[ג, א]
תפילה זאת ברוח נבואה נאמרה והוא מתנבא על רעב שיהיה כאשר יתברר בסוף התפילה, ולא יהיה כח לישראל לעמוד מפני האויב, וזאת התפלה על דרך סדר התפילות, על כן כתב על שגיונות למנצח גם מלת סלה ושם פירשתי אלה המלות בספר תהילות.

[ג, ב]
ה' -
טעם שמעתי שמעך –
שהודיעו השם דבר הרעב.

וטעם פעלך –
שתחיה ישראל בקרב אלה השנים.

ור' יהודה אמר:

שמעתי גבורותיך ועתה חיה פעלך כאילו הוא מת.

וזה רחוק.

בקרב שנים תודיע -
פעלך מה יעשה והם ישראל והם הפועל שלך.

ברוגז -
בעת הרוגז שאנו בפחד.

רחם תזכור -
רחמיך ומלת רחם לשון יחיד, כי רחמים לשון רבים.

ורבי משה אמר:

ברוגז רחם וזכור העת שבאתה אתה האלוה מתימן.

וזה ארוך ואינו נכון.

ויש אומרים:
כי רחם שם דבר כמו אהבה ארחמך ה' צדקי.

[ג, ג]
אלוה -
עתה יספר כמה גבורות עשה לישראל, הטעם הלא אתה הוא מתימן, כמו אלוף תימן, כמו: ה' בצאתך משעיר:

וקדוש מהר פארן -
וכבר פירשתי זה הטעם בפרשת וזאת הברכה, כי כאשר עבר הכבוד על הר שעיר שהוא סמוך לפארן, כמו שנאמר: ואת החורי בהררם שעיר עד איל פארן, אז זרח משעיר כבוד השם ונראתה גבורתו במלחמת מדין וסיחון ועוג.

כסה שמים הודו -
ששבחוהו הכל ופחדו ממנו.

[ג, ד]
ונגה -
שהיה יוצא מלפניו כאור, היה זה הוא כמו עמוד האש.

וקרנים -
כמו: כי קרן עור פני משה:

ושם חביון עזו -
הוא הארון, כמו: אתה וארון עזך.
וכתיב: כי ענן ה' על המשכן יומם ואש תהיה לילה בו, ויו"ד חביון תחת אלף.

וטעם חביון עזו –
הארון שהיה חבוי וטמון ומכוסה כשנושאים אותו, או הוא מבעלי הה"א, כמו: חבי כמעט רגע עד יעבר זעם.

[ג, ה]
לפניו -
לפני הכבוד או הארון ששם הכבוד.

דבר -
להרג העמים, כדרך: וגם הצרעה.

ויצא רשף -
כמו דבר ולחומי רשף, כמו אכולי דבר:

[ג, ו]
עמד -
נמדדה ארץ כנען ונתחלקה לשבטים.
וטעם: כל מקום ששם עינו עליו מיד נמס וזהו ויתר גוים.

ויתפצצו -
הטעם שכל מקום שעבר עליו הכבוד, היה מתפוצץ או הוא דרך משל שעבר על המלכים שאחזתם אימה.

שחו -
הגבעות לפניהם והיו מישור והליכות עולם.

[ג, ז]
תחת -
הטעם כי אהלי כושן נפלו, כאילו היו תקועים במקומות און שלא יעמד.
גם נכון הוא להיות זה רמז לדבר כושן רשעתים וארץ מדין על דבר גדעון בדברי החלום.

[ג, ח]
הבנהרים -
השלים עתה לספר גבורות השם בעבור ישראל, עתה יחל לספר גבורתו שהוא דורש תמיד ארץ ישראל להשקותה כאשר הזכיר דוד, גשם נדבות תניף אלהים אחר שאמר חיתך ישבו בה וגבורת ה' תראה בכל דור ודור, בצואתו להמטיר.
וכתוב עושה גדולות ואחריו הנותן מטר כי יש לתמוה איך יעלו העננים מהנהרים וכן מהים, כמו הקורא למי הים, כשהעננים עולים מהים והולכים להמטיר אל מקום שיצום השם, על כן כתוב: וישפכם ה' צבאות שמו.

סוסיך -
הם עבים שיצום להמטיר על מקום רצונו, ואל תתמה בעבור שקראם סוסיו, כמו הנה ה' רוכב על עב קל השם עבים רכובו.

וטעם ישועה –
להושיע יושבי הארץ.

[ג, ט]
עריה -
לשון גילוי, כמו וקיר ערה מגן.

ומלת תעור מבנין נפעל משרש אחר, על משקל אף תכון תבל התי"ו סימן הקשת ותעור תגלה הקשת וזאת כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם.

וטעם שבועות מטות –
על החצים וככה כתוב: ברק חניתך כאילו המטות נשבעו לקיים מאמרך סלה.

נהרות תבקע ארץ -
לנוכח השם והארץ שהיא הבקועה היא הפעולה, עד שתעשה כמו נהרות.

[ג, י]
ראוך יחילו -
מקול הרעם.

זרם מים עבר -
עליהם על ההרים.

נתן תהום קולו -
שאון הים והנהר.

וטעם רום –
היפוך תהום, כמו: כי אשא אל שמים ידי דרך משל, שנשבע כאילו הוא נשבע ברומו של עולם, או פירושו: שהשמים הראו גבורתם על הגשם.

[ג, יא]
שמש -
כל אחד מהם עמד בזבולו והטעם אין צורך לשמש ביום ולא לירח בלילה, כי לאור חציך יוכלו ללכת בני אדם.

לנגה -
הטעם כפול.

[ג, יב]
בזעם -
הטעם כאשר תזעם על הים ועל הנהרים, ככה כאשר תצעד בזעם אל הארץ - מיד תדוש גוים.

[ג, יג]
יצאת -
בעבור ישועות עמך.

לישע את משיחך -
מלך יהודה.

מחצת -
כל ראש.

ערות -
לגלות יסודם עד צוארם.

[ג, יד]
נקבת -
הרשע מלך הגוים הפך ישועת משיחך.

במטיו -
על הרשע לבדו נקבת ראשו, שהוא ראשו ומלך על פרזיו, והנה עתה יסערו - יתנועעו כמו: ואסערם.

וטעם להפיצני -
להפיץ את ישראל.

עליצותם -
כמו: עלץ לבי וכאשר יהיה מפוזר יאכלום העמים.

ור' משה אמר:
ישמחו, בעבור שתרעב ארץ ישראל, כי העני יאכל לחמו בסתר, שלא יחטף ממנו.

[ג, טו]
דרכת -
הנה האויב מוכן לבוא לצור עלינו ואתה דרכת בים סוסיך, הטעם כי עביך תוליכם לים, עד ששבו מימיו, כמו חומר ולא תשקה ארץ ישראל, ובעבור זה הנביא אומר על לשון ישראל זאת הנבואה.

[ג, טז]
שמעתי ותרגז בטני -
בעבור חסרון המאכל.

וטעם לקול –
בעבור זה הקול.

צללו שפתי -
שתכה זאת את זאת מגזרת מצלתים.

והזכיר שפתי –
כי הפה שער המאכל.

יבוא רקב בעצמי -
כי בהפסק המאכל שידשן הבשר, אז העצם תרקב.

ותחתי ארגז -
במקומי בארץ ישראל.

אשר אנוח -
שחשבתי שאמצא מנוחה בבוא התבואה, אם יבוא צר.

לעלות לעם יגודנו -
גדוד והנה הדבר הפוך.

[ג, יז]
כי תאנה -
הזכיר כל דבר שיעשה דם ויוכל האדם לחיות בהם.
והזכיר התאנים, כי הלחים ואף כי היבשים מולידים ומביאים באדם דם רב אשר יחיה בו, וככה הענבים ופרי העץ, כמו אגוז ושקד ורמון ותפוח אינם מולידים דם.

ומלת יבול –
כמו ונתנה הארץ יבולה ושמן זית כאשר יבשל בו האדם ירקות, גם הוא מוליד דם.

וטעם כחש –
כאילו לא היה זית בתולדתו.

ושדמות -
כמו: ושדמה לפני קמה, גם הזכיר הבשר.

ממכלה -
כמו ממכלאותיך.

רפתים -
מקום מלונם.

[ג, יח]
ואני -
אמר הנביא בנבואתו, כי על כן זה הוא לא ידאג לבו רק לבו שמח, כי בטחונו בשם שיושיענו.

[ג, יט]
ה' חילי -
כחי יוציאני לאור.

ידריכני -
שלא אכשל.

למנצח -
פירשתיו בספר תהלות.