[א, א]
בשנת שתים לדריוש המלך -
הוא דריוש בן אחשורוש.

ואמרו:
כי בן אסתר היה והוא צוה לבנות הבית אחר שבטלו הבנין צרי יהודה מתחלת מלכות אחשורוש, כי כשעלו מן הגולה לא שלמו לחרבות ירושלם שבעים שנה אלא למלכות נבוכדנצר וזהו שאמר לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם והם לא עמדו בגולה אלא נ"ב שנה, כי בשנת י"ט למלך נבוכדנצר גלו ואותה פקידה שעשה כורש לא היתה שלימה, כי כורש לא מלך אלא ג' שנים מקוטעות ובתחלת מלכות אחשורוש כתבו שטנה ובטל הבנין עד שנת שתים לדריוש מלך פרס ואז שלמו לחרבת ירושלם שבעים שנה, כי אותם י"ט שנה שחסרו אז שלמו לכורש וי"ד לאחשורוש וב' לדריוש, הם שבעים שנה וכששלמו לחרבת ירושלם שבעים שנה הגיע זמן בנין הבית ואז באה הנבואה אל חגי שהיה בירושלם לעורר זרובבל לבנות הבית, כי היו מתעצלים מפני השונאים שהיו משביתים מלאכתם אלה השנים ולא עוררה אותם רוח הקדש עד עתה, לפי שלא נשלם הזמן כי לא מלאו לחרבת ירושלם ע' שנה עד עתה.

וכן אמר בעזרא: והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאיא על יהודאי די ביהודה ובירושלם בשום אלהי ישראל עליהון.

אל זרובבל בן שאלתיאל -
בהנעת האל"ף וזרובבל לא היה בן שאלתיאל אלא בן פדיה ופדיה בן שאלתיאל, כמ"ש בדברי הימים ובני בנים הרי הם כבנים וזכר שאלתיאל אולי היה נכבד מפדיה וכן אמר זכריה בן עדוא והוא היה בן ברכיה בן עדוא.

פחת יהודה -
מלרע והוא סמוך מן פחה ופי' שליט או מושל, כי לא נקראו מושלי בית שני מלכים לפי שהיו ברשות אומות העולם רובם ובית חשמונאי והורדוס שמשלו לא היה משבט יהודה.

ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול -
יהוצדק זה גלה עם הגולה, כמו שאמר בדברי הימים ויהוצדק הלך בהגלות ה' את יהודה וירושלם ביד נבוכדנצר והיה אחי עזרא ושניהם היו בני שריה ויהושע בנו עלה עם זרובבל ועזרא לא עלה עד מלאת לחרבת ירושלם שבעים שנה אחר שבנו הבית.

לאמר -
זה הדבר שהיו אומרים העם אל זרובבל ואל יהושע.

[א, ב]
כה אמר ה' לאמר -
שיאמרו הם לעם ולפי שבטלו צרי יהודה מהם בנין הבית כל השנים שעברו, נואשו העם מבנין הבית והיו אומרים עדיין לא הגיע עת הבנין אעפ"י שהיו יודעים ששלמו שבעים שנה לחרבת ירושלם בשנת שתים לדריוש והיה להם לדעת כי לא לחנם העלה האל מהגולה, ואעפ"י שלא אמר להם הנביא עדיין היה להם להחל מעצמם ולהתעורר על הדבר כי היו רואים כי מעשיהם לא היו באים להם על הנכונה כמ"ש זרעתם הרבה וגו' והיה להם לדעת כי זה ענשם על שהיו נואשים בבנין הבית וכשראה האל יתברך שלא היו מתעוררים מעצמם שלח להם ביד חגי הנביא.

[א, ג]
ויהי דבר ה' -
דבר ה' היה לעם ביד חגי כי הנבואה הראשונה אמר לו לאמרה אל זרובבל ואל יהושע, והנבואה הזאת השנית אמר לו לאמרה לעם.

[א, ד]
העת לכם -
הה"א פתוחה והיא לשאלה אמר אתם שאומרים שלא הגיע עת להבנות בית ה', אמר אם הוא עת שתשבו אתם בבתיכם ספונים והבית הזה חרב?!
הטוב הוא זה הלא תבושו מזה!

ספונים -
מקורים, וכן: חלקת מחוקק ספון, וספון בארז.

[א, ה]
ועתה -
על דרכיכם על עסקיכם ומעשיכם, כמו: וכבדתו מעשות דרכיך ואחר כך מפרש ואומר: זרעתם.

[א, ו]
זרעתם הרבה -
הפך דרך העולם כי אדם זורע מעט וקוצר הרבה ומביא אל הבית יותר ויותר ממה שזרע ועניניכם יבאו בהפך. איך לא תחשבו כי זה לעונש הבית שתניחוהו חרב?!

ועוד כי אפילו מה שתביאו לבית יש בו מארה, שאם תאכלו לא תשבעו ואפילו תאכלו כדי שבעה כמנהג העולם.

ואין לשכרה -
כמו לשבעה, כי השכרות הוא שבעת היין ויש שיעבור החק וישתכר עד שתשתבש דעתו.

ואין לחום לו -
ואין הלבוש כדי להחם לו ואף על פי שהוא כדי להחם כדרך העולם, אבל המארה נמצאת בכל.

והמשתכר משתכר -
ומי שהוא משתכר במקח וממכר.
או שמשכיר עצמו או בהמתו יהיה למארה, כמו אם ישימנו בצרור בגד שהוא נקוב מתחתיו, כי כמו שיכנס כן יצא.

[א, ז]
כה אמר ה' -
מבואר הוא.

[א, ח]
עלו ההר, ואכבד -
כתיב, ואכבדה קרי והענין אחד.

ורבותינו ז"ל דרשו:

חסרון הה"א, מן הכתוב כי חמשה דברים חסרו מבית שני:
ארון,
ואורים ותומים,
ואש העליונה,
ושכינה,
ורוח הקדש.

[א, ט]
פנה -
אם תעלו ההר ותביאו עץ לבנות הבית תסור המארה מכם, אבל עתה פנה אל הרבה והנה למעט, פירש והנה פנותיכם הוא למעט הפך מה שחשבתם שתפנו אל הרבה.

ונפחתי בו -
כמו הדבר שיכלה בנפיחת הפה.

ויונתן תרגם:

ואנא אשלח ביה מארתא.

[א, י]
על כן עליכם -
כי בארצות הגוים ירד הגשם והטל ועליכם בארצכם כלאו שמים אפילו מטל שאינו נעצר, וכן אמר בקללות: ונתתי את שמיכם כברזל והוא כמו עליכם שאמר הנה.

[א, יא]
ואקרא חרב -
גזרתי יובש על הארץ שיהיה יבשה שיהיה אוירה יבש ולא יהיה לה לחות מתחת ממי התהום, הפך מה שאמר ומתהום רובצת תחת.

ועל ההרים -
כי יש הרים צומחים בהם עצים טובים נושאים פרי ועשבים טובים, כמ"ש ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם.

ועל הדגן -
כי אלה השלשה הם עיקר חיי האדם, ואח"כ כלל ואמר: ועל אשר תוציא האדמה.
ואמר על האדם ועל הבהמה, כי יבשות האויר תוליד חלאים רעים באדם ובבהמה.

ועל כל יגיע כפים -
כמו שפי' החכם ר' אברהם א"ע ז"ל:
כי לא יצליחו ויגעו לריק המשקים ממימי הבאר כי לא יועילו, ר"ל כי האויר היבש שהיה בארצם ייבש כל מה שישקו.

[א, יב]
וישמע זרובבל בן שאלתיאל, בקול ה' אלהיהם -
ואף על פי שלא התנבא חגי להם הדין היה עמהם לבנות הבית, כיון שהיו רואים שלא היו מעשיהם באים להם על הנכונה אלא הפך העולם, היה להם לפשפש במעשיהם וזהו בקול ה' אלהיהם, כי האל צוה בתורה ולא תלכו עמי בקרי כי בבא עליהם הרעה יבדקו במעשיהם ולא יאמרו כי מקרה הוא.
ועוד התעוררו בבנין הבית על דברי חגי הנביא ששלחו האל להם, זהו שאמר: ועל דברי חגי הנביא.

[א, יג]
ויאמר, מלאך ה' במלאכות ה' -
שליח ה' וכן כל מלאך פירש ברוב שליח.
וכן: וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים אמר על משה רבינו ע"ה.

[א, יד]
ויער -
מפני הצרים החושבים להשבית המלאכה, היו צריכים להערת רוח לחזק את לבם.

[א, טו]
ביום עשרים וארבעה -
טעמו למעלה ואע"פ שהוא תחלת פרשה, כי ביום הזה החלו המלאכה, כמ"ש: ויעשו מלאכה ולא שהחלו בבנין אלא שהכינו המלאכה, כי לא החלו עד יום כ"ד לתשיעי.