פסוק א
קום ריב את ההרים. אל הנביא אמר התווכח עם ישראל אל ההרים ר"ל הרם קול להתווכח בפרסום רב וישמעו ההרים והוא ענין גוזמא והפלגה
ותשמענה וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ב
שמעו הרים. ר"ל וכה אמור שמעו הרים את ויכוח ה'
והאתנים מוסדי ארץ. הם ההרים שהם החזקים ומוסדי הארץ וכפל הדבר במ"ש
ועם ישראל יתוכח. כפל הדבר במ"ש:

פסוק ג
עמי מה עשיתי לך. זכור מה מאד רוב טוב עשיתי לך
ומה הלאתיך. ומהו הדבר אשר יגעתיך בו להכביד העול
ענה בי. העד בי לומר הנה בזה הגעתנו:

פסוק ד
כי העליתיך. עתה יפרש מהו רוב הטובה שעשה ואמר כי העליתיך וגו'
ומבית עבדים. ממקום שהייתם עבדים פדיתי אותך וכפל הדבר במ"ש
ואשלח. שלחתי לפניך מנהיגים הגונים והם משה ואהרן ומרים:

פסוק ה
מה יעץ וגו'. כאמר הלא עצתו היה לכלותך מן העולם ע"י בלעם לקללך בעת הזעם
ומה ענה וגו'. ומה השיב לו בלעם מה אזעום לא זעם ה' (במדבר כג)
מן השטים. ר"ל זכרו הטובה שעשה לכם מן השטים עד שהביא אתכם לגלגל והוא בקצה עבר הירדן המערבי וכאומר עם כי עבדתם בשטים לבעל פעור מ"מ לא רפו ידיו מכם עד שהביא אתכם אל הארץ
למען דעת. כל הטובה הזאת עשה עמכם למען תדעו צדקות ה' שעושה לפנים משורת הדין:

פסוק ו
במה אקדם ה'. הוא מאמר הנביא בשם ישראל לומר הנה באמת הרבה טובה עשית עמדי ובמה אתרצה לבוא לפני ה' ובמה אהיה כפוף ומוכנע לאלהי מרום ר"ל מהו התשורה שאביא לו
האקדמנו. וכי אבוא לפניו בעולות מן העגלים בני שנתם שהם היותר טובים ונבחרים וכאלו יאמרו וכי צריך הוא לתקרובות וכי תועלת יש לו בהם :

פסוק ז
הירצה. וכי ירצה ה' בכמה אלפי אילים לקרבנות וברבבות נחלי שמן לצקת על המנחות
האתן. וכי אתן לו בכורי לקרבן על כי מחל פשעי וכי אתן פרי בטני מיתר בני על כי כפר חטאת נפשי וכאלו ישאלו אם כן מהו הגמול שאעשה לו:

פסוק ח
הגיד לך אדם. כאלו הנביא משיב אתה בן אדם הנה מאז הגיד לך ה' מה טוב בעיניו ומהו הדבר אשר הוא דורש ושואל ממך
כי אם. ר"ל אין שום דבר כ"א לעשות משפט ולאהוב את הצדק וללכת עם אלהיך בדרכי מצותיו בצנעה לא בפרסום רב ולהתייהר:

פסוק ט
קול ה' לעיר יקרא. הנה קול ה' קורא להעיר המיוחדת היא ירושלים אליה יקרא לעורר אנשיה לתשובה
ותושיה יראה שמך. ר"ל הקול ההוא בא ע"י איש תושיה הרואה את שמך ומתבונן בך הוא הנביא המתבונן בשם ה'
שמעו מטה. וכה יאמר שמעו המטה המוכן להכות ר"ל הבינו גודל הפורעניות המוכן עליכם ומי הוא המייעד אותה הלא ה' שהיכולת בידו, וכאומר הנה הנביא הוא הקורא הנאמן במאמרו והפורעניות המיועדת היא גדולה וחזקה והמייעד הוא בעל היכולת והיה א"כ מהראוי שמאד יחרדו וישובו אל ה':

פסוק י
עוד האש. ר"ל עכ"ז ראו עוד האם יש בבית רשע אוצרות הרשע שאסף בגזל ועושק או אם החזיר לבעליו וכאומר הלא עם כל זה לא שב ולא החזיר העושק
ואיפת רזון זעומה. ר"ל ראו אם עדיין בביתו איפה כחושה וחסרה להונות בה הבריות המעלות זעם באפו של הקב"ה:

פסוק יא
האזכה. ר"ל אשר היה ראוי להם לומר הנה הואיל וכן הוא שעדיין לא שבנו וכי אמצא זכות במאזני הרשע אשר עמדי ובכיס אבני המרמה ר"ל איך אוכל להצטדק במשפט אם עדיין העון שמור אצלינו:

פסוק יב
עשיריה. עשירי העיר ההיא
ולשונם רמיה בפיהם. לשונם תדבר רמיה בפיהם כי הלשון היא המדברת בתוך הפה :

פסוק יג
וגם אני. ר"ל הואיל וכן עשו לכן גם אני מוכן להחליא אותך
הכותך. במה שאכה אותך מכה חזקה ולהשמים אותך בעבור חטאותיך:

פסוק יד
ולא תשבע. כי תהיה המארה במעים
וישחך בקרבך. ותשאר א"כ הכנעתך בקרבך כי כשהאדם שבע רם לבבו אבל כשהוא רעב הוא שפל ומוכנע
ותסג. אף אם תשיג את האויב המוליכים את בניך בשבי עכ"ז לא תוכל להציל אותם מידו ומה אשר תציל מידו אתן לחרב כי יגבר יד האויב להכותם נפש אף אם לא יגבר ידו לקחתם בשבי:

פסוק טו
ולא תקצור. כי האויב יקצרוהו לעצמו
ולא תסוך שמן. לא תסוך עם השמן כי העכו"ם יקחהו
ותירוש. תדרך את ענבי היין:

פסוק טז
וישתמר. ר"ל עם כל הייעודים הרעים ההם ידעתי שלא תשמעו לי ויהי נשמר על ידכם חקות עמרי וכל מעשה בית אחאב בנו שהיו מלכי ישראל והרשיעו לעשות בעבודת הפסילים והנה אתם לומדים מהם ושומרים את החקים והמעשים האלו
במועצותם. של עמרי ואחאב בנו
למען תתי. ר"ל שיהיה זה סבה שאתן אותך ירושלים לשמה הכל יתמהו על חרבנך ויושבי העיר יהיו לשרקה כי העכו"ם ישרקו על גודל האבדון
וחרפת עמי תשאו. גם אתם תשאו החרפה שסבלו עמי הם בני עשרת השבטים להיות גולים כמותם הואיל ואחזתם בדרכיהם: