פסוק א
המשא. ר"ל זו היא הנבואה אשר חזה וגו':

פסוק ב
עד אנה. הנביא היה מתלונן על שלוות בבל וגודל ממשלתה ואמר עד מתי אצעק אליך ואינך שומע
אזעק וגו'. אזעק על החמס אשר עושה נ"נ ולא תושיע:

פסוק ג
למה תראני וגו'. במראה הנבואה ראה עונות נסתרות של ישראל כדרך שראה יחזקאל וגם ראה גמול תשלומיהן ואריכת ממשלת בבל הנפרע מהם ולכן אמר למה תראה לי האון והעמל של ישראל מה שאתה מביט הנסתרות מבני אדם ולמה שמת לנגד עיני לראות השוד והחמס המעותד לבוא עליהם והתקיימות הנפרע מהם הנושא עליהם ריב ומדון וכאומר מה לי בצער הגדול הזה להודיעני כל אלה:

פסוק ד
על כן תפוג תורה. הואיל שיצליח נ"נ תחלש התורה ותפול ולא יעשה משפט לנצח ר"ל זמן רב כל ימי ממשלתו כי יאמרו הכל לפי המקרה ואין משגיח
כי רשע. על כי נ"נ מכתיר את הצדיק להצר לו בכל עבריו כי אף כי חטאו ישראל נחשבים המה לצדיקים למולו
על כן. בעבור זה מעקמים את המשפט ולא יעשוה על צד היושר כי חושבים שאין דין ואין דיין (ואף כי חטאו ובע"כ נפרע מהם מתלונן שהיה להם לפול ביד ה' ולא בידו):

פסוק ה
ראו בגוים. ראו הממשלה והנצחון הנעשה בעכו"ם אלו על אלו והביטו ממשלתו והנצחון שלו ותתמהו מאד מאד כי אין להעריך נצחון כל העכו"ם לנצחון שלו
כי פועל פועל. כי דבר נצחון שלו תהיה בימיכם ותראו אותה ותתמהו אז כי הן ידעתי לא תאמינו אם יסופר כי הוא דבר היוצא מהיקש הטבעי שקשה להאמין:

פסוק ו
כי הנני מקים. ר"ל משפלותם אקים את הכשדים שהוא גוי מר נפש ואכזרי ונמהר במעשיו מבלי ישוב הדעת
למרחבי ארץ. בכל מרחב העולם ילך לרשת מקומות שאינם שלו:

פסוק ז
איום ונורא הוא. הוא מאויים ומפחיד את הבריות
ממנו משפטו וגו'. המשפט שיעשה בעכו"ם ונשיאת הממשלה שיהיה בו יצא ממנו ומעצמו כי לא יצטרך לעזרת עם אחר:

פסוק ח
וקלו. למהר לרוץ במלחמה
וחדו. הכשדים עצמם יחדו שניהם לטרף טרף במהירות רב יותר מן הזאבים הטורפים בערב הממהרים לטרוף בעבור הרעבון שלא אכלו כל היום
ופשו פרשיו. פרשיו מתרבים בכל יום ואינם מתמעטים כי אין מי מהם נופל במלחמה
ופרשיו מרחוק יבואו. ר"ל עם היות שפרשיו באו ממקום רחוק לא ייגעו ולא ייעפו בדרך אבל יעופו כמו הנשר הממהר לעוף להשיג האוכל:

פסוק ט
כלה לחמס יבא. הגוי הזה כולו בא בעבור החמס לשלול שלל ולבוז בז אינם נלחמים בעבור כבוד הנצחון ולזה אינם משאירים שארית
מגמת פניהם קדימה. ר"ל כל מחשבותם לשלול שלל ולשוב מיד לארצם שהיא לצד קדימה במזרחית צפונית ועי"ז שורפים ומחריבים את הערים שכבשו ואינם מניחים שארית ולא כן יעשו אלו שמחשבתם להשאר בהערים שכבשו כי מניחים שארית מה לתועלתם
ויאסוף. מאסף שבי הרבה כחול הים ולא ישאיר מאומה:

פסוק י
והוא במלכים יתקלס. הוא מהתל ומלעיג במלכים לבזותם בבזיון נפלא ורוזנים המה לו למשחק כי יתלוצץ בהם בדברי גדוף
לכל מבצר ישחק. מלעיג הוא על כל ערי מבצר באמרו שבקלות רב יכבשם וכן הוא האמת כי יצבור עפר הרבה לעשות תל גבוה מול המבצר ומשם ילחום עליה וילכדה:

פסוק יא
אז חלף רוח. בראות עצמו בכ"כ ממשלה מחליף דעתו ויעבור מן האמת ויאשם באמרו זו הכח הנתון בו מיוחס לאלהיו כי העכו"ם שלו השליטו ולא ה' פעל כל זאת כי יודע הוא בעצמו שלא ישרו מעשיו בעיני ה' :

פסוק יב
הלוא אתה מקדם. הן ידעתי שאתה מעולם אלהי קדושי המרחם עלינו ובודאי לא נמות ביד נ"נ להיות כלים בידו כי אתה האל שמת אותו לעשות בנו משפט ואתה צור עולמים יסדתו לייסר אותנו ע"י, ואין זה ענין אל הכליון כאומר אין אני מתרעם בחשבי שנהיה כלים בידו כי בודאי לא כן יהיה:

פסוק יג
טהור עינים. ר"ל אולם תלונתי היא על כי הלא אתה טהור עינים לבל לראות דבר רע ולא תוכל להביט אל דבר עמל ולמה א"כ תביט ותשגיח בבוגדים לתת להם ממשלה מרובה ולמה תחריש בעת שהרשע משחית את הצדיק ממנו וכאומר אם אמנם חטא ישראל למה מסרתו בידו הלא עכ"פ הוא טוב ממנו והיה לך א"כ לפרוע מישראל באופן אחר לא על ידו:

פסוק יד
ותעשה אדם. למה הפקרת לו כל בני אדם כדגי הים שהמה מופקרים לכל וכרמש האדמה שאין מי מושל בו למנעו מיד הבא לקחתו:

פסוק טו
כלה. כל אנשי הארץ מעלה בחכה ולפי שהמשילם לדגי הים אמר לשון הנופל בדגי הים שמעלים אותם מן הים ע"י החכה
יגורהו. מאסף את הכל בחרמו
ויאספהו. כפל הדבר במ"ש
על כן. הואיל ושעתו מצלחת לו ישמח ויגיל ואינו דואג מגמול המעשה ואוחז דרכו:

פסוק טז
על כן יזבח לחרמו. ר"ל אינו תולה הצלחתו בה' להודות לו ולזבח ולקטר לפניו כי תולה הצלחתו בחרמו ר"ל בכחו ובתחבולותיו וכאלו יזבח ויקטר אל עצמו אל כחו ותחבולותיו והוא ענין מליצה, או ר"ל להעכו"ם יזבח בחשבו שהיא הנותנת בו כח לצוד הכל ולפי שנא' בעכו"ם שקץ וגו' כי חרם הוא (דברים ז) לכן אחז לשון חרם לצחות המליצה
כי בהמה. כי חושב שבחרמו ובמכמרתו ר"ל בעבור רוב כוחו ותחבולותיו או בעבור כח אליליו יש לו חלק שמן ומאכלו מאכל בריאה ושמנה:

פסוק יז
העל כן. וכי בהיות כן ירוקן את חרמו לשלח את הנלכדים בה בתמיה ר"ל וכי כשרואה הצלחתו ינחם על מעשיו למנוע חרבו מדם הלא באמת לא כן היא כי אדרבה יאחז דרכו ויתמיד להרוג העכו"ם ולא יחמול עליהם: