[א, א]
בשנת שתים לדריוש -
כבר באר הר’ יצחק אברבנל:

ואנכי חזון הרביתי בזה בכמה מקומות, כי מעת הגלות הראשון לסנחריב התחיל זמן הגאולה העתידה, שמעת ההיא נבאו הנביאים על הגאולה, והיה הדבר תלוי אם יזכו שאז היו נגאלים תיכף בימי חזקיה או בימי יאשיה (כמו שאמרו בצפניה ג'), ואחר שלא זכו הגלו לבבל במעלם לכלא פשע ולהתם חטאת, וכאשר ראה ה' שאם היו נשארים בגלות בבל היו נטמעים בין העכו"ם והיו יוצאים מכלל הדת, שכבר התערבו זרע קדש בעמי הארצות ושכחו לשונם ותורתם, לכן פקדם פקידה מעט ע"י כורש ועלו עמהם אנשי כנה"ג ושבו את התורה ואת העטרה ליושנה, והגם שבעת ההיא לא היה עדיין זמן הגאולה העתידה, ודניאל ראה ארבע מלכיות שימשלו בישראל, וכן ראו כמה נביאים והודיעו לו בחזון כי זמן קץ הפלאות רחוק מאד, בכ"ז היה אפשריות שיהיה אז עת הגאולה אם היו שבים בתשובה שלימה לה' והיו עולים כולם כחומה, כמו שאמרו חז"ל ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא וכו' אלא שגרם החטא, וכן כמה מדרשות חז"ל המורים ע"ז.

ובעת נבנה הבית היה עדיין האפשריות תלוי ועומד, אם היו שבים בתשובה היה זרובבל המלך המשיח והמקדש היה מכון לשבתו עולמים, וע"כ זרח להם עוד הפעם אור הנבואה ע"י נביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי, שעמדו בעת ההיא והיו מעוררים אותם על הבנין ועל התשובה וגלו להם סוד זה שהדבר תלוי בידם, ואחר שלא זכו, היה המקדש השני רק מקדש עראי לפי שעה ועתיד ליחרב ע"י הרומיים, וחסרו בו ה' דברים כמו שאמרו חז"ל על מלת ואכבדה.

והנה בימי כורש הראשון ניתן פקידה שיעלו לא"י והתחילו אז בבנין הבית ונשבת ע"י צרי יהודה ובנימן עד זמן דריוש, כי לא היה עדיין זמן הבנין, וע"כ התיאשו מן הבנין כי לא הגיע להם רשיון אחר לבנות, ונבא חגי בשם ה' שיתחילו בבנין ולא ימתינו על רשיון כי הגיע הזמן, והיה הדבור אל זרובבל, כי אם היו זוכים והיה אז הגאולה האמתית היה מצמיח קרן לבית דוד וזרובבל היה המשיח, רק אחר שלא זכו שב זרובבל לבבל ומת שם, ועתיד לצמוח צמח מבניו באחרית הימים, וכבר כתבו המפרשים שלא היה בן שאלתיאל רק בן פדיה ופדיה היה בן שאלתיאל ונקרא ע"ש זקנו.

[א, ב]
העם הזה אמרו לא עת -
שהיה מקובל ביד האומה מפי הנביאים שלפני הגאולה האמתית צריך שיהיו מופתים בשמים ובארץ ושיהיה מלחמת גוג ומגוג, כמו שנבאו כל הנביאים שנבאו על אחרית הימים, והם ראו שבעת ההיא לא היה שום דבר מן ההכנות שצריכים להיות קודם הגאולה, אמרו: לא עת בא עת, רצה לומר שעדיין לא יש העת שהיא הכנה על ביאת העת שיבנה בית ה', ואיך נאמר שבא עת הבנין אם עדיין לא יש העת שצריכה להיות קודם הבנין, עת האותות והמופתים, וגם שתנאי הבנין שיהיה להם מנוחה מן האויבים תחלה כמו שהיה בעת בנין בית שלמה, וגם עת המנוחה לא הגיע שהם משועבדים למלכי מדי ופרס, ועת הגאולה צריך להיות קודם עת הבנין.

[א, ג]
ויהי דבר ה' -
גם זה מדברי ה' שאמר לו שיאמר אל העם שלכן היה דבר ה' ביד חגי, רצה לומר שלכן התעורר אור הנבואה לזרוח, שזה סימן שאם שובו בתשובה תשוב אליהם הנבואה כמקדם ויגיע עת התיקון.

[א, ד]
העת לכם -
רצה לומר וכי על זה שתשבו בבתיכם ספונים יש עת, הלא גם לזה צריך שיבא העת שיעדו הנביאים שתשבו בשלוה ואין אתם שואלים בזה על עת מיועד, והבית הזה יהיה חרב?!
על זה תשאלו אם הגיע העת?

[א, ה]
ועתה כה אמר ה' -
הלא תראו ותבחנו שצריכים אתם לבנות המקדש אם תשימו לבבכם על דרכיכם, ותראו עפ"י הנסיון שאין מעשיכם נרצים כי -

[א, ו]
זרעתם הרבה והבא מעט -
הפך מדרך הטבע שקוצרים יותר ממה שזורעים, וגם במעט שתביאו יש בו מארה כי אבל ואין האכילה לשבעה, וגם הלבושים אין מחממים, וגם שכר הכסף יש בו קללה כאילו צרור הכסף נקוב שהכל נאבד.

[א, ז]
כה אמר ה' -
ולכן אמר ה' אחר שמן הבחינה הזאת תראו שה' רוצה בהבית תבינו שמה שלא הגיע העת של העת, רצה לומר ההכנות הקודמות אל בנין הבית מההשגחה והנבואה והמופתים והגאולה, כי ע"ז יש תנאי שתשימו לבבכם על דרכיכם, היינו על דרכי הנפש שתשתדלו לשוב בתשובה ולתקן דרכיכם, ואז -

[א, ח]
עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית -
שאחר שתקדימו לתקן דרכיכם ארצה בו בהבית, ואז ואכבדה ויראו הניסים והשכינה וכבוד ה' נראה אל הבית ויהיה הבית הנרצה אצל ה'.

[א, ט]
פנה -
אחר שהודיע להם שמה שחל עליהם קללה עד עתה היה מפני שחסר להם בית ה', הודיעם שמעתה אחר שכבר שמעו מהנביא שה' מצוה אותם לבנות הבית אם יתרשלו עתה בבנין הבית אז תהיה מארה השגחיית, שתחלה היתה המארה רק על ידי הסתרת פנים, ועי"כ פנו אל מעט היינו שגדל מעט תבואה מן הזרע שזרעו, ועתה יהיה מארה השגחיית שהגם שיפנו אל הרבה שיקצור הרבה, בכ"ז והנה למעט, יתקלל ויתהוה ממנו מעט, וגם אחר שתביאו התבואה אל הבית ונפחתי בו, רצה לומר אשרפנו ברוח פי, יען מה נאם ה' יען ביתי אשר הוא חרב, רצה לומר כי עד עתה שלא עורר אותם אל הבנין ולא היתה הקללה לעונש בעבור שאינם בונים, רק היה ממילא על ידי העדר הברכה שהבית המקדש הוא תנאי אל הברכה, אם היו מביאים הרבה אל הבית היה להם הרבה כפי הטבע, אבל עתה יהיה דרך העונש על שהבית חרב ואתם רצים איש לביתו, רצה לומר שאין אתם משתדלים בבנין הבית רק בצרכי ביתכם, לכן אשלח מארה בהתבואה שיהיה בבתיכם.

[א, י]
על כן עליכם -
רצה לומר עד עתה לא היתה הקללה בהשגחה מיוחדת מאת ה' רק עליכם כלאו שמים מטל שהיה ע"י השמים והמערכת שלא נתנו טלם, וע"י טבע הארץ שכלאה את יבולה, אבל מעתה שיהיה עונש השגחיי.

[א, יא]
ואקרא חורב על הארץ -
יהיה החורב ע"י קריאתי ופקודתי, לא ע"י השמים, והחורב יהיה על הדגן ועל התירוש, הגם שיהיה דגן ותירוש, ועל כל אשר תוציא האדמה, הגם שהאדמה תוציא ולא תכלא יבולה, וגם יכלול כל יגיע כפים שע"ז לא יכלו השמים לתת בו מארה.

[א, יב]
וישמע זרובבל -
רצה לומר זרובבל ויהושע וכל שארית העם היינו הגדולים שבהם שמעו בקול ה' אלהיהם, שאמר: שישימו לבבם על דרכיהם, וגם שמעו על דברי חגי הנביא כאשר שלחו ה' שיבנו הבית כפי פקודת ה' ע"י נביא, וייראו העם, אמנם העם ההמוני יראו מפני ה' מפחד העונש, ובכ"ז לא שמעו להתחיל בבנין כי לא היה להם רשות מן המלך.

[א, יג]
ויאמר חגי מלאך ה' -
אז אמר להם מצד מלאכות ה' ושליחותו, אני אתכם, רצה לומר בל ייראו ובל ימתינו על רשיון, כי ה' אתם להושיעם בזה ולא יגיע להם רע מן המלך.

[א, יד-טו]
ויער ה' -
וגם ה' עורר בם רוח גבורה ויראת ה', ויבואו ויעשו מלאכה, התחילו להזמין מלאכת הבנין וזה היה ביום כ"ד לחדש.