[ב, א]
התקוששו -
לכן התקוששו, לפי שדימה אותם כמוץ וכקש המפוזר אשר ישאהו רוח, יעץ אותם שיתקוששו. רצה לומר שהקש המפוזר יתלקטו כאחד היינו שיתחברו לעשות תשובה, אתם הגוי לא נכסף הבלתי מרוצים לה' (זה מגביל נגד מה שאמר אח"כ בקשו את ה' כל ענוי הארץ, ופה מדבר מן הבלתי נכספים מה').

[ב, ב]
בטרם -
התקוששו בטרם לדת חק כמוץ בטרם שיולד חק וגזרה שתהיו כמוץ שהוא עוד גרוע מקש המפוזר, הקדימו עצמכם להתחבר ולהתלקט, ואז עבר יום הפורעניות ולא יבא עליכם, בטרם, התקוששו בטרם יבא הפורעניות כדי שלא יבוא עליכם חרון אף ה', שאף שיבא היום לא יבא החרון, ומוסיף גם ע"י שתשובו בתשובה לא יבא עליכם אף יום אף ה'.

[ב, ג]
בקשו -
אחר שדבר עם הגוי לא נכסף ועם התבן והקש שהם ההמון אומר, עכ"פ הגם שההמון אינם רוצים להתקושש ולשוב בתשובה. בקשו את ה' אתם כל ענוי הארץ שהם הצדיקים, אשר משפטו פעלו שהלכו בחקי ה' ומשפטיו השתדלו אתם לבקש את ה', ע"י שתבקשו צדק וענוה, להכנע לפני ה' בצום ותפלה שהגם שיבא חרון אף ה' על הגוי לא נכסף, אולי תסתרו אתם ביום אף ה' וינצלו הצדיקים.

[ב, ד]
כי עזה -
באר שיום ה' יהיה יום כולל את כל האומות (כמו שאמר: הכרתי גוים נשמו פנותם, אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר), כי עזה שהיא מפלשתים עזובה תהיה וכו'.

[ב, ה]
הוי ישבי חבל הים -
הם הפלשתים שנקראו גוי כרתים (והלשון נופל על שיכרתו), דבר ה' עליכם, רצה לומר כבר דבר ה' ע"י יואל ועמוס וישעיה שהיו קודם לצפניה, ועתה מוסיף כי והאבדתיך מן הישוב.

[ב, ו]
והיתה -
עד שתהיה נות כרות רועים ששם יאכלו סעודתם.

[ב, ז]
והיתה חבל -
כי ארץ פלשתים הוא מן הארץ שנפל בגורל לבני ישראל בכבוש יהושע בן נון, ועתה יהיה חבל לישראל שנית ששם ירעו צאנם ובערב ירבצו לנוח בבתי אשקלון, כי יפקדם ה' וישובו בבית שני, ואז תהיה הארץ להם לחבל.

[ב, ח]
שמעתי -
וגם עמון ומואב יענשו בעבור ישראל, מואב חרפו את ישראל, ובני עמון גדפו תורתם וקדושתם, ומפרש מואב חרפו את עמי, ובני עמון גדפו ויגדילו על גבולם, כי לקחו לעצמם מגבול ישראל כמו שאמר עמוס א' י"ג ירמיה מ"ט, ובזה גדפו גם קדושת הארץ וקדושת דתם, כמו שאמר ביחזקאל סי' כ"ה.

[ב, ט]
לכן חי אני, כי מואב כסדום תהיה -
(כי מקורם מלוט שישב בשער סדום), ובני עמון כעמורה שהיה חורבנה יותר מסדום, כי בסדום ניצול לוט ושתי בנותיו. ממשק חרול שהחרולים גדלים במקום שמם, ושם יכרו מלח, כמו בערי הכיכר יש גפרית ומלח שרפה כל ארצה, שארית עמי יבזום שיהיו ג"כ לישראל.

[ב, י]
זאת להם -
רצה לומר הגם שיש ביניהם ג' פשעים החמורים שהם ע"ז וג"ע וש"ד, העונש הזה יגיע להם על שחרפו את ישראל, כמו שאמר עמוס על שלשה פשעי מואב ובני עמון ועל ארבעה לא אשיבנו.

[ב, יא]
נורא -
ואז ייראו את ה', ע"י כי רזה את כל אלהי הארץ שיראו שאין ממש באליליהם, ועי"כ ייראו מה' וישתחוו לו איש ממקומו.

[ב, יב]
גם אתם כושים -
שגם אתם חרפתם וגידפתם את ישראל, וע"כ חללי חרבי המה

[ב, יג]
ויט ידו על צפון -
לאבד את אשור שהרעו לישראל, וישם את נינוה לשממה וזה היה בשנה הראשונה לנבוכדנצר שהחריב את נינוה.

[ב, יד]
ורבצו -
בתוכה ירבצו עדרים, ובכפתורי הבתים ילינו קאת וקפוד, ועופות המשוררים ישוררו בחלונות, והחורב ישכון בסף הבתים כי הארזים של הקורות יהיו מגולים מרוב השממון.

[ב, טו]
זאת -
שיעור הכתוב כל עובר עליה ישרק יניע ידו, ויאמר זאת העיר העליזה וכו' איך היתה לשממה.