פסוק א
התקוששו וקושו. חפשו עצמיכם אחר העבירות שבידכם לשוב מהם וגם חפשו עבירת זולתכם להשיב אותם
הגוי לא נכסף. אתם הגוי שאינכם עתה חשוקים לה':

פסוק ב
בטרם לדת חוק. עד לא יולד חוק הגזירה
כמוץ עבר יום. הוא כמו היפך יום כמוץ עבר ומוסב על בטרם לומר בטרם יבא יום שתהיו בו נפזרים לבין העכו"ם כמוץ העובר ברוח
בטרם וגו' חרון אף ה'. הוא חוק הגזירה וכפל הדבר לתוספות אזהרה
יום אף ה'. והוא יום הבא מהפורעניות:

פסוק ג
אשר משפטו פעלו. אשר עשו משפט ה'
בקשו צדק. ר"ל ואתם יתר העם בקשו מעתה צדק וענוה אולי עי"ז תהיו נסתרים ביום אף ה' ולא יעשה עמכם כלייה בגולה ולאח"ז תשובו לארציכם:

פסוק ד
כי עזה עזובה תהיה. ר"ל כאשר כן תעשו לא תהיו כלים בגולה ותשבו פה ותמצאו אז את עזה כשהיא עזובה מיושביה ואשקלון תהיה עוד לששמה
בצהרים יגרשוה. כאומר ואם יגרשוה בעת הצהרים לא יוכל מי מהם להסתיר עצמו ואת הכל יגרש ולא ישאר מי בארץ להחזיק בה
תעקר. ר"ל לא ישאר מי כדבר הנעקר בכח:

פסוק ה
הוי יושבי חבל הים. אוי על היושבים במחוז שפת הים שהוא גוי כרתים הם מפלשתים כמ"ש פשטנו נגב הכרתי (שמואל א' ל) ולמטה בענין נאמר את השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים (שם)
דבר ה'. הוא האמור בסוף המקרא והאבדתיך וגו'
כנען ארץ פלשתים. פלשתים תחשב לארץ כנען כמ"ש מן השיחור וגו' לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים (יהושע י) ור"ל גם הם יחשבו לכנעני כי היה סמוך לה
מאין יושב. מבלי ימצא מי יושב שם:

פסוק ו
נות כרות. מקום מדור חפירות הרועים לשבת בהן ושם יעשו גדרות צאן:

פסוק ז
והיה חבל. המחוז ההיא תהיה לשארית בית יהודה ומוסב לתחלת הענין שאמר אם תבקשו צדק וענוה לא תהיו כלים בגולה ותשובו פה ותמצאו ערי פלשתים שוממין אז תירשו אתם את הערים ההם
עליהם ירעון. ר"ל יתענגו בטובה
בערב ירבצון. ר"ל שם ינוחו בהשקט
כי יפקדם. כי ה' יזכרם לטובה ואת בני שבי הגולה יניחם בהשקט ומרגוע:

פסוק ח
אשר חרפו את עמי. כאשר גלה דרך ארצם חרפו אותו בדברים
ויגדילו על גבולם. ר"ל לקחו מאדמת ישראל להגדיל ולהוסיף על גבולם כמ"ש לבני עמון וגו' מדוע ירש מלכם את גד (ירמיה מט), או ר"ל כשעברו ישראל על גבולם דברו שם למולם דברים גדולים וקשים לבזותם:

פסוק ט
לכן חי אני. לכן הריני נשבע כמו שאני חי כן תהיה מואב נהפכת כסדום וגו'
ממשק חרול. תהיה מלאה מהשמעות קול חרולים כי שם יגדלו הרבה מאין עובר ומנשיבת הרוח מקישים זה בזה ומשמיעים קול
ומכרה מלח. תהיה מלאה מכריית מלח בכל הפנות שיחפרו ימצאו מלח
שארית עמי. הנשאר מעמי יבוזו נחלתם כאשר ישובו לארצם מגלות בבל
ויתר וגו'. כפל הדבר במ"ש:

פסוק י
זאת להם. זאת יבוא להם בעבור גאונם אשר חרפו ודברו גדולות וקשות על עם ה':

פסוק יא
נורא ה'. ה' הנורא ימשול עליהם לקחת מהם נקם כי ירזה ויתיש כח את כל אלהי הארץ הם שרי מעלה של העכו"ם ולא יוכלו להשפיע להם טובה
וישתחוו לו וגו'. ועוד יבא זמן אשר מכל איי העכו"ם ישתחוו לו כל איש ממקום מושבו כי כולם יכירו שאין אלהים זולתו וזה יהיה לעתיד :

פסוק יב
גם אתם כושים. הואיל וגם אתם שמחתם על מפלת ישראל לכן תהיה גם אתם חללי חרבי:

פסוק יג
ויט ידו. המקום יטה ידו להכות את כשדים היושבים בצפון א"י וגם יאבד את אשור
את נינוה. הוא ראש ממלכת אשור:

פסוק יד
ורבצו. לא ידורו שם אנשים כ"א יהיה מקום מרבץ לעדרים של כל בהמות העכו"ם ועופות המדבריות יתמידו לשבת על המשקופים היפות
קול ישורר בחלון. קול העופות יהיה מתרונן בכל חלון
חורב בסף. חורבן יהיה בסף כל שער
כי ארזה ערה. כי תקרות הבתים שהמה מארז יהיה מגולה למטר השמים ולרוח הנושב כי הגגות יפלו ולכן יהיו הבתים חרבות והעופות יקננו שמה:

פסוק טו
זאת העיר וגו'. היא נינוה שהיתה עיר עליזה ושמחה בהצלחתה
אני ואפסי עוד. ר"ל אני היא לבדה עיר עליזה ואין בלתי עוד עיר להדמות אלי
איך וגו'. איך אתה היתה לשממון וכל העובר דרך עליה ישרוק בקול ויניע ידו וכדרך הרואה דבר חשוב שנחרב: