פסוק א
אללי לי. הנביא מקונן ואומר אללי לי כי הייתי אני כבזמן אסיפת פירות הקיץ כאלו כבר נאספו כולם ולא נמצא עוד בשדה ר"ל הועמדתי לנביא בזמן שנאספו צדיקי הדור
כעוללות בציר. כאלו כבר נאספו אף העוללות של הבציר הנלקט באחרונה ר"ל אף הבינונים נאספו
אין אשכול לאכול. אין אני מוצא אשכול של ענבים לאכול ר"ל אין אני מוצא איש צדיק בדור
בכורה. נפשי מתאות תאנה בכורה שנתבשלה בעתה הטובה למאכל וכאומר הנה נפשי אותה ואין לה והוא כפל ענין במ"ש:

פסוק ב
אבד חסיד. עתה יפרש המשל ויאמר הנה אבד חסיד מן הארץ ואין איש ישר בין בני אדם
לדמים יארובו. מארבים לשפוך דם
יצודו חרם. יצוד אותו ברשתו:

פסוק ג
על הרע כפים להיטיב. ר"ל יתנו דעתם על הרע אשר בכפיהם להטיבו ולחזקו
השר שואל. ר"ל בזה יחזקו את הרע כי השר שביניהם שואל השוחד בפה מלא למען יטה המשפט
והשופט בשלום. ר"ל אין כוונת השופט להוציא הדין לאמיתו אבל כל כוונתו בעבור תשלום שכרו
והגדול. הוא אשר בידו לכוף על קיום המשפט
דובר הות נפשו הוא. עוד הוא מבזה ומדבר שברון נפש אל מול זה שהטו את משפטו לחייבו שלא כדין
ויעבתוה. השר והשופט והגדול שביניכם מחזקים את הרע כחבל עב:

פסוק ד
טובם. הטוב שבהם הוא כקוץ מכאיב והישר שבהם הוא קשה מן המסוכה הוא גדר העשוי ע"פ רוב מן הקוצים
יום מצפיך. לכן יום שאתה מצפה בו לטובה באה זכרון עונותיך בקבלת הגמול והנה עתה בזמן קרוב תהי' מבוכתם ובלבול דעתם לבל ידעו מה לעשות:

פסוק ה
אל תאמינו ברע. הנה בזמן הזה אל תאמינו איש ברעהו ואל תבטחו בהבטחת שר עם כי מעולם דרך השר הוא לקיים הבטחתו הנה עתה אל תבטחו בו
משוכבת חיקך. מאשתך השוכבת בחיקך שמור פתחי פיך לבל תדבר דבר שראוי להסתיר כי גם היא תגלה מצפוניך:

פסוק ו
כי בן מנבל אב. הדור פרוץ כ"כ כי הבן מדבר באביו דברי נבלה וגנות והבת קמה באמה לחרפה ולגדפה וכן כלה קמה בחמותה
אויבי איש אנשי ביתו. אף אנשי ביתו של האיש המה לו לאויבים:

פסוק ז
ואני בה' אצפה. ר"ל אבל עכ"ז אצפה בהבטחת ה' ואקוה לאלהי ישעי אשר ישמעני אלהי בקראי אליו מצרתי:

פסוק ח
אל תשמחי. לכן אל תשמחי אויבתי עלי לחשוב שלא אוסיף לקום כי פעמים רבות נפלתי ואח"ז קמתי וכן עתה בגלות הזה עם כי אשב בחושך ה' יאיר לי:

פסוק ט
זעף ה' אשא. הן עתה אני סובל זעף ה' כי חטאתי לו וכן אסבול עד אשר ישלים לריב עמדי הריב הראוי לי בגמול החטא ויכלה לעשות בי משפט הראוי לי ואח"ז יוציאני לאור ואראה בצדקתו שיעשה לי ולא לעולם יריב:

פסוק י
ותרא. וכאשר תראה אויבתי במרבית הצדקה הנעשה לי תהיה מכוסה בבושה אשר אמרה אלי בזמן הגלות אין ה' מדוע לא יגאלך
עיני תראינה בה וגו'. מה שחפצה לראות מן הנקם כי אז תהיה למרמס הרגל כטיט המושלך בחוצות:

פסוק יא
יום לבנות. ר"ל יבוא יום לבנות גדרי חרבותיך וביום ההוא ירחק ממך חוק העכו"ם אשר הטילו עליך מאז חוק המס והשעבוד:

פסוק יב
יום הוא. ר"ל אז יאיר לך הזמן כאור היום
ועדיך יבוא. כל העכו"ם יבואו אליך ירושלים להיות סרים למשמעתך
למני אשור. מן אשור ואף מערי המבצר שבה כי לא יתחזקו במשגב המבצר
ולמני מצור. מן ערי המבצר ועד נהר הוא נהר פרת העומד בגבול א"י ומשם והלאה הוא ארץ העמים
וים. מלת ועד משמשת בשתים כאילו אמר ועד ים מים ר"ל מקצה המערב ועד ים המערבי שהוא גבול א"י
והר ההר. ר"ל מקצה העולם ועד הר ההר העומד בגבול א"י כמ"ש תתאו לכם הר ההר (במדבר לד):

פסוק יג
והיתה הארץ. ארץ העכו"ם תהפך לשממה עם יושב בה מגמול מעשיהם מה שהרעו לישראל:

פסוק יד
רעה עמך. חזר הנביא להתפלל לה' ואמר אתה ה' רעה והנהג את עמך בשבטך ולפי שהמשילו לרועה אמר לשון הנופל ברועה שמנהיג את הצאן ע"י השבט שבידו
צאן נחלתך. ישראל שהם צאן נחלתך שהנחלתו לך לעם יהיה שוכן לבדד ר"ל בטח כי המתפחדים ישכנו יחד למען איש אחיו יעזורו ולא כן השוכן בטח
יער בתוך כרמל. ר"ל ישכון בטח ביער שהוא מקום חיות רעות כמו בתוך הכרמל שהוא מקום מצוי שם מרבית אנשים ולא ילכו שם החיות וכענין שנאמר וישנו ביערים (יחזקאל לד)
ירעו בשן וגלעד. יהיו רועים בבשן ובגלעד במרעה שמן כמו בימי עולם הוא ימי משה שנחלו אז הארץ ההיא ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה :

פסוק טו
כימי צאתך וגו'. כאלו הקב"ה משיבו לאמר שמעתי את תפלתך וכן אעשה וכמו ימי צאתך מארץ מצרים כן אראנו נפלאות:

פסוק טז
מכל גבורתם. שלא עמדה להם להתחזק על ישראל
ישימו יד וגו'. ר"ל לא יוכלו לדבר מרוב תמהון
אזניהם תחרשנה. ר"ל לא יאבו לשמוע מרבית הצלחת ישראל שהיא להם לעגמת נפש וכאלו תחרשנה אזניהם לבל יוכלו לשמוע:

פסוק יז
ילחכו עפר כנחש. ר"ל אפים ארץ ישתחוו לישראל ויהיה נראה כאלו מלחכים עפר רגליהם כנחש הזה שמלחך את העפר כי זהו לחמו
כזוחלי ארץ. הם הנחשים ההולכים על גחון ונראים כזוחלים וכפל הדבר במ"ש
ירגזו ממסגרותיהם. יחרדו ממה שסגרו את ישראל בבתי כלאים עוד משלו בהם כי ידאגו מן הנקם
אל ה' וגו'. יפחדו את ה' וגם יראו ממך אתה ישראל:

פסוק יח
מי אל כמוך. חזר הנביא לשבח לה' על ייעוד הטובה ואמר מי אל כמוך נושא עון וגו' כאומר הנה משורת הדין אין אנו ראויים לכל הטובה ההיא כי אנו מלאי עון אבל מי הוא אל כמוך המוחל את העון
ועובר על פשע. ר"ל אינו עומד על הפשע להשגיח בו לשלם עליו גמול אלא עובר על הפשע והולך להלאה כאלו לא יראנה
לשארית נחלתו. לאותם שנשארו מחבלי משיח
לא החזיק וגו'. אף כשהוא כועס אינו אוחז אפו עד עולם כי הוא חפץ חסד ולכן יתרצה על הכעס:

פסוק יט
ישוב ירחמנו. כאשר מאז
יכבוש. יתפוש בחזקה את עונותינו למען לא יהיו נפרעין מאתנו גמול העונש
ותשליך וגו'. ר"ל לא תזכור לענוש עליהם כאלו השלכתם בעומק הים שאינם נראים:

פסוק כ
תתן וגו'. ר"ל האמת לנו דברך אשר הבטחת ליעקב כמ"ש ופרצת ימה וקדמה וגו' (בראשית כח)
חסד לאברהם. ר"ל היא תהיה תשלום גמול חסדו של אברהם וכאשר נשבעת לאבותינו מימי קדם בעקידתו של יצחק כמ"ש בי נשבעתי וגו' וירש זרעך את שער אויביו (בראשית כב):