דבר ה' אשר היה אל מיכה -
(ברמז תקי"ד).

כי הנה ה' יוצא ממקומו -
ממדת הדין למדת רחמים לישראל.

ושמתי (את) שומרון לעי השדה למטעי כרם -
א"ר אלעזר א"ר ירמיה:
נתקללה בבל נתקללו שכניה, נתקללה שומרון נתברכו שכניה.
נתקללה בבל נתקללו שכניה, שנאמר: ושמתיה למורש קפוד ואגמי מים.
נתקללה שומרון נתברכו שכניה, שנאמר: ושמתי שומרון לעי השדה וגו'.

מאתנן זונה קצבה -
תנו רבנן:
כשנתפש ר' אליעזר העלוהו (לר' אליעזר) לגרדום לידון.
אמר לו אותו הגמון: זקן שכמותך יעסוק בדברים בטלים הללו?!
א"ל: נאמן עלי הדיין.
סבור אותו שר עליו הוא אומר והוא לא אמר אלא על אביו שבשמים.
אמר ליה: הואיל והאמנתי עליך דימוס פטור אתה.
כשנכנס לביתו נכנסו תלמידיו לנחמו ולא קבל תנחומין.
א"ל ר' עקיבא: רבי, תרשני לומר לפניך מה שלמדתני.
א"ל: אמור.
אמר לו: שמא דבר אפיקורסות בא לידך והנאך ועליו נתפשת?
א"ל: עקיבא הזכרתני, פעם אחת הייתי מהלך בשוק העליון של צפורי פגע בי אפקורוס, אמר לי: כתיב בתורתכם: לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב וגו'.
מהו לעשות ממנו בית הכסא לכהן גדול?
לא אמרתי לו דבר.
אמר לי: כי מאתנן זונה קצבה ועד אתנן זונה ישובו - ממקום הטנופת באו למקום הטנופת ילכו.
והנאני הדבר ועליו נתפשתי, ועברתי על מה שכתוב: הרחק מעליה דרכך - זה אפיקורסות.
ואל תקרב אל פתח ביתה - זה הרשות.

ורבנן האי מאתנן זונה קצבה מאי עבדי?
כדרב חסדא, דא"ר חסדא:
כל זונה שנשכרת לסוף שוכרת, שנאמר: ובתתך אתנן ואתנן לא נתן לך וגו'.

בתי אכזיב לאכזב למלכי ישראל -
א"ר חנינא בר פפא:
כשהמליכו את ירבעם יצאה בת קול ואמרה: מי שהרג את הפלשתי והוריש אתכם גת, יעשו בניו שלוחין.

עוד היורש אביא לך וגו' [עד עדולם יבוא] -
קדושו ומלכו של עולם.

עד עדולם יבא וגו' -
שנאמר: וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש עדולמי וגו'.