פרק א, א
משא נינוה. תרגם יונתן: מטל כס דלווט לאשקאה ית נינוה. ספר חזון נחום. חזון נקוד קמץ לפי שאינו דבוק ואינו דומה לחזון ישעיה שהוא נקוד חטף פתח וכן פי' ספר חזון כבר נכתב עליה והוא נבואת יונה בן אמיתי, ועתה חזר ונתנבא עליה נחום האלקושי את המשא הזה. אלקוש היה שם עירו וכן תרגם יונתן: מלקדמין אתנבי עלה יונה בר אמתי ותבת מחובהא וכדו דאוסיפת למיחטי תב ואיתנבי עלה נחום דמבית אלקוש.

פרק א, ב
אל קנוא ונוקם ה'. על זרעו של סנחריב נתנבא נחום ובימי מנשה, כמו שמצינו בסדר עולם אל קנא ונוקם ה' מאז שנפרע לישראל מאויביהם וגם עדיין עתה נוקם הוא ובעל חימה ועתיד הוא להיות נוקם ה' לצריו שהחריבו את ארצו והגלו את עמו ונוטר וצופן הוא את איבתו לאוייביו. ור"ש אומר ג' נקימות הללו כנגד ג' גליות שהגלה סנחריב את ישראל כמו שמצינו בסדר עולם.

פרק א, ג
ה' ארך אפים וגדל כח. גדל כח הוא והיכולת בידו להנקם ואשר לא מיהר נקמתו לפי שארך אפים הוא ומכל מקום נקה לא ינקה. ה' בסופה ובסערה דרכו. הם שלוחיו להפרע מהבבליים שנאמר במצרים (שמות יד): ברוח קדים עזה ובדור המבול (איוב ד) מנשמת אלוה יאבדו בצור, נאמר (יחזקאל כו) רוח קדים שברך. וענן אבק רגליו. גם הוא דרך נקמתו (שמות יד) וישקף אל מחנה מצרים בעמוד אש וענן, (יחזקאל ל) היא ענן יכסנה.

פרק א, ד
גוער בים. כמשמעו ודוגמא הוא כלפי העכו"ם שנמשלו למים כענין שנאמר (ישעיה יז): לאומים כשאון מים כבירים ישאון. וכל הנהרות החריב. כאן ניבא שעתיד הקב"ה להמליך את נבוכדנצר (ירמיה כה) בימי יהויקים ויתן את אשור ואת כל הארצות לחרב. אומלל בשן וכרמל. מושבות הטובים. ופרח לבנון אומלל. חכמי ישראל פירשו כלפי מיני מגדים שנטע שלמה בבהמ"ק שהיו של זהב וכיון שנכנסו בבליים להיכל יבשו.

פרק א, ה
הרים רעשו ממנו. המלכים והשרים מהכשדים יפחדו מגזירתו. ותשא הארץ. משאת עשן.

פרק א, ו
נתכה. הגיע לארץ, כמו (שמות ט) ומטר לא נתך ארצה. נתצו ממנו. מאימתו.

פרק א, ז
טוב ה' למעוז. ואף בשעה שהוא נפרע מאויביו לא זזו רחמיו מלהטיב ליראיו ולא כמדת בשר ודם שכשהוא עסוק בזו אינו פנוי בזו, כענין שנאמר (שם טו): ה' איש מלחמה ה' שמו כמו שהוא במכילתין. ויודע. את צרכי חוסי בו.

פרק א, ח
ובשטף עובר. ובחמה שוטפת. כלה יעשה מקומה. של ארץ ומוסב זה על ותשא הארץ מפניו כמו שאמור למעלה.

פרק א, ט
כלה הוא עושה. לנינוה ומלכי אשור לא ישנה להם עוד פעם אחרת.

פרק א, י
כי עד סירים סבוכים. כלומר פתאום תבא עליהם מכתם ולא ירדו מכבודם מעט מעט כי בעוד שהסירים והקוצים נסבכים נשרשים בחזקה. וכסבאם סבואים. ועודם במשתיהן ובשמחתן. ויש פותרין כי עד סירים לשון הסרה. אכלו כקש יבש. אשר נתמלא ונגמר בשולו ויבש. מלא. אשובי"ר בלע"ז וכן מלאתך, המלאה הזרע.

פרק א, יא
ממך. את נינוה. יצא. סנחריב החושב רעה דימה להחריב דירת מטה ומעלה, כתוב אחד אומר (מלכ"ב יט) ואבא מלון קיצו, וכתוב אחד אומר (ישעיה לז) ואבא מרום קיצו, בתחילה אחריב דירה של מטה ולבסוף דירה של מעלה כדאיתא בחלק (דף צד).

פרק א, יב
אם שלמים וכן רבים. יפה תרגום של יונתן מיושב על המקרא אם יהון שלמים בעצה שיהו כולם שוים בהסכמה אחת, וכן אם יהיו רבים מאד אנשי נינוה אויביך ירושלים וכן אף אם גזו חדקל ועברו את פרת לצור עליה לא יצליחו שהרי עניתיך ולא אענך עוד, ועוד שמעתי אם שלמים אנשי נינוה בגדולתם וכן אם יהו עוד רבים ונכבדים יותר וכן נגוזו ועבר וכן אגיזם ואעבירם, הרי זה כמו (שמו' א) וכאשר יענו אותו כן ירבה. ועניתיך לא אענך עוד. אענה אותך בפעם הזאת כלה ונחרצה ולא אזקוק לך עוד. ורבותינו דרשו לענין מעשה הצדקה במסכת גיטין אך אינו על סדר שאר הנבואה.

פרק א, יג
ועתה אשבור מוטהו מעליך. שכינה אומרת כן לנביא שהוא ישראלי אשבור מטהו של אשור מעליך ומעמי.

פרק א, יד
וצוה עליך ה'. עתה מוסב הדיבור אל מלך אשור. לא יזרע משמך עוד. לא יעמוד ממך מלך. אשים קברך אשים את בית אלהיך קברך שם תברח להמלט ושם תהרג, כמו שכתוב שנהרג אביך בית נסרוך אלהיו. כי קלות. בעיני.