[ב, א]
על משמרתי אעמודה -
אמר הנביא על זאת המבוכה שאני בה, אני שומר ומצפה מה יענני האל יתברך בהצלחת הרשע.

מה ידבר בי -
ברוח הנבואה כמו רוח ה' דבר בי.

ומה שאמר ומה אשיב –
ר"ל מה אשיב לשואלים אותי כי לא אני לבדי נבוך על זה הענין.

ומה שאמר: ואתיצבה על מצור –
ר"ל מצור כאדם שצרים עליו ואין לו מנוס, כן אני אין לי מנוס מזאת המבוכה, מדוע דרך רשעים צלחה?!

ותרגם יונתן :

עתיד משמש על מצודתי ומסכינא.

ורבותינו פירשו:

מה שאמר על מצור, שעג עוגה ועמד בתוכה ואמר איני זז מכאן עד שתאמר לי מפני מה הארכת לרשעים.

[ב, ב]
ויענני, כתב חזון ובאר על הלוחות -
הנה ענה לו האל יתברך כי שלות זה הרשע שהיה תמה עליו לא תעמוד וגם בכלותו שהיה מתגאה על האל יתברך ג"כ לא תעמוד, אמר לו זה ברמז ואמר לו כי זה יהיה אחר זמן לא מיד וזה ראינו כתוב בספר דניאל, כי עשה לו האל יתברך דברים להכחיש דעתו החסרה שהיה נותן כחו לעצמו או לאלוהו.

תחילה החלום שהראה לו ולא מצא לו פותר לא על ידי חכמיו ולא על ידי כומריו העכו"ם אלא על ידי דניאל, שגלה לו האל יתברך החלום הסתום ההוא ודניאל אמר לו החלום והפתרון בשם האל יתברך ובזה חזר לו מדעתו החסרה ונתן הכח והיכולת לאל יתברך.
וכן בדברי חנניה מישאל ועזריה הודה לאל הכח והיכולת.

ועוד בדברי עצמו שהיה מתגאה בהיכלו ופתאום הלכה דעתו ממנו ושב כחיות השדה ודר עמהם שנים עשר חדש וגמול רעותיו אשר עשה לישראל לא השיב לו לעצמו, כי כבר נתן המלוכה לו ולבנו ולבן בנו ומבלשצר בן בנו נפרע על ידי מעשה שהיה מתגאה על האל יתברך ושתה בכלי בית המקדש הוא וכל ביתו גדולים וקטנים. וכתיב: ביה בליליא אתקטיל בלטשצר מלכא כשדאה ונהרגו הכשדים וחרבה בבל על ידי כורש ודריוש והצדיקים מהם, שהם ישראל נצולו בתוכם והכריז עליהם כורש שישובו לארצם והנה ענה לו האל יתברך על הצלחת זה הרשע והמתבונן יתבונן על השאר ויראה כי משפטי האל יתברך ישרים, ומה שענה לו האל על זמן נקמת הרשע שיקח האל יתברך נקמתו ממנו מתי יהיה הוא ברמז, אלא שהנביא הבין מתוך החזון מתי יהיה מועדו וקצו ואמר לו האל יתברך כתוב חזון למועד וגומר, רוצה לומר שיכתוב החזון הזה בספר ברמז כמו שהוא.

כי עוד חזון למועד -
רוצה לומר שלא נתגלה המועד ואמר לו עוד ובאר על הלוחות, שיבאר החזון בביאור על הלוחות לא על הספר.

למען ירוץ קורא בו -
בעבור מי שיקרא בו מאנשי דורו שירוץ בו לקראו ולהבינו למען לא יהיו נבוכים בהצלחת זה הרשע אבל בסתר יכתבהו ברמז, כי מה שיכתב בספר יעמוד ימים רבים ובבא החזון יבינוהו אנשי הדור ההוא, שיבינו נקמת אותו רשע הרמוז בספר.
וכן אמר לישעיהו הנביא אמר: בא כתבה על לוח אתם ועל ספר חקה ותהי ליום אחרון וגומר.

[ב, ג]
כי עוד חזון למועד -
זהו המענה שענהו האל יתברך החזון הזה לא יהיה מעתה אלא עוד יהיה למועד אשר יעדתיו.

ויפח לקץ -
והחזון הזה ידבר לקץ, כלומר לא דבר לזמן הזה אלא לאותו קץ העתיד להיות והוא לשבעים שנה מחרבות ירושלם.

ולא יכזב -
כמו אשר לא יכזבו מימיו, כי על כל פנים יהיה.

אם יתמהמה חכה לו -
אם יאחר הקץ הזה חכה לו, אמר כנגד אותם שגלו מירושלם והאריכו ימים עד שיצאו מגלות בבל.

לא יאחר -
פירוש לא יאחר מהמועד הקצוב לו, כי על כל פנים יהיה ביומו.

וכן תרגם יונתן:

בזמניה כי לא יתעכב.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

כי לא יאחר כמו לא יסוף, כלומר לא יסוף שלא יהיה כפירוש לא יסוף מזרעם ואחרית פירוש סוף.

[ב, ד]
הנה עפלה לא ישרה נפשו בו -
אמר מי שלא ישרה נפשו בעצמו ואין לו אמנה באל יתברך גבהה נפשו והתנשאה ולא תפחד שיבא הרע, וכזה היא נפש נבוכדנצר ונפש בלשצר בן בנו, שנתגאו כנגד האל יתברך.

וצדיק -
אבל הצדיק אינו כן כי נפשו שפלה ומפחד תמיד מהאל יתברך, לפיכך יחיה באמונתו באל יתברך וינצל מהרעה שתבא לרשע ואלו הם ישראל שגלו לבבל עם צדקיהו שנכנעו בגלות ולא עבדו עכו"ם והאמינו באל יתברך, וכשכבש כורש בבל ונהרגו הכשדים, ישראל שהיו צדיקים היו באמונתם באל יתברך ונצלו מחרב הפרסיים ויצאו מגלות בבל.

עפלה -
ענין גבהות הלב וזדון.
וכן: ויעפילו לעלות אל ראש ההר.

ורבי אחי רבי משה ז"ל פירש:

הנה עפלה מן עופל ובחן שהוא מבצר גבוה, אמר מי שלא ישרה נפשו בו עפלה, כלומר תשים עצמה בעופל ובחן להשגב שם מפני האויב ולא תשוב לאל ולא תבקש ממנו להצילה, אבל הצדיק לא יצטרך להשגב במבצר כי באמונתו יחיה.

[ב, ה]
ואף כי היין בוגד -
שותה היין וכן לץ היין, ר"ל שותה היין ישמח לבם כמו אם שתו יין, כלומר כל רשע ישיב לו האל גמולו אם בקרוב אם ברחוק כל שכן זה הרשע שותה היין והוא נבוכדנצר שהיה שותה יין מאד ומשתכר, לפיכך היה מהיר במעשיו ולא יתבונן מה יעשה והוא היה הורג בלי חמלה והוא היה בוגד באותם שהיו עמו בשלום, והיה גבר יהיר כלומר גס רוח.

ולא ינוה -
לפיכך לא יעמוד בנוה מלכותו לאורך ימים אלא עד שבעים שנה תכלה מלכותו.
או אמר: ולא ינוה על נבוכדנצר עצמו, שיצא מנויהו ומהיכלו כשנטרד מבני אדם והיה עם חיות השדה.

אשר הרחיב כשאול נפשו -
כמו שאמר הרחיבה שאול נפשה והוא כמו השאול והמות שיקבלו המתים לרוב ואינם שבעים, כמו שאמר: שלוש הנה לא תשבענה.

[ב, ו]
הלא אלה כולם -
אלה הגוים שיאסוף אותם אליו כשיבא שברו ישמחו במפלתו וישאו כולם עליו משל ומליצה חידות לו.
ויש אומרים עליו מליצה ומשל המליצה וחידותיה הם בעבורו, ואמר זה המשל והמליצה שיאמר כל אחד מהם עליו הוי המרבה לא לו - הוי לו לזה שהיה מרבה נכסים רבים מאשר לא לו שהיה שולל גוים רבים.

עד מתי -
וכי היה סבור שלעולם תהיה עומד בידו וביד זרעו.

ומכביד עליו עבטיט -
היה מכביד עליו ממון רב שהוא עליו כמו טיט עב שהיה מכביד על גופו כי הוא טיט ועפר, וממונו גם כן יהיה טיט עב.
עבטיט מלה אחת ופירושה כשתי מלות:
עבטיט כמו: טיט עב.
וכן: כל רבים עמים - עמים רבים
בירקרק חרוץ כמו: בחרוץ ירקרק ורבים כמוהם.

והנגיד פירש:

ומכביד עליו עב טיט שיוסיף לבנות משכן ולא יצילנו.

ואדוני אבי ז"ל פירש:

הלא יחשוב זה כי סופו לקבר יהיה זהו עד מתי ומכביד עליו עב טיט על קברו יכבידו טיט עב.

ויונתן תרגם :

דרך משל, עד אימתי את מתקיף עלך תקוף חובין:

[ב, ז]
הלא פתע -
הלא חשבת בהתגאותך כי תהיה בקבר ויקומו פתע נושכיך והם התולעים.

ויקצו מזעזעיך -
כאלו ישנו ובבואך יקוצו לשלוט בך ולזעזע ולהניע בשרך חתיכות חתיכות.

והיית למשסות למו -

שישסו בשרך. כן פירש אדוני אבי ז"ל.

ויש לפרשו כן, כי נושכיך ומזעזעיך אמר בעבור בלשאצר בן בנו שבא על בבל פתאום חיל מלך פרס ונהרג בלטשצר והחריב בבל.
ויש לפרשו עוד, כי נאמר דבר זה על שהושלך מקברו כמ"ש בישעיה ואתה השלכת מקברך וגו'.

ויקצו -
ביו"ד אית"ן לבד והיא מעמדת בגעיא ויו"ד השרש נעלמת מהמכתב.

למשסות -
כמו מי נתן למשסה יעקב ענין בזה.

וכן תרגם יונתן:

ותהי לעדי להון.

[ב, ח]
כי אתה שלותה -
מגזרת שלל ומענינו, וכן ישלוך בשקל סבות יסבוך.

יתר עמים -
מה שנותר מן העמים שלא שלות אותם והם מדי ופרס.

מדמי אדם וחמס ארץ -
זה הרע יבא לו מרוב דמים ששפך ומחמס שעשה בארץ.

קריה וכל יושבי בה -
והיה הורס הקריות והורג היושבים בהם.

ויונתן תרגם:

וחמס ארץ - וחטוף ארעא דישראל וגו' קרתא דישראל ר"ל ירושלם.

[ב, ט]
הוי בוצע בצע רע לביתו -
אוי לנבוכדנצר שהיה בוצע בצע רע וגוזל את העמים בעבור ביתו, כלומר לבנות ביתו בנין נאה וחזק.

לשום במרום קנו -
כי בנה מגדל חזק וגבוה.

להנצל מכף רע -

כי חשב להנצל בו אם יקומו הגוים עליו שהיו מבקשים רעתו והוא היה הורס ערי העמים ומביאים העצים והאבנים לבבל לבנות העיר וביתו וכן התגאה הוא בלכתו בתוך היכלו, כמו שכתוב בספר דניאל לקצת ירחין תרי עשר על היכל מלכותו די בבל מהלך הוה ענה נבוכדנצר ואמר הלא דא היא בבל רבתי די אנא בנותה לבית מלכו בתקוף חסני וליקר הדרי:

[ב, י]
יעצת בשת לביתך -
בזה הענין שבנית הגזלה יעצת בשת כי כשיבאו האויבים ויהרסו הבנין יהיה בשת לך ולזרעך שיהיה באותו הזמן.

קצות עמים רבים וחוטא נפשך -
שאתה היית קוצה וכורת עמים רבים לבנות בניינך והיית חוטא בנפשך, וכן מתעברו חוטא נפשו חוטא בנפשו קצות מקור מן הקל ומעיינו מן הדגוש מקצה רגלים.

[ב, יא]
כי אבן מקיר תזעק -
אמר על דרך משל, כלומר כל כך ידועה ונגלה לכל כי בניינך מגזלה עד שהאבן תזעק מהקיר שהיא בנוייה שם אני מגזלה.

וכפיס מעץ יעננה -
והכפיס מהעץ יענהו לאבן גם אני מגזלה.
יעננה -
ר"ל יענה אותה.
וכפיס - הוא מרהיט קרוי הבתים ונקרא הרהיט גם כן כפיס.
ופירש מעץ, כמו שאמר מקיר כי כמו שתזעק האבן מהקיר שהוא בנין האבנים כן יזעק הכפיס מהקרוי שהוא בנין העצים.

ויונתן תרגם:

ושיפא מגו מרישא עני לה,

ר"ל חתיכה מהקורה,

שיפא כמו עכו"ם ששיפא כו"ם היא ושפאיה אסורים מריש היא קורה כמו על המריש שבנאו בבירה.

[ב, יב]
הוי בונה -
הענין מבואר למעלה בהוי הראשון.

[ב, יג]
הלא הנה מאת ה' צבאות -
הפסוק הזה והבא אחריו אם נפרשם על ענין הפרשה שהוא בענין נבוכדנצר יהיה פירושו כן הלא הנה יבא מאת ה' צבאות ויגעו עמים בדי אש יכירו העמים אשר היו עם נבוכדנצר ועם זרעו והם הכשדים והנסמכים אליהם, כי יגיעתם סופה לאש ולכליון כשיבאו עליהם חיל מדי ופרס ויחריבום ויהרסו הבנינים אשר יגעו בהם, והביאו שלל העמים לבבל ידעו אז ויבינו כי יגיעתם היתה לאש ולכליון ולריק כמו שאמר ירמיהו חומת בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבוהים באש יצתו וכפל הענין במלות שונות ואמר: ולאמים בדי ריק יעפו.

[ב, יד]
כי תמלא הארץ לדעת את כבוד ה' -
ופירש כי יכירו הכל וידעו כי מהשם היתה הנקמה הזאת נקמת עם השם ונקמת היכלו, כי לנבוכדנצר הביא דבר פלא שנטרד מבני אדם בעוד הדבר בפיו שהיה מתגאה, כמ"ש עוד מלתא בפום מלכא וכו' וגם לבלטשצר בן בנו הביא אות גדול במה שנכתב בכותל ההיכל וביה בליליא אתקטיל בלטשצר מלכא כשדאה וכורש מדאה אמר אחר שכבש בבל: כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלהי השמים.
הנה כל העמים הודו באל יתברך באותו הזמן והכירו כי מאת ה' בא כל הרע לבבל בזה הדבר ידעו הכל את כבוד ה' מאד כמים יכסו על ים ידעו באמת כי האל משגיח במעשי בני אדם לתת לאיש כדרכיו.

וייגעו -
בשתי יודי"ן ושל ירמיה ביו"ד אית"ן לבד והיא מעמדת ויו"ד השרש נעלמת מהמכתב.

בדי אש, בדי ריק -
ושל ירמיהו בדי ריק בדי אש והם כמו באש בריק ומלת די נוספת בהם מורה על התמדת הדבר והגדלתו וכן בדי שופר בדי ארבה לרוב.

יעפו -
ביו"ד אית"ן לבד ויו"ד השרש נעלמת מהמכתב ושל ירמיהו ויעפו וזה הפירוש נראה לפי ענין הפרשה ולפי מה שכתוב בספר ירמיהו' כי שם גם כן זכר על חורבן בבל זה הפסוק שהזכרנו למעלה כמו שאמר כה אמר ה' חומת בבל וגומר ויגעו עמים בדי ריק ולאומים בדי אש ויעפו אבל לענין הפסוק הבא אחר זה כי תמלא הארץ לדעת את כבוד ה' אעפ"י שפירשנו אותו לענין זה יותר נראה שיהיה ענינו לעתיד בימי המשיח, כמ"ש בנבואת ישעיהו כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים וזה בימי המשיח, כמו שהוא ענין הפרשה.
וכן אמר בנבואת ירמיהו: כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם ולזה הפירוש יהיה פירוש הפסוק שלפני זה כן: הלא הנה מאת ה' צבאות אמר אף על פי שיראו בני הדור הזה נקמת ה' בבבל עוד יראו גדולה מזו לעתיד, שיהיה מאת ה' צבאות שיקח האל יתברך נקמתו מכל הגוים שיבאו עם גוג ומגוג על ירושלם ואז תהיה יגיעתם לאש ולריק, כמו שכתוב בנבואת יחזקאל ובנבואת זכריה.

ויונתן תרגם:

הא מחן תקיפין וגו'.

[ב, טו]
הוי משקה רעהו -
נבוכדנצר היה שותה ומשתכר כמו שכתבנו למעלה בפסוק ואף כי היין בוגד והיה משקה עמו מלכי העמים שהולך בגולה והיו בבתי כלאים בביתו והיה מוציאם בעת שהיה רוצה לשתות ולהשתכר שישתכרו עמו רעהו כמו רעיו, וכן מגן גבורהו בהתפללו בעד רעהו וקראם רעיו, לפי שהיו מלכים כמוהו.

מספח חמתך -
והיה מספח להם חמת היין למען ישתו תמיד וישתכרו זהו ואף שכר וגם היה משכר אותם על כרחם אפילו לא ירצו, כדי להתלוצץ וללעוג עליהם, זהו למען הביט אל מעוריהם שישתכרו ויתגלו, כמו שנאמר בנח: וישכר ויתגל בתוך אהלו.

מעוריהם -
כמו ערותם, אף על פי שהם שני שרשים וכן משרש מעוריהם פשוטה ועורה מספח, ענין דבוק כמו ספחני נא תחת חרול יספחו.

חמתך -
כמו: ויכלו המים מן החמת אבל אינו ממשקלו אלא ממשקל חמת היין.

והחכם רבי אברהם אבן עזרא ז"ל פירש הפסוק הזה:

דרך משל משקה רעהו כוס התרעלה ותשכרם בחמתך.

ופירוש חמתך כמו חמת מים כמו שפירשתי.
ויותר נכון לפרש חמתך כמשמעו, מן אף וחמה ואמר זה על דרך: ואשכרם בחמתי.

למען הביט -
למען יראה קלונם לכל ויתגלה.
ונכון הוא פירוש שיהיה הפסוק דרך משל, לפי שאמר: תסוב עליך כוס ימין ה'.

[ב, טז]
שבעת קלון -
שבעת מקלון מלכי העכו"ם, כלומר מלאת רצון נפשך להקל נכבדי ארץ ואהבת הקלון יותר מן הכבוד.

שתה גם אתה -
תשתה גם אתה כמו הם שתהיה נקלה לעיני כל, כלומר באותו כוס קלון שהשקיתם תשתה גם אתה וכן היה נבוכדנצר נקלה בחייו כשנטרד מבני אדם ודר בין החיות וכן במותו שהושלך מקברו, וזהו והערל תראה ערלתם כמו שהיית מקלה המלכים להשקותם לשכרם כדי שתראה ערלתם, ובדרך משל שכתבנו יהיה והערל כמו הפך והערל כמו כוס תרעלה כמו שאמר תסוב עליך כוס ימין ה' - כוס תרעלה שסבבת על כל הגוים להשקותם על ידך אחרי שתותם תסוב עליך הכוס להשקותו, כמו שכתוב בספר ירמיהו קח כוס החמר וגו'.

וקיקלון על כבודך -
קיקלון יבא לך על כבודך.
קיקלון - מלה מורכבת מן קיא וקלון, רוצה לומר קיא של קלון וזכר קיא לפי שזכר השכרות והשכור מקיא וכן אמר: כהתעות שכור בקיאו

ותרגם יונתן :

והערל ואתערטל פי' ענין ערום.

וכן תרגם:

ערום – ערטילאה.

[ב, יז]
כי חמס לבנון יכסך -
פירש החמס שעשית ללבנון והוא ארץ ישראל, כמו שאמר: ההר הטוב הזה והלבנון החמס ההוא יכסך ויאבדך עד שלא תראה עוד.

ושד בהמות יחיתן -
וכן השוד שעשית לשוכנים בה יכסך, ואחר שהמשיל הארץ ללבנון המשיל השוכנים בה לחיות שדרכם לשכון בלבנון שהוא יער עצים, כמו שאמר: ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה, וחמס הארץ הוא הריסת הערים והבתים והשחתת עצי המאכל וזולתם ושוד הבהמות, שהוא משל לבני אדם השוכנים בה היא דמם ששפך.
וכן פירש אחר כן מדמי אדם וחמס ארץ קריה וכל יושבי בה.
וכבר פירש כי קריה אמר על ירושלם.

ורבי יונה פירש:

כן אמר למלך בבל החמס שעשית ללבנון שהיא ארץ ישראל יכסה אותך, כלומר ישוב חמתך בראשך אחר שעשית כמה רעות לסוף ישובו ויחולו על ראשך, כי כן שוד בהמות יחיתן, כי השוד שיעשו הבהמות בטרפם טרף רב ימים רבים ולבסוף פעם אחת יאספו עליהם הרבה אנשים ויחתו ויהרגו אותם, כן אתה כל החמס שעשית כמה שנים ישוב עליך בפעם אחת הכל ויכסך.

ויונתן תרגם:

לבנון - בית מקדשא.

וכן תרגם אונקלוס:

ההר הטוב הזה והלבנון - ובית מקדשא יחיתן,

שרשו תחת והיו"ד תמורת הכפל.
או יהיה שרשו חית ויהיו שני שרשים וענין אחד.

[ב, יח]
מה הועיל פסל -
מה הועיל לו פסלו למלך בבל שהיה מתהלל בו ונותן הכח לאלוהו?!
מה הועיל לו ביום שברו?!
וכן אמר בנבואת ישעיהו כרע בל קרס נבו.

כי פסל יצרו -
האומן שיצרו ופסלו מה תועלת היתה בו.

מסכה ומורה שקר -
ומה הועילה גם כן המסכה שנסך בה הפסל ומה הועיל בהם הפסל שמורה שקר לעבדו.

כי בטח יצר יצרו עליו -
פרש מה תועלת ימצא בו היוצר שיצרו כי בטח עליו כי בטח על יצרו, כלומר על מעשה ידיו המעשה נקרא יוצר והעושה נקרא יוצר וכן ויצר אמר: ליוצרו לא הבין.

אלילים אלמים -
שלא יענו אל הקורא להם.

[ב, יט]
הוי אמר, לעץ, דומם -
תואר כללי לזכר ולנקבה, כמו: ריקם, וכן: שבי דומם.

הוא יורה -
בתמיה, אתה הקורא לו, איך תחשוב שיורה לך את אשר תעשה?!

הנה הוא תפוש זהב וכסף -
כלומר תפוש ומצופה בזהב וכסף, פירש אינו בשר ודם שיקבל רוח כי כסף וזהב הוא, לפיכך וכל רוח אין בקרבו ופירש וכל שום רוח אפילו רוח הבהמה.
וכן: כל מלאכה לא תעש,ו
וכל חלב וכל דם לא תאכלו, והדומים להם.

[ב, כ]
וה' בהיכל קדשו -
ואין כן ה' כי הוא הנותן רוח בכל בשר ואף על פי שהוא בהיכל קדשו והוא השמים.

הס מפניו כל הארץ -
יראו מפניו כל יושבי הארץ כי הוא המשגיח בהם ורואה כל מעשיהם, כמו שאמר: משמים הביט ה' ראה את כל בני האדם.