טובם כחדק ישר ממסוכה -
אמר ליה ההוא מינאה לרבי יהושע בן חנניה:
חדקאה, דכתיב: טובם כחדק.
אמר ליה: שטיא, שפיל לסיפיה דקרא, ישר ממסוכה.

אלא מאי טובם כחדק?
כשם שחדקים הללו מגינים בפרצות של פרדס, כך טובים שבנו מגינים עלינו.

דבר אחר:
טובם כחדק -
שמחדקין עובדי אלילים לגיהינום, שנאמר: קומי ודושי בת ציון כי קרנך אשים ברזל ופרסותיך אשים נחושה והדיקות עמים.

אל תאמינו ברע -
דרש ר' יהודה בר נחמיה, מתורגמניה דריש לקיש:
אם יאמר לך יצר הרע חטא והקב"ה מוחל לך אל תאמין בו, שנאמר: אל תאמינו ברע - ואין רע אלא יצר הרע, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו. ואין אלוף אלא הקב"ה, שנאמר: אלוף נעורי אתה.

שמא יאמר אדם: מי מעיד בי?
אבני ביתו מעידים בו, שנאמר: אבן מקיר תזעק וכפים מעץ יעננה.

רבי שילא אמר:
שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מעידין בו, שנאמר: כי מלאכיו יצוה לך לשמרך בכל דרכיך.

רבי חדקא אומר:
נשמתו של אדם מעידה בו, שנאמר: משוכבת חיקך שמור פתחי פיך.

איזה הוא דבר שהוא בחיקו של אדם?
הוי אומר: זו נשמה.

וחכמים אומרים:
אבריו של אדם מעידים בו, שנאמר: ואתם עדי נאם ה' ואני אל.

אל תשמחי אויבתי לי -
כל זמן שהקב"ה מסתכל ומתהפך במעשיהם של רשעים, אין בהם תקומה, שנאמר: הפוך רשעים ואינם.
דור המבול, וימח את כל היקום.
אנשי סדום, ויהפוך את הערים האל.
מצרים, לא נשאר בהם עד אחד.
בבל, והכרתי לבבל שם ושאר.
ועל כלם אמר דוד: שם נפלו פועלי און וגו'.
אבל ישראל אם נופלים עומדים, שנאמר: אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי.

ואומר אני ה' לא שניתי ואתם בני ישראל לא כליתם -
א"ר חנינא בר פפא:
אמר הקב"ה: מעולם לא הכיתי אומה ושניתי בה, אבל אתם בני ישראל לא כליתם, שנאמר: חצי אכלה בם - חצי כלים והם אינם כלים, וכך אמרה כנסת ישראל: דרך קשתו ויציבני כמטרא לחץ.

למה הדבר דומה?
לגבור שהיה מעמיד הקוראה והיה מורה בה חצים, החצים כלים והקורה עומדת.
אף כן ישראל, היסורין כלים והם קיימים.
וכן הוא אומר: אתם נצבים היום כלכם.

דבר אחר:
אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי -
שנו רבותינו:
מתוך כעס - רצון,
מתוך רוגז - רחמים,
מתוך צרה - רוחה, שנאמר: עת צרה היא ליעקב וממנה יושע.

מתוך ריחוק - קירוב,
מתוך נפילה - קימה,
מתוך אפלה - אורה.
מתוך כעס - רצון, הרף ממני ואשמידם מיד וינחם ה'.

מתוך רוגז - רחמים, שנאמר: ברוגז רחם תזכור.
מתוך ריחוק - קירוב, שנאמר: והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי וגו'.
מתוך נפילה - קימה, שנאמר: כי נפלתי קמתי.
מתוך אפלה - אורה, שנאמר: כי אשב בחשך ה' אור לי (כתבו ברמז שי"א):

ותרא אויבתי ותכסה בושה -
זה שאמר הכתוב: קומי אורי כי בא אורך וגו' (כתוב בישעיה):

כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות -
הראיתי מה שלא הראיתי לאבות.
כתיב: נורא תהילות עושה פלא ונסים וגבורות - שאני עתיד לעשות עם הבנים.
כתיב: אראנו נפלאות.
וכן הוא אומר: לעושה נפלאות גדולות לבדו.
ואומר: ברוך ה' אלהי ישראל עושה נפלאות גדולות לבדו.

יראו גויים ויבשו מכל גבורתם ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה ילחכו עפר כנחש כזוחלי ארץ -
אמר האלהים: אם עשיתם רצוני, כשם שביישתי לנחש ואררתי אותו, שנאמר: ארור אתה מכל הבהמה, כך אני עתיד לאררן ולביישן, שנאמר: יראו גויים ויבושו וגו' - וכשאין אתם עושים רצוני כשם שנתגרה הנחש באדם וחוה לאבדם מן העולם, כך אני מגרה בכם עובדי אלילים שנמשלו כנחשים, שנאמר: קולה כנחש ילך.
וכן הוא אומר: אם ישוך הנחש בלוא לחש - שלא אשמע תפלה שיתפללו עליהם, כשם שאמר לירמיה: ואתה אל תתפלל בעד העם הזה.
וכתיב: כי הנני משלח בכם נחשים צפעונים וגו'.

מי אל כמוך נושא עון -
אמר רבא:
כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר: נשא עון ועובר על פשע.

למי הוא נושא עון?
למי שעובר על פשע.

רב הונא בריה דרבי יהושע חלש על רב פפא לשיולי ביה, חזא דחלשא ליה עלמא.
אמר: עבידו לי זודתא, לסוף אתפח כו'.
אמרו ליה: מאי חזית?
א"ל: אין הכי הוה.
אמר להו להקב"ה: הואיל ולא מוקי במיליה לא תוקמון בהדיה, שנאמר: נושא עון ועובר על פשע כו'.

לשארית נחלתו -
א"ר אחא בר חנינא:
אליה וקוץ בה.

לשארית נחלתו -
ולא כל נחלתו, למי שמשים עצמו כשירים.

בית הלל אומרים:
בינונים.

רב חסד -
מטה כלפי חסד היכי עביד?
רבי אליעזר אומר:
כובש, שנאמר: ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו,

רבי יוסי בר חנינא אומר:
נושא, שנאמר: נושא עון ועובר על פשע.

תאנא, דבי רבי ישמעאל:
מעביר ראשון ראשון, וכך היא המדה.

אמר רבא:
ועון עצמו אינו נמחק, דאי איכא רובא עונות מיחשב בהדייהו.

נושא עון -
א"ר יוסי בר' חנינא:
נושא עונות אין כתיב כאן, אלא נושא עון, הקב"ה חוטף שטר אחד מן העבירות, והזכויות מכריעות.

א"ר אלעזר:
ולך ה' חסד -
ואי לית ליה, את יהיב מדילך, הא דעתיה דרבי אליעזר.

ורב חסד -
מטה כלפי חסד.

רבי הונא בשם ר' אבהו אמר:
הקב"ה אין לפניו שכחה, ובשביל ישראל נעשה שכחן.
מה טעם?
נשא עון - נשא כתיב.
וכן דוד הוא אומר: נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה.

לפי שאמר משה לישראל דברים קשים: מזי רעב ולחומי רשף,
מחוץ תשכל חרב,
ובחורב הקצפתם,
ממרים הייתם,
חזר ואמר להם דברים של נחומים: וזאת הברכה.

וכן אתה מוצא ביואל, שאמר להם תחלה דברים קשים: ההיתה זאת בימיכם,
עליה לבניכם ספרו,
יתר הגזם אכל הארבה,
חזר ואמר להם דברים של נחומים: ושלמתי לכם את השנים.
וממנו למדו כל הנביאים.

וכן הושע, תחלת דבריו אמר: תן להם ה' מה תתן תן להם רחם משכיל.
חזר ואמר להם דברי נחומים: ילכו יונקותיו,
ישובו יושבי בצלו,
ארפא משובתם,
אהיה כטל לישראל.

וכן עמוס אמר: שמעו את הדבר הזה פרות הבשן אשר בהר שומרון העושקות דלים.
חזר ואמר להם דברי נחומין: הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש וגו'.

וכן מיכה [בתחלה א"ל דברים קשים: בפשע יעקב כל זאת וגו'.
ולבסוף] אמר להם: מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע וגו' ישוב ירחמנו וגו' תתן אמת ליעקב.

וכן ירמיה אומר: והשבתי מערי יהודה ומחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה.
וחזר וא"ל דברי נחומים: אז תשמח בתולה במחול. (ד)
יכול משאמר להם דברי נחומים, חזר ואמר להם דברי תוכחות?
ת"ל: ככה תשקע בבל ולא תוסיף - הרי משאמר להם דברי נחומים לא חזר ואמר להם דברי תוכחות.