פסוק א
דבר ה'. ר"ל זהו דבר ה' אשר היה וגו':

פסוק ב
אסוף. אכלה כל מעל אדמת ישראל :

פסוק ג
אסף אדם. עתה יפרש את מי יכלה
והמכשלות. ר"ל התחבולות מה שהרשעים מכשילים בהם את הבריות יאבדו הם עם הרשעים
והכרתי וגו'. כפל הדבר להפלגת הענין :

פסוק ד
ונטיתי ידי וגו'. להכות בהם
את שאר הבעל. ר"ל אף שארית מה לא יהיה:

פסוק ה
על הגגות. דרכם היה לעלות על הגגות להשתחות שמה לצבא השמים
ואת המשתחוים וגו'. ר"ל גם הצדיקים יכרתו
והנשבעים במלכם. הם האנשים שאינם משתחוים לא לה' ולא לצבא השמים שאין להם אמונה כלל וכאשר ישבעו נשבעים במלכם כי לבד ממנו יראו ויפחדו וגם המה יאספו:

פסוק ו
ואת הנסוגים וגו'. ר"ל אותם שבתחלה האמינו בה' ולאח"ז פרשו ממנו
ואשר לא בקשו. הם האנשים אשר מעולם לא בקשו את ה':

פסוק ז
הס מפני ה'. שתקו מפני ה' לבל תאמרו יארכו הימים כי לא כן הוא כי קרוב יום הגמול הבא מה' כי כבר הכין ה' לכם את הזביחה והזמין את הקרואים לסעודה הם חיות היער ועוף השמים שיאכלו בשר נבלת ההרוגים:

פסוק ח
ופקדתי. אשגיח להביא גמול על השרים וגו'
מלבוש נכרי. דרך החשובים היה ללבוש מלבוש שהוא זר ומשונה ממלבושי יתר העם:

פסוק ט
על וגו'. הם עבדי המושלים אשר ידלגו במהירות רב על מפתן פתחי העם לעשוק ולגזול חמס ומרמה ר"ל עושר הבא בחמס ובמרמה:

פסוק י
משער הדגים. יהיה נשמע משער הדגים כן היה שם השער
ויללה. קול יללה יהיה נשמע מן המשנה ושבר גדול ישמע מן הגבעות אשר הם סביבות ירושלים:

פסוק יא
כי נדמה. כי נכרת כל עדת התגרים וכל נושאי משא הכתף הם עשירי העם:

פסוק יב
אחפש וגו'. לבל יסתר מי מפני והוא ענין מליצה לומר לא השאיר מי מהם
ופקדתי. אשגיח להביא גמול על האנשים היושבים שקט ושאנן כיין הצף על שמריו שאינו מפיג טעם כלומר לא בא להם שום מחסור ומרוב כל מבעטים במקום ואומרים בלבבם לא ייטיב ה' לצדיקים ולא יעשה רע להרשעים הכל לפי המקרה:

פסוק יג
והיה חילם למשסה. לכן יהיה עשרם למדרס רגלי האויב ובתיהם יהיו שממה כי יגלו מהם
ובנו בתים. הם יטריחו בבניין כי יבנו בתים אבל לא ישבו בהם כי יגלו מארצם וכן ונטעו כרמים וגו':

פסוק יד
קרוב יום ה' הגדול. יום הגמול הגדול הבא מה' קרוב הוא ומאד מהר יבוא
קול יום ה'. ר"ל הקול של יום ה' תהיה גדול כ"כ עד שאפילו הגבור ימס לבבו וישאג במלחמה קול מר:

פסוק טו
יום עברה. זה היום יהיה יום עברה כי המקום ישלח בהם עברה וזעם:

פסוק טז
יום שופר ותרועה. אז יהיה נשמע קול שופר מן הכשדים הצרים על הערים הבצורות וגו':

פסוק יז
והצרותי לאדם. אביא צרה על יושבי ארץ ישראל וילכו כעורים מבלי דעת אנה ימצאו הצלה
כעפר. כמו העפר הנשפך בכל הארץ ובשרם יושלך בכל המקומות כגללי הצואה:

פסוק יח
גם כספם וגו'. לא די שלא יוכלו להציל עצמם בגבורתם כי גם בכספם וזהבם לא יצילו את עצמם בתת שוחד אל הכשדים כי לא יקחו פדיון נפש
ביום עברת ה'. ביום בא עברת ה'
כל הארץ. כל יושבי הארץ
כי כלה אך נבהלה יעשה. ר"ל הבהלה יעשה אך כליון את כל יושבי הארץ ולא ימצאו פדיון בשוחד ממון: