פסוק א
על משמרתי אעמודה. עמדתי על משמרתי ונצבתי על המצור ר"ל כמו השומר בזמן משמרתו אינו זז ממקומו וכמו הצרים על עיר מבצר לכבשה אינם זזים ממנה כן לא זזתי אני לפסוק מן התלונה
ואצפה. הסתכלתי לראות מה ידבר בי ה'
ומה אשיב. אני על הויכוח שלי אם מי יבוא ויתווכח עמדי לשאול שאלתו:

פסוק ב
כתוב חזון. כתוב הנבואה אשר אני דובר אליך ובאר אותה על הלוחות ומפורש ולא בחידות
למען ירוץ קורא בו. ר"ל שיוכל הקורא לקרות בו במהירות במעט התבוננות:

פסוק ג
כי עוד חזון למועד. כי מלבד החזון של מפלת בבל והכרתת זרעו יש עוד חזון על זמן קבוע והחזון הזה ידבר על קץ הגאולה שלא יהיה אחריה שעבוד ולא יכזב החזון ההוא אף אם יתמהמה זמן רב עכ"ז אתה ישראל חכה לו ולא תתייאש ממנו כי בודאי יבוא בזמן הקבוע לא יאחר עוד לעבור את הזמן הקבוע וכאומר לזאת צויתיך לבאר הנבואה של מפלת בבל למען ידעו בבואה שמה' נעשה ועי"ז יאמינו בגאולה העתידה :

פסוק ד
הנה עופלה. עתה בא לבאר החזון בדבר מפלת בבל והכרתת זרעו ואמר הנה כל המתחזק ומתגאה אין ישרות בנפשו אשר בו ואפילו צדיק יחיה הוא במה שמאמין בהאל לחשוב שהכל בא ממנו בחפצו ולא יתלה הדבר בזכות עצמו וכח זרועו:

פסוק ה
ואף כי היין בוגד. ומכל שכן איש היין הבוגד בשכרותו והוא גבר יהיר וגס רוח ואינו יושב במדורו להחזיק בשלו כי ילך לרשת עוד משכנות לא לו
אשר הרחיב וגו'. ר"ל מתאוה לכבוש כל העולם תחתיו כמו שאול הקבר הבולע כל הבריות ודומה הוא אל המות הבא על בעלי חי ולא ישבע כמוהו
ויאסוף וגו'. להיות כולם נכנעים לו ותחת ממשלתו וכאומר הלא כל המתחזק ומתגאה עם שהוא צדיק עכ"ז אין ישרות בנפשו ומכ"ש אשר כל אלה יעשה איך ינקה מן הגמול הראוי :

פסוק ו
הלא אלה. ר"ל באמת יבוא יומו וכל אלה העכו"ם שאסף ישאו עליו קול משל ואמרי מליצה אשר החידות שבה יהיה בעבורו וכה יאמר כ"א אוי אל המרבה בממשלות ולא יהיה לו ולזרעו וכי עד מתי תשאר בידו הלא מהר תלך ממנו והוא רק מכביד על עצמו פשע רב כמשא עבה של טיט:

פסוק ז
הלא פתע. הלא פתאום יקימו הנושכים אותך והמזעזעים אותך יעורו משנתם לבוא עליך הם מלכי פרס ומדי
והיית. ואתה תהיה להם למשיסה כי ירמסו אותך ברגליהם:

פסוק ח
כי אתה שלות. בעבור שאתה שללת עכו"ם רבים לכן ישללו אותך יתר העכו"ם אשר נשארו ולא כליתם
מדמי אדם. כל זה בא מסבת דמי אדם אשר שפך דם ישראל הקרואים אדם
וחמס ארץ. מסבת החמס שעשה בא"י ובקריה היא ירושלים ובכל אנשים היושבים בה:

פסוק ט
הוי בוצע. אוי על הבוצע ועושק בצע שהוא רע לביתו כי בעבור הבצע יוכרת ביתו וזרעו
לשום במרום קנו. ר"ל אשר העושק היה לבנות מבצרים להיות לו למשגב כאלו שם מדורו בשמי מרום להנצל שם מכף האויב הבא להרע לו:

פסוק י
יעצת בשת לביתך. מה שיעצת לעשוק הון לבנות מבצרים זה יהיה לבושת לביתך כי עי"ז יכלה זרעך מן העולם והנה הכרת עכו"ם רבים וחטאת נפשך ר"ל הכאבת לכל העכו"ם וגם נפשך החסרת :

פסוק יא
כי אבן. כל אבן תזעק לומר גזולה אני ביד הבונה והכפיס מן העץ יענה אל האבן ויאמר גם אני מגזילה והוא ענין מליצה:

פסוק יב
הוי בונה וגו'. עתה בא לומר החזון האמור על קץ הגאולה ומפלת העכו"ם המחריב הבית ואמר אוי על הבונה עיר בדמים כי רצח נפש וירש הון ובנה כרך גדול וגו'
וכונן וגו'. וכפל הדבר במ"ש:

פסוק יג
מאת ה'. יבוא לו הגמול ולא במקרה
וייגעו עמים. העכו"ם יגעו בהרבה אש ר"ל מה שיגעו להתחזק יהיה תכליתם למאכולת אש
ולאומים. הלאומים ההם יעפו בהרבה ריק ר"ל כל מה שישתדלו ביגיעה ועייפות לעמוד ולהתחזק יהיה לריק כי אין חכמה וגבורה נגד ה':

פסוק יד
כי תמלא. ר"ל בעבור שבני ישראל אנשי הארץ ההיא ימלאו אז דעת את כבוד ה' לכן יקח נקם מאותו שהרעו להם
כמים יכסו על ים. מקום המים קרוי ים והמים הם הממלאים את המקום ומכסים אותו ואמר שכמו כן יהיו ממולאים לדעת את כבוד ה':

פסוק טו
הוי משקה רעהו. אוי על העכו"ם שהרעו לישראל
רעהו. כי מתחלה התחבר באהבה וריעות ואחר זה קם עליו להחרימו והשקהו יין תרעלה מאסיפת וקבוצת החימה שהיה לו עליו מאז ואף השכירו ר"ל הרבה להרע לו ובלבל דעתו כשכור בשכרותו
למען וגו'. ר"ל אין הכונה היתה לטובתו לרשת ארצם כ"א למען יסתכל על ערוותם וקלונם משנאתו בם:

פסוק טז
שבעת וגו'. ר"ל יותר היית נהנה ושבע מן הקלון הבא לו ממה שהיית נהנה מן הכבוד של נצחון המלחמה
שתה. לכן שתה גם אתה כוס התרעלה ותהיה ערל באוטם הלב ובלבול הדעת
תסוב וגו'. מימין ה' תסובב עליך כוס התרעלה ר"ל המקום ילחם בך
וקיקלון על כבודך. על הכבוד שאתה בו יבוא קיא וקלון ר"ל תהיה נמאס בקיא ומכוסה בקלון ולפי שהמשיל הפורענות לשתיית היין אמר לשון קיא כי דרך השכור להקיא:

פסוק יז
כי חמס לבנון. החמס שעשית ללבנון שהוא א"י החמס הזה יכסה אותך ותשוב בראשך
ושוד בהמות. השוד שעשית אל הבהמות ועל ישראל יאמר ולפי שהמשיל את א"י ליער הלבנון המשיל אנשיה לבהמות המצויות ביער ואמר השוד הזה ישבר אותם ר"ל עליהם תבוא שוד כמו השוד שעשו לישראל
מדמי אדם. כל זה יבוא מסבת דמי אדם ששפך דם ישראל
וחמס ארץ. מסבת החמס שעשה בא"י ובקריה היא ירושלים ובכל אנשים היושבים בה:

פסוק יח
מה הועיל פסל. אם כל אלה יבוא עליו מה א"כ הואיל לו הפסל אשר פסלו ועשהו האומן היוצרו ומתקנו
מסכה. וכן המסכה מה הועיל וכן המלמד השקר הוא כהן הפסל המלמד דרכי עבודתו
כי בטח. אשר בטח האומן ואפי' זה האומן עצמו שעשה אותו יבטח על פסל מעשה ידיו להספיק בידו לעשות אלילים אלמים אשר הדבור אין בהם ר"ל האומן המתעסק בו ובוטח עליו מה תועלת מצא בו:

פסוק יט
הוי אומר וגו'. אוי לאומר אל הפסל העשוי מעץ הקיצה משנתך ושמע אלי ולאבן דומם אומר עורי
הוא יורה. וכי הוא יוכל ללמד אתכם דבר מה בתמיה הנה הוא מחופה ופרוש עם כסף וזהב ויפה הוא למראה העין אבל אין בקרבו שום רוח אפי' רוח החיוני כבהמה:

פסוק כ
וה'. אבל ה' עם שהוא בהיכל קדשו בשמים ממעל עכ"ז כל יושבי ארץ שותקים מפני אימתו כי ידו בכל משלה ואין מי ידבר למולו: