של חבירו יגזלו אותו ביד חזקה, ואח"כ יחמדו בתים והבית הוא בעיר וא"א לגזלו בפרהסיא, ונשאו, ישאו אותו דרך משא ומתן, שיחליף השדות אשר גזלו בעד הבתים, ואחרי זה ועשקו גבר וביתו, שאחר החליפין לא יתנו לו הבית (שזה נקרא עושק שמעכב מלתת לו את המגיע לו) וזה נקל להם לעשות גם בעיר, וגם איש ונחלתו הוא השדות שגזלו יקחו אחר כך גם איש השדה שמתוך עניו ימכר להם לעבד.

[א, ג]
לכן הנני חושב על המשפחה הזאת -
הגזלנים רעה שהרעה תהיה ככבל ברזל סביב צוארם אשר לא יוכלו למיש צוארם משם, וגם לא תלכו רומה להרים הצואר על הכבל, כי עת רעה היא, כי הרע שתבא על אנשים בעת שלום יש תקוה שיחלצו ממנה לא כן אם היא עת רעה לכל העולם שאז א"א להחלץ מן הרעה.

[ב, ד]
ביום ההוא ישא עליכם משל, ונהה נהי -
מצייר דבור שישאו על השודדים האלה, שהוא דבור משלי, וגם דבור של נהי, שהנהי אחד מקונן והשני עונה, וכן יצייר כאילו א' נושא נהי ואחרים עונים. אמר שדוד נשדנו מצייר במשל שהאויבים החריבו את בתיהם, ואח"כ חלקו בגורל את שדותיהם, ומצייר כי המשפחה הזאת הנז' שהיה דרכם לגזול שדות ולהחליפם בבתים, כשיראה שהאויב שודד את ביתו, "יאמר שדוד נשדנו" ששדדו את ביתי, והעונה משיב לו (וזה הנהי) "חלק עמי ימיר" שהלא הבית הזה לקחת בחליפין בעד השדה, והאויב ימיר את החלק בחליפין לתת אותה בחזרה לבעליו, ושוב יאמר "איך ימיש לי" רצה לומר וא"כ איך ימיש ויסיר ממני מה ששייך לי, דהיינו השדה? הלא גם השדה לא ניתן לי תמורת הבית?
ומשיב העונה, "לשובב שדינו יחלק" מה שהאויב יחלק השדות הוא כדי להשיב את שדינו שגזלת, ואחר שזה נעשה כדי לקחת הגזלה מידך.

[ב, ה]
לכן לא יהיה לך משליך חבל בגורל -
לא תקח אתה חלק גם בחלוקת השדות, אחר שהשדות היו גזולים בידך, והם מושבים עתה לבעליהם, והוא מליצה על שהאויב יחריב את הבתים ומדלת עם הארץ ישאיר בשדות לכורמים וליוגבים, בענין שהם ישיגו שדותיהם הנגזלות בחזרה, והמשפחה שהיו גוזלים שדות ובתים ונתעשרו מן הגזלות לא יהיה להם שום חלק וגורל בין קהל ה'.

[ב, ו]
אל תטיפו -
מתחיל להתוכח עמהם על שאינם רוצים לשמוע לנביאי האמת, ושיעור הכתוב האמור בית יעקב אל תטיפו יטיפון, המאמר המורגל אצל בית יעקב, הם אומרים אל הנביאים אל תטיפו מה שיטיפון, אל תטיפו דברי נבואות של תוכחות או יעודים רעים, אשר רגילים הנביאים להטיף ולנבאות, כי אין אנו רוצים לשמוע נבואות כאלה, זאת שנית אומרים, לא יטיפו לאלה לא יסג כלמות, שיעור הכתוב לא יטיפו כלמות אשר לא יסג, שעכ"פ לא יטיפו להוכיח על עבירות לפרסם כלמות העם ומעשיהם הרעים שהכלמות והחרפות האלה לא יסוגו אחור, רצה לומר שישארו תמיד לחרפת עולם (כענין וחרפתו לא תמחה), לא ידברו נבואות שבזה יכלימו את העם בכלימות עולם.

[ב, ז]
האמור בית יעקב -
כל זה הוא מאמר הנאמר בבית יעקב, רצה לומר מאמר הרגיל בפיהם: הקצר, עוד יטענו על דברי הנביאים הנבאים פורעניות ויעודים רעים, וכי קצר רוח ה'?
וכי יתפעל ה' ממעשים הרעים שעושים בני אדם ורוחו קצרה מלסובלם, עד שלכן יכעוס ויקצוף מקוצר רוחו ויגזור פורעניות על העם?
או אם אלה מעלליו?
או אם תאמר שאינו מסבת התפעליות שמתפעל לכעוס על העוברים רצונו שלא יכול להאריך רוחו, א"כ ישאלו הכי אלה מעלליו לעשות רע לבריותיו, הלא מעללי ה' הם טוב וחסד רחמים וחנינה לא לגזור רעות ופורעניות?
כ"ז יאמרו בית יעקב אל הנביאים.

משיב להם: הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך, מה תתלוננו על דברי, שהם דברים רעים ומבשרי פורעניות, הלא עם מי שהולך בדרך הישר עמו ייטיבו דברי, ואינם דברים רעים, רק ישמח עליהם, והם לו דברי נחומים שדברי הנבואה מעידים שה' משגיח על מעשי בני אדם לשלם לאיש כפעלו, והישר הולך ישמח בזה, כי עי"ז יקוה מה' צדקה וחסד עפ"י פעלו כענין שמחה לצדיק עשות משפט.

[ב, ח]
ואתמול -
וא"כ למה את עמי ומול עמי (דברי) לאויב יקומם?
אחר שעם הישר הולך דברי ייטיבו ואיך הדברים האלה עצמם הטובים, יקומו מול עמי לצר ואויב נגדם?
הלא הסבה לזה ממול שלמה, מפני שדברי יקוממו מול השלמה והאדר אשר תפשיטון מעוברים בטח, שאתם תפשיטון מעוברים בטח בדרך, את שלמותיהם ואדרת שהם לובשים, עד שהם דומים כשובי מלחמה, כי תפלו על עוברי דרך ללחום אתם ולשלול את שללם כאשר ישללו את המנוצחים במלחמה, מול הדברים הרעים אלה יקוממו דברי לאויב.

[ב, ט]
נשי עמי תגרשון מבית תענגיה -
כמו שיבאר אחרי זה שהיו לוקחים הנשים מבית בעליהם במשכון בעבור חובות וטמאו אותם בזנות, ועל זה אמר: מעל עולליה תקחו הדרי, כי בני הנשים יצא עליהם ספק ממזרות וסר מהם ההדר האלהי שאין השכינה שורה רק על משפחות מיוחסות מישראל. אומר אליהם הכי זאת יהיה לעולם, הכי נשי עמי תגרשון לעולם?!
ואני אהיה ארך אפים ואחריש לכם?!

[ב, י]
קומו ולכו -
מן הארץ לגולה כי לא זאת המנוחה, לא באופן זה תנוחו בארץ, וזאת לא יקרא בשם מנוחה אם תעשו כזאת, ומפרש מה שאמר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה איך היה זה?
אומר בעבור טמאה תחבל, הלא תחבל ותמשכן אשת איש מבית בעלה בעבור לטמא אותה בזנות, וחבל נמרץ, והמשכון הוא משכון מפורש שתמשכן אותה בפירוש על תנאי זה שתשכב עמה לטמאותה, והנה כ"ז הוא תשובה על מה שאמר אל הנביאים בל ינבאו להם תוכחות ויעודים רעים והביאו ראיה שא"א שה' יפעול רעות ויעניש וכי קצר רוח ה' מלסבול עונם, וע"ז הראה להם כי א"א שיניח ה' אותם להתמיד ברעתם שהוא נגד הנימוס כי השחיתו את דרכם עד מאד, עד שמוכרח לשלחם מן הארץ כי לא זאת המנוחה, עתה חוזר למה שאמר אל תטיפו יטיפון, אומר להם.

[ב, יא-יב]
לו איש הולך רוח -
אם הייתי שולח אליך אחד מנביאי השקר, אשר יטיפו לך שקרים או יטיפו עפ"י רוח דמיונם התועה, שתהיה בסובאי יין ושכר, והיה מטיף העם הזה אסף אאסף יעקב כלך וכו' והנביא שקר הזה היה מטיף לאמר לך בשמי שאאסוף את יעקב ואקבצם ממקומות פזוריהם שהם יעודים טובים ונחמות, ויאמר לך בנבואה כי את יעקב וישראל הנאספים, יחד אשימנו כצאן בצרה, רצה לומר שלא יהיה להם עוד עול תורה ומצות כצאן קדשים כצאן ירושלים, רק שיהיו דומים כצאן בצרה שהיא עיר ראש מלכות אדום, שהצאן אשר בתוכה, היינו העם שבה. הם חפשים מכל תורה ומצוה, ויאמר לך שכן גם אתה תהיה כגוים אין תורה, אם יבא נביא שיטיף לך כן אז כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם, רצה לומר אז לא יתחבאו כולם בבתיהם כאשר היו בורחים מלשמוע דברי הנביא אמת אשר הטיף להם לשמור מצות, רק היו מתקבצים כולם לשמוע את דבריו, והבית של הנביא המטיף היה מלא המיית אדם, כמו שהדביר ששם מקבצים את הצאן מלא מכל העדר ולא חסר צאן אחד, כן היו נמצאים שם יחד והיו הומים שם מרוב אדם.

[ב, יג]
עלה הפורץ -
אומר ראה נא איך אינם שלמים באמונתם, ואיך ינועו כקנה על פני רוח ופוסחים על שתי הסעיפים, שהלא נראה זאת בעת ההיא בשבט יהודה, שבעת שעמד מלך אשר פרץ גדרות הדת ועבד ע"ז נמשכו תיכף כל העם אחריו לעשות כמעשהו, כמו שהיה בימי אחז ובימי מנשה, ובעת שקם אחריו מלך צדיק כמו חזקיה שעמד אחרי אחז ויאשיה אחרי מנשה שהחלו לעבוד את ה', כן עשו גם העם ועבדו כולם את ה', וזה מורה שאין האמונה נשרשת בלבם רק ימשכו בזה אחרי המנהיג אותם לה' או לעזאזל, וזה שאמר בעת אשר עלה הפורץ לפניהם, שהוא המלך הפורץ גדר ומפר דת והורס חומותיה, אז פרצו ויעברו, פרצו גם המה גדרי הדת עברו תורות חלפו חק, וגם (פרצו) שער ויצאו בו, שאחרי שפרצו גדרות כמתגנב ללכת דרך פרצה, נעשה להם אח"כ הפרצה כשער הקבוע ללכת בו ויצאו בו מכלל הדת, אבל בעת אשר ויעבר מלכם לפניהם, אם עבר לפניהם מלך צדיק המולך ביראת ה' והראוי למלוך ולישב על כסא דוד, אז וה' בראשם, נמשכו אחרי ה' והלכו אחריו.