פסוק א
ואתה בית לחם אפרתה. בית לחם שביהודה נקראת אפרת כמ"ש בדרך אפרת היא בית לחם (בראשית מח) ולא זהו בית לחם שבזבולון המוזכר ביהושע
צעיר להיות וגו'. ר"ל אתה משפחת בית דוד הבא מבית לחם מישי בית הלחמי מהראוי היה שתהיה הצעיר והנבזה בכל שרי יהודה וזהו לפי שבאת מרות המואביה
ממך לי יצא. ומ"מ יצא לי ממך מלך המשיח להיות מושל בישראל
ומוצאותיו מקדם. בזה יפרש אמריו שאין הכוונה לומר שהמלך המשיח בעצמו יולד בבית לחם אבל מוצאותיו מבית לחם מימים קדמונים מימי עולם מימי דוד המלך אבי המשפחה אם כן מקור מחצבת המשיח הוא מבית לחם ולא הוא בעצמו :

פסוק ב
לכן יתנם. הואיל והגדלתי המשפחה ההיא אוסיף עוד לגדלם כי המושל הזה הוא מלך המשיח הוא יכלה את המון גוג שאמר למעלה קומי ודושי וגו' וז"ש יתנם עד עת וגו' ור"ל הוא יתנם בצרה גדולה עד שיהיו כמו העת אשר היולדה כורעת ללדת שהיא מצירה מאד
ויתר אחיו. ר"ל הנשארים מהמון גוג מאחיו ובני עמו הם ישובון על בית ישראל להיות נכנעים להם:

פסוק ג
ועמד ורעה. מלך המשיח הוא ינהיג אותם בעוז ה' ר"ל ולא בעוצם ידו כי מה' היתה זאת
בגאון. ברוממות שם ה' אלהיו והוא כפל ענין במ"ש
וישבו. ישראל ישבו בארצם בהשקט ושאנן
כי עתה. ר"ל בזמן הזה יגדל שמו להתפרסם עד קצות הארץ:

פסוק ד
והיה זה שלום. פרסום שמו יהיה סבת השלום אף אשור כי יבוא בארצנו וגו' לא יהיה נעדר השלום כי לא יבא למלחמה כמו לשעבר כי בהכנעה יבוא
והקמונו עליו. אנחנו נמשול בארצו ונקים עליו נציבים מתחת ידינו
שבעה רועים. ר"ל מנהיגים את העם להורותם הדרך
נסיכי אדם. בני אדם מושלים על העם:

פסוק ה
ורעו. הם ינהיגו את ארץ אשור בחרב ר"ל יהרגו בחרב את המסרב על הנהגותם
ארץ נמרוד. היא בבל כמ"ש בנמרוד ותהי ראשית ממלכתו בבל וגו' (בראשית י)
בפתחיה. ר"ל ינהיגום בפרסום בפתחי שערי העיר
והציל מאשור וגו'. ר"ל במה שיעמיד מלך המשיח באשור נציבים מבני ישראל בזה יציל את ישראל מאשור אשר יבוא בארצינו כי לפי שיהיה אימת הנציבים עליהם לא יבואו למלחמה כ"א להראות הכנעה :

פסוק ו
בקרב עמים רבים. הוא גוג והמלכים אשר עמו
כטל מאת ה'. ר"ל אז לא יתלו בטחונם בעכו"ם אלא יתלו בטחונם בה' כמו בטחון ירידת הטל שהוא מה' לבד וכן בטחון הרביבים אשר המקוה להם לא יקוה לאיש שהוא יורידו לפי שאין ביד אדם כן אז לא יקוה למי רק לה'
ולא ייחל וגו'. הוא כפל ענין במ"ש:

פסוק ז
והיה שארית יעקב. ר"ל לכן יגבר ידם ויהיו בקרב העכו"ם הרבים ההם כאריה בחית היער וככפיר בעדרי הצאן אשר אם מי מהם עבר דרך עליהם הוא רומס וטורף ואין מי מציל עצמו מידו כן הם יהרגו בחיל גוג ומגוג ההם ואין מי יעמוד נגדם:

פסוק ח
תרום ידך. אז תרום ידך להתגבר על צריך ויכרתו כולם:

פסוק ט
והכרתי סוסיך. ר"ל לא תהיה נושע בגבורת הסוס ובמרכבות כ"א בעזר אלוה:

פסוק י
ערי ארצך. עיר המוקפת חומה נקראת בשם עיר לבד ואם היא מבלי חומה נקראת עיר פרוז ולזה אמר הנה אז לא יהיה לך ערים המוקפות חומה להשגב בה כי עוד לא יבא עליך מלחמה
והרסתי וגו'. הוא כפל ענין במ"ש:

פסוק יא
והכרתי כשפים. בראותך השגחתי בך לא תעסוק עוד בכשפים לדעת מה מהעתידות:

פסוק יב
והכרתי פסיליך. כי אז תכיר שאין אלוה מבלעדי
למעשה ידיך. הפסילים שהם מעשה ידי אדם:

פסוק יג
ונתשתי. ר"ל עוד לא תשתחוה לאשרים
והשמדתי עריך. ואז אשמיד אני את שונאיך:

פסוק יד
ועשיתי וגו'. בחמה שפוכה אעשה נקם עם העכו"ם אשר לא שמעו מעולם נקמה מופלגת כזאת: