פסוק א
הוי עיר דמים. אוי לך את נינוה עיר שופכת דמים כלה עדת שקר ומלאה שבר לשבר את הבריות ולא תסור מפיה את הטרף כי תתמיד להרוג ולאבד את העכו"ם
פסוק ב
קול שוט. היו משמיעים קול שוט להכות הסוסים
וקול רעש. אופני המרכבות להבהיל את האנשים
וסוס דוהר. הסוס שמשך את המרכבה היה מדלג וקופץ והמרכבה היתה מרקדת לרוב מרוצתה לאיים על הרואים:

פסוק ג
פרש מעלה. הפרש היה מעלה עצמו כלפי מעלה בדליגת הסוס ובידו להב חרב וברק חנית והוא עושה חללים רבים ופגרים הרבה
ואין קצה לגויה. לא היה סוף אל גוית ההרוגים המושלכים בארץ עד שבני אדם נכשלו בגוית ההרוגים כי לא מצאו מקום פנוי ללכת:

פסוק ד
מרוב זנוני זונה. ר"ל כל ההרג הזה עשתה בעבור שהיה בה רוב הנהגות זנוני הזונה כשהיא טובת חן ובעלת כשפים אשר אז מוכרת עכו"ם לעצמה להיות כרוכים אחריה בעבור זנותה וכובשת משפחות עכו"ם עם כשפיה כי כן היה דרך אשור לפתות את העכו"ם בדברי חנוף להתחבר עמה וגלו להם מסתורם ואח"ז נלחמו בהם ויכלו להם והרבו להרוג ולאבד מבלי מצוא מנוס:

פסוק ה
הנני אליך. הנה אני אלחם בך
וגליתי שוליך. לפי שהמשילה לזונה אמר לשון בזיון הזונה שמפשיטין חלוקה ומהפכין מלמטה למעלה דרך בזיון ומגלים שולי החלוק בהגבהתה כלפי מעלה על פניה
והראיתי. אראה את כל העכו"ם את גלויך ואת הממלכות את קלונך ובזיונך:

פסוק ו
והשלכתי. אשליך עליך דברים מאוסים ואגנה אותך ואשים אותך כדבר מטונף ומלוכלך ר"ל האויב הבא יהרוג בך ויוליכך בשבי בבזיון רב:

פסוק ז
כל רואיך. כל הרואים אותך בשפלותך ובזיונך ינוד להתרחק ממך כדרך שמתרחקים מדבר מאוס
ואמר. הרואה בבזיונך יאמר הנה שדדה נינוה מי ינוד לה בראש כדרך המנחמים כאומר הלא אין לה אוהבים כי הרעה לכל העכו"ם
מאין. מאיזה מקום אבקש לך מנחמים והוא כפל ענין במ"ש:

פסוק ח
התיטבי מנא אמון. וכי טובה אתה מנוא שהיא בת רבת עם כמ"ש את המון נוא (יחזקאל ל)
היושבת. אשר יושבת בין היאורים והמים סביב לה והיא לה לחוזק
אשר חיל ים וגו'. ר"ל הים לה לחיל וגם חומתה היא מן הים ר"ל הים לה לחוזק במקום חיל וחומה:

פסוק ט
כוש עצמה. כוש היה לה לחוזק כי בא לה לעזרה וגם אנשי מצרים באו בעזרתם ואין קצה אל הבאים בעזרתה
פוט ולובים. ר"ל גם פוט ולובים שהיו בעזרתך אתה נינוה גם הם היו בעזרתה:

פסוק י
גם היא. עם כל החוזק והעזר הלכה לגולה בשבי על ידי הכשדים ואת עולליה בקעו בראש כל החוצות ועל המכובדים שבה השליכו גורל לחלקם ביניהם וכל גדוליה אסרו בשלשלאות:

פסוק יא
גם את. גם אתה נינוה לא תהיה טובה ממנה כי תהיה שכורה ר"ל מגודל הצרה תהיה מבולבלת בדעת כמו השכור
ותהי נעלמה. תהיה נעלמה מן העולם כאלו לא היית
גם את וגו'. כמו שנוא בקשה עזר ומעוז להנצל מן האויב כן תבקשי את וכאומר והנה לא תמצא כמו שלא מצאה נוא:

פסוק יב
כל מבצריך. עריך המבצרים יהיו נוחים לכבוש כאלו היו תאנים והם מבוכרים בבשול כי אז אם ינועו את האילן נופלים הם מעצמם על פי הרוצה לאכלם כן בנקל יכבוש נ"נ את ערי מבצריך:

פסוק יג
נשים בקרבך. כאלו היה נשים בקרבך ר"ל לא יוכלו למנוע ביאת האויב כאלו היו נשים ולא גבורים בעלי מלחמה
לאויביך. אל אויביך כאלו מעצמם נפתחו שערי ארצך וכאלו האש שרפה בריחי השערים ר"ל בקלות רב יכבוש אותה האויב:

פסוק יד
מי מצור שאבי לך. שאבי לך מים להיות מוכן לך לשתותו בימי המצור כי לא תוכל ללכת אז מחוץ לעיר לשתות מים כי האויב יהרוג אותך
חזקי מבצריך. למען תשגב בהן מפני האויב
בואי בטיט וגו'. לטוח בנין החומה
החזיקו מלבן. אחזי מלאכת הלבנים לתקן עמהם בדקי החומה:

פסוק טו
שם וגו'. רצה לומר אבל לא תועיל בזה כי שם במבצריך תאכלך האש והחרב תכריתך ותאכלך כילק האוכל עשבי השדה ולא ישאיר מה
התכבד כילק. תהיה מטואט במטאטא כילק המכלה כל הירק
התכבדי כארבה. כפל הדבר במילים שונות לחוזק הענין:

פסוק טז
הרבית. מאז הרבית רוכליך יותר מכוכבי שמים ועתה הם כילק הפושט כנפיו ויעוף ר"ל הנה נסו והלכו שבי:

פסוק יז
מנזריך. השרים בעלי העטרות היו כארבה וטפסריך היו כמין הגדול שבארבה אשר ביום קרה יחנו בגדרות וכאשר תזרח השמש וחם להם אז כ"א מהם נודד ללכת ולא ניכר מקומו היכן חנה ואיה הלכו וכן יהיו שרי נינוה כי לא יהיה ניכר אם היו שם מעולם ולא יהיו נודע איה הם כי מהם נהרגו מהם הלכו שבי:

פסוק יח
נמו רועיך. מנהיגי המלחמה כאלו נתנמנמו בשינה ועזבו הנהגת המלחמה
ישכנו אדיריך. הגבורים שוכנים במקומם ואינם הולכים למלחמה מול האויב
נפשו עמך. המון העם מצאו נופש ומרגוע על ההרים ואין מי מקבצם לרדת אל המלחמה:

פסוק יט
אין כהה. אין מי מיצר על שברך להיות זוהר פניו כהה וחשוכה ועם כי מכתך נחלה וכאובה מאד
שמעך. שמע מפלתך
תקעו כף עליך. ר"ל עוד ישמחו ועל מפלתך יכו כפם זה לזה דרך שמחה
כי על מי. רצה לומר מי הוא אשר לא עברה עליו תמיד רעתך כי לכולם הרעות ולכן הכל ישמחו במפלתך: