פרק ב, א
ופעולי רע על משכבותם. כל הלילה גומרים בלבם איך יעשו הרעה לבקר.

פרק ב, ב
ובתים ונשאו. מוסב על וחמדו חומדים בתים. ונשאו. כמו ולקחו.

פרק ב, ג
ולא תלכו רומה. ולא תהכון בקומה זקופה.

פרק ב, ד
ונהה נהי נהיה. ונהה לשון עתיד כמו ועשה ופנה ונהה המקונן ואמר נהי נהיה בעולם, ומהו הנהי אשר נהיה? אמר שדוד נשדונו אויבינו שדדונו ולשון נשדנו שכתב בו נו"ן בתחילה ולא כתב שדונו, מפני שבא לשמש שני לשונות לשון נפעלנו ולשון פעלנו. אילו כתב נשדנו היה הלשון מוסב על הנשדדים ולא אל השודדים, ואם כתב שדונו היה מוסב אל השודדים ולא לנשדדים, עכשיו מוסב לשניהם נתננו ביד אשר שדונו ובלע"ז שומי"ר דימשטיור"א נשו"ט. דבר אחר: נשדונו אנחנו גרמנו לעצמינו ששדדונו. חלק עמי ימיר. נחלת חלק עמי נחלף לאויב. איך ימיש לי לשובב שדינו יחלק. איך יסור אלי עוד להשיב לנו שדותינו אשר יחלק אותם האויב הזה לו, איך אפשר לשובבם עוד לי כל אלה דברי המקונן, ונושא המשל איך ימיש לי קומ"א שדיטורנר"א אמו"י כמו סורה אלי ויסר אליה.

פרק ב, ה
משליך חבל. חולק נחלה שכן דרך לחלק נחלה בחבל המדה.

פרק ב, ו
אל תטיפו יטיפון. אל תנבאו להוכיחם לכם הנביאים אני אומר אשר תטיפו תמיד. לא יסג כלמות. פן ישיגון אתכם כלימות מאתם, כענין שנאמר (משלי ט): אל תוכח לץ, כל טיף לשון נבואה כמו (עמוס ז) ולא תטיף על בית ישחק, (יחזקאל כא) והטף אל דרום.

פרק ב, ז
האמור בית יעקב. הזאת יאמרו בית יעקב כששומעים את הרעה אשר נביאי מתנבאים להם. הקצר רוח ה'. שמא אין יכולת עתה לפניו להטיב ואין רוחו רחבה עליו לטוב כאשר היתה בימים הראשונים. אם אלה מעלליו. כלומר להרע. הלא דברי ייטיבו עם הישר הולך. אני לא קצרה רוחי ולא אלה מעללי זולתי לרשעים, אך את הישר הולך היטב אטיב לו.

פרק ב, ח
ואתמול עמי לאויב יקומם. המקרא מחובר לשל מעלה הימנו אני טוב ומטיב אני ואת הדבר אשר למולו ובעבורו עמי אותו יקומם לאויב לו. ממול שלמה אדר תפשיטון. כנגד אשר אתם גוזלים השלמה ולבוש תפארת ומפשיטים מעל כל העוברים עליכם בדרך. מעוברים בטח שובי מלחמה. ממה שהיו סבורין להיות עוברין בטח, הם נהפכו להיות שובי מלחמה כבני אדם השבים מן המלחמה חסירי מבגדים ומזון שלקחו אויביהם מה שעליהם, שובי כמו (ירמיה ב) סורי הגפן נכריה (צפניה ג) נוגי ממועד.

פרק ב, ט
נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה. שאתם הורגים את בעליהן והן יושבות אלמנות, או לפי שאתם נוטלין את ממון בעליהם והם יושבים ומצירים ואין משמחין את נשותיהן. תקחו הדרי. הדר הוד ועושר שנתתי להם.

פרק ב, י
קומו ולכו כי לא זאת המנוחה. קומו וגלו מן הארץ כי לא כדרך זו נתתיה לכם למנוחה. בעבור טמאה תחבל וחבל נמרץ. כי למען טמא אותה היא עושה חבורת חבלי רשעים, תחבל לשון אגודות כמו (שמו"א י) חבל נביאים (תהלים קיט) חבלי רשעים, וכן תרגם יונתן: מסתיעין עלה לשון סיעה. וחבל נמרץ. ובעת אגודתם כבר נועצו ביניהם ופירשו למה הם מתחברים. נמרץ. דבר מפורש באר היטב כמו (איוב ו) מה נמרצו אמרי יושר מה ימריצך (שם טז) קללה נמרצת (מלכ"א ב).

פרק ב, יא
לו איש הולך רוח. לו מוצאים איש הולך רוח איש שקר מתנבא להם שישתכרו ביין ובשכר הוא יהיה נביא מקובל לעם הזה.

פרק ב, יב
אסוף אאסוף. עוד ימים באים ואקבץ אתכם. כצאן בצרה. כצאן רבה הנתונה במבצרי גדרות צאן. בתוך הדברו. תרגם יונתן: כעדרא בגו דירא, מקום שהוא מתנהג שם וכן (ישעיה ה) ורעו כבשים כדברם. תהימנה מאדם. תהיינה הערים הומיות מרוב אדם אשר בקרבה.

פרק ב, יג
עלה הפורץ. מושיעם הפורץ גדרת סירים ומסוכות חדקים ליישר לפניהם הדרך.