[א, א]
משא נינוה ספר חזון נחום האלקושי -
זאת הנבואה נאמרה על נינוה ונינוה היתה למלך אשור כמו שכתוב מן הארץ ההיא יצא אשור ויבן את נינוה ומלך אשור הרע לישראל והגלה אותם מארצם והקדוש ברוך הוא נקם נקמתם על ידי נבוכדנצר שהחריב מלכות אשור.

ואמרו רבותינו ז"ל:

שנה ראשונה שמלך נבוכדנצר כבש את נינוה שנייה כבש את יהויקים ונחום זה הנביא לא אמר הכתוב באיזה דור נתנבא.
וקרא אלקושי מתיחס אל עירו או אל אבותיו.

ובסדר עולם:

יואל נחום חבקוק נתנבאו בימי מנשה ולפי שלא היה כשר מנשה לא נקראו על שמו.

וחי"ת חזון נקודה בשוא ופתח, כי הוא סמוך כמו חזון ישעיהו.

ויונתן תרגם:

מטל כס דלוט וגו'.

[א, ב]
אל קנא ונוקם ה' -
מקנא הוא בעבור עמו, כמו שאמר: ויקנא ה' לעמו כי רואה אותם בצרה גדולה בגלותם.

ונוקם -
שיקח נקמות מאת מלך אשור ומזרעו, כי אף על פי שברצון האל יתברך הגלה, כמו שאמר הוי אשור שבט אפי הוא הוסיף להרע יותר מן הראוי, כמו שאמר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה.

נוקם ה' וגו' -
כפל הענין לחזק.

ויש מפרשים:

כי זכר ג' נקמות כנגד ג' גליות שהגלה מלך אשור את ישראל וצריו ואויביו הם מלכי אשור במקום הזה, וכן עשה לכל צרי ישראל כמו שעשה למלך מצרים ולמלך בבל ולשאר המריעים לישראל, ואויבי ישראל הם אויבי האל וצריו.

ונוטר -
כמו שומר, ר"ל אף על פי שאינו לוקח נקמתו מאויביו מיד שומר הוא העון להם עד זמן שיקח נקמתו מהם או מבניהם.
קנא – תאר, כמו: כי ה' קנא שמו, אלא שהם שני משקלים.

[א, ג]
ה' ארך אפים -
כך היא מדתו שמאריך כעסו לרשעים.

וגדול כח -
גדול כח הוא לסבול כעסו שלא ינקם מיד.
וכן אמר משה רבינו עליו השלום: יגדל נא כח ה' ואמר אחריו ה' ארך אפים.
גדול - כתיב בוי"ו וקרי בלא וי"ו בקמץ חטף הדל"ת מפני סמיכותו על מלה מלעיל.

ונקה לא ינקה -
אף על פי שמאריך אפו לרשעים כמו שהאריך למלכי אשור ולסוף לקח נקמתו מהם.

ה' בסופה ובשערה דרכו -
כשבא על אויביו להשחיתם קל מהרה ברגע יבא, כמו שבא הסופה והסערה.

וענן אבק רגליו -
ענינו ענין חשך כמו ויהי הענן והחשך.

אבק רגליו -
הגזרות הבאות מסבתו על האויבים הם להם לחושך ואפלה והמשילם לאבק הנופל מתחת הרגלים.

[א, ד]
גוער בים ויבשהו -
ואיך לא יעשה במלכי אשור כרצונו והנה הוא גוער בים שהיא בריאה עצומה בבריאות הארץ וכשירצה ישיבהו יבשה כמו שעשה בים סוף.
ואמר בו לשון גערה, כאדון הגוער בעבדו וכן אמר: ויגער בים סוף ויחרב והנה יהפך הטבע והמנהג כל שכן שישליט אומה באומה להשחיתה, שאין בזה הפך טבע והמנהג.

וכל הנהרות החריב -
ואם בים כחו ויכלתו להפך טבעו, כל שכן בנהרות שאינם עצומים כמו הים ויחריב אותם וישיבם יבשה כשירצה בהפך הטבע כמו שעשה בירדן ובלא הפך טבע, כאשר יעצור השמים ולא יהיה מטר וייבשו הנהרות.

אמלל בשן וכרמל ופרח לבנון אמלל -
ואז בעצירת המטר אמלל מקום המרעה ולא יהיה עשב ודשא וכל ירק וכן פרחי עצי הלבנון ייבשו, ואף על פי שפירש הפסוק כמשמעו, הנה הוא משל על מלכי האומות ועל המון העמים ויבשהו מן הדגוש משפטו וייבשו בהנעת שני יודי"ן ומפני כובד התנועה הפילו יו"ד השרש והטילו תנועתה על יו"ד האיתן.

ואדוני אבי ז"ל כתב:

כי הוא מבנין הפעיל משפטו וייבשהו.

[א, ה]
הרים -
אפילו ההרים שהם העמודים שביסוד העפר רעשו ממנו כשירצה ירעשו ויפלו וזהו כשיהיה רעש הארץ והכל ברצונו.

התמוגגו -
נמסו.

ותשא הארץ -
ותשרף, כמו וישאם דוד ואנשיו אלא שזה פעל עמד והענין חרבן הארץ, כמו שאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה וגו' כאלו היא שרופה שלא יעלה בה כל עשב.
או שתהיה ממש כסדום ועמורה.

[א, ו]
לפני זעמו -
מבואר הוא כאשר לפניו.

חמתו נתכה כאש -
והאש אינה נתכת אבל היא מתכת אלא פירוש חמתו נתכת על אויביו, כדבר הנתך מפני האש.
וכן תרגם יונתן.

ועוד נוכל לפרש נתכה כאש, בלא חסרון ור"ל אש הברקים שהיא נתכת ורצה מלמעלה למטה כרגע וכן אמר כברקים ירוצצו.
ואמר בדרך משל על חמת האל הנתכת על אויביו וישלח חצים ויפיצם ברק ויהמם.
או פירושו כמו הפוך חמתו כאש נתכה, כלומר חמתו שהיא כאש נתכה על אויביו והצורים נתצו ממנו כמשמעו.
או הוא דרך משל כמו שפירשנו.

[א, ז]
טוב ה' -
טעם הפסוק נמשך עד סופו, ר"ל ישראל שהם חוסים בו יהיה האל טוב להם ויהיה להם למעוז ביום צרת מלכי אשור, כי אף על פי שתחרב מלכות אשור ישראל שהם בגלות בארצם ימלטו מחרב נבוכדנצר.

ויודע חוסי בו -
יודעם ומכירם לטובה ומשגיח עליהם.
וכן כי יודע ה' דרך צדיקים.

חוסי בו - נסמך על אות השמוש וכן כל חוסי בך, הרי בגלבוע, גמולי מחלב והדומים להם.

[א, ח]
ובשטף עובר -
מקומה של נינוה שזכר ישטוף אותה בפעם אחת בשטף עד שיעשה כלה מקומה, שלא יהיה ניכר מקומה שהיא שם עיר מושב.

ירדף -
פעל יוצא לשלישי האל מרדף והחושך רודף והאויבים רדופים.

וחשך –
היא משל לצרה הגדולה.

[א, ט]
מה תחשבון -
אמר כנגד אויביו שהם אנשי נינוה מה תחשבון אתם על ה' הגוזר עליכם רעה, זאת תחשבון כי לא יוכל לעשות זאת, כמו שאמר מלך אשור: כי יציל ה' את ירושלם מידי.

כלה הוא עשה -
דעו כי כלה הוא עושה אתכם.

לא תקום פעמים צרה -
כי בפעם אחת יכלה אתכם.

[א, י]
כי עד סירים סבוכים -
יבאו להיות משל עד סירים סבוכים, כלומר הקוצים הסבוכים יחד כי לא יוכל אדם לקחתם ממקומם, כמ"ש: כי לא ביד יקחו.

ומה יעשה אדם בהם?
ישרפם באש במקומם, כמו שרוף ישרפו בשבת, כן יהיו בני אשור שהיו מכאיבים בני העולם כמו הנוגע בקוצים ובבא עת חרבנם יכלו שלא ישאר בהם דבר כמו הסירים, או כמו הקש היבש שמלא עתו לקצור שישרף במהרה קל מאד ולא ישאר לא מהסירים ולא מהקש לא פחם ולא דשן, כי לא יעשו פחם לדקותם וגם מעט הדשן שיעשו הולך ברוח קל מהרה, כן יהיו בני אשור.

ומה שאמר: וכסבאם סבואים - ר"ל שיהיו כמו השכורים נופלים בארץ שלא יהיה בהם כח להלחם כנגד אויביהם הבאים עליהם ואכלום במהרה, כמו הסירים, או כקש יבש מלא.

[א, יא]
ממך יצא -
אמר כנגד נינוה כל זה הגמול יהיה לך על רעתך שעשית לישראל וממך יצא המלך שהיה חושב על ה' רעה שעלה על א"י והשחיתה וחשב ללכד ירושלם, ופירש על ה' על עם ה' גם על ה' בתחילה חשב רעה, שאמר שלא יוכל להציל את ירושלם מידו והיה חושב ויועץ על ה' יתברך רעה ודבר בליעל.

[א, יב]
כה אמר ה' -
אמר כנגד ירושלם אם שלמים אם מחנה אשור הבאים עליך שלמים, כמו שהם בשלום לא יפחדו מאדם, כי כל הארצות כבשו.

וכן רבים -
וכמו כן רבים הם במספר.

וכן נגוזו ועבר –
כן יהיו נגזזים במהרה ועבר כל חילם וכחם.
וכן אמר: ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור וגו'.

ועניתיך -
ואם עניתיך על ידו, כי כל ארץ ישראל כבש זולתי ירושלם.

לא אענך עוד -
לא אענך עוד על ידו, כי הוא וכל חילו יכלו.

[א, יג]
ועתה אשבור מטהו -
המוט והעול שהיה מרים על צוארך עתה אשברהו וכפל הענין במ"ש ואמר: ומוסרותיך אנתק ואמר מוטהו ואמר מוסרותיך, כי הכנויים יבאו בשמות עם הפועל ועם הפעול.
וכן: ושמחתים בבית תפילתי,
שמעתי את תפילתך.

[א, יד]
וצוה עליך -
אמר כנגד מלך אשור.

לא יזרע משמך עוד -
כי לא ישאר ממך זרע נקרא בשם המלוכה, כי מלך אשור הכוהו בניו בחרב והמה ברחו ונמלטו ארץ אררט.

מבית אלהיך אכרית פסל ומסכה -
כי בבית נסרך אלהיו נהרג וכיון שנהרג שם בטלו אותו הבית מהיות שם עוד פסל ומסכה ואחר שנהרג שם ברצון האל יתברך שהעיר רוח בניו להרגו שם, הרי הוא כאלו האל ית' הכרית משם פסל ומסכה, וכן אשים קברך ופי' שם בבית אלהיך אשים קברך.

כי קלות -
היית נקלה ונבזה כי בניך יהרגוך.
ועוד בבית אלהיך זה יותר קלון ובזיון זהו עונש, כי הקילותני בדבריך ואמרת כי לא אוכל להציל את ירושלים מידך, ושמתני כאלהי גויי הארצות.