[ב, א]
בשביעי -
בכלם אמר ביד חגי הנביא, לפי שנבואתו היתה שליחות להם בידו לעשות מעתה מה שיצוה.

[ב, ב]
אמר נא -
מבואר.

[ב, ג]
מי בכם -
הזקנים שנשארו מן הגלות.

כמהו כאין בעיניכם -
אם תשוו אותו שיהיה זה כמוהו, הלא זה כאין בעיניכם, כנגד הבית הראשון.

[ב, ד]
ועתה -
אל תרפינה ידיכם בעבור זה, כי עוד יהיה כבוד הבית הזה גדול.

ועשו -
טעמו דבק עם הפסוק האחר: את הדבר הזה אם תעשו, את הדבר אשר כרתי אני אהיה אתכם ותלכו הלוך וחזק.

[ב, ה]
את הדבר -
אם תעשו את הדבר אשר כרתי אתכם.

ורוחי עומדת בתוככם -
רוח הקדש אבל אחר שחטאו ולא עשו התורה והמצות נפסקה רוח הקדש ונפסקה הנבואה בימי זכריה ומלאכי.
ואמר: אשר כרתי אתכם כלומר את אבותיכם והרי הוא כאלו כרתי אתכם, כמו שכתוב בתורה: לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו.

ויונתן תרגם:

ורוחי עומדת בתוככם ונביאי מלפין ביניכון.

[ב, ו]
כי כה אמר ה' עוד אחת מעט היא, מרעיש -
דרך משל, מרוב הכבוד והטובה שיעשה האל לישראל בזמן בית שני.

יש אומרים:

שזה היה בימי חשמונאים.

ויש אומרים:

על זמן הורדוס.

אמר זה וזה היה כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון.

ופירש עוד אחת:

עוד טובה אחת אעשה לכם מלבד זאת שאני עושה לכם עתה, מעט היא מעט ונקל היא בעיני לעשותם וטובה מזאת תהיה, כי עתה יש לכם צוררים בבנין הבית, אבל באותו זמן יכבדו כל הגוים הבית הזה במנחות וכסף וזהב שיביאו שם.

גם כתוב בספר יוסף בן גוריון:

כי רעש גדול היה בימי הורדוס ומה שאמר את השמים ואת הארץ את הים ואת החרבה הוא דרך הפלגה, כי השמים לא ירעשו.

[ב, ז]
והרעשתי -
אתן בלבם שיחרדו ממקומם לבא לראות כבוד זה ולהביא בידם כסף וזהב.

ובאו חמדת כל הגוים -
פירש כל הגוים שארעיש ממקומם יבאו בחמדת כל הגוים, כלומר יביאו בידם כל דברי חמודות שימצאו בארצם, מכלי כסף וזהב ובגדים ואבנות יקרות.

וחמדת - חסר ב' השמוש כמו ומראה ולא בחידות, הנמצא בית ה' והדומים לו.

[ב, ח]
לי הכסף -
ביד מי שהוא שלי הוא וברשותי הוא לנטלו מזה ולתתו לזה, ואני אתן בלב הגוים להביא אל הבית הזה כסף וזהב לרוב.

[ב, ט]
גדול יהיה -
נחלקו רבותינו זכרונם לברכה בזה יש אומרים:

בשנים.

יש אומרים:

בבנין,

וזה וזה היה, כי בית ראשון עמד ת"י שנה ובית שני ת"ך שנה וכן היה גדול בבנין, כמו שכתוב בדברי רז"ל ובספר יוסף בן גוריון, כי הבנין שבנה הורדוס בב"ה לא נראה מעולם בנין טוב ונאה כמוהו.

אתן שלום -
כי אף על פי שהיו מלחמות רבות בזמן בית שני, זמן רב היה שלום בארץ.

[ב, י]
בעשרים -
הם החלו להכין בנין הבית בחדש השישי שהוא אלול ובחדש התשיעי שהוא כסליו, בכ"ד בו החלו לבנות ובו ביום היה דבר ה' ביד חגי הנביא לאמר לכהנים ולשאול אותם על הלכות טומאה וטהרה ואף על פי שכבר הקריבו קרבנות טרם זה כמה שנים, כי מיום שעלו הראשונים העולים מהגולה כשהגיעו בעריהם בנו המזבח והקריבו עליו והיכל ה' לא יסד, וי"ט שנה נבנה המזבח קודם בנין הבית.

ולמה לא שאלם כל השנים האלה מעת שהחלו להקריב קרבנות?

[ב, יא]
כה אמר ה' -
שיאמר לכהנים כי בשם ה' צבאות הוא שואל להם, שאמר לו: שאל נא את הכהנים תורה, כלומר תורת טומאה וטהרה.

[ב, יב]
הן ישא -
שאלם תורת הטומאות אולי שכחום בגלות, ושאלה אם ישא איש בשר קדש בכנף בגדו שנגע בשרץ ונשא בשר קדש בכנף בגדו, והנה הכנף הראשון לטומאה ובשר קדש שני.

ונגע בכנפו אל הלחם -
פירש במה שבכנפו והוא הבשר נגע בו אל הלחם או אל הנזיד או אל היין או אל השמן, ונגע אל כל מאכל מאלו.

היקדש -
פירוש היטמא המאכל הזה שהוא רביעי לטומאה, כי השרץ הוא אב הטומאה והכנף – ראשון, ובשר קדש – שני, והלחם והנזיד והמשקים הללו שנגעו בבשר הם - שלישי, והמאכל שנגע באלו – רביעי, ועל זה שאלם, על המאכל שהוא רביעי אם יטמא?

ויענו הכהנים ויאמרו לא –
והראיה כי על המאכל לבדו שאלם, שאמר היקדש ולא אמר היקדשו.

ויש מרז"ל שאמרו:

כי טעו הכהנים בזו התשובה כי הרביעי טמא הוא בקדש.

אבל השאלה האחרת ששאלם אם יגע טמא נפש בכל אלה השיבו כראוי, פירוש אם תהיה הכנף טמאה טומאת נפש שנמצא שהכנף אב הטומאה והבשר ולד הטומאה והלחם והנזיד והמשקים שני והמאכל שלישי, ויענו הכהנים ויאמרו יטמא ושלישי בקדש היו יודעים שהוא טמא אבל רביעי בקדש לא היו יודעים שהוא טמא ובזה טעו, לפיכך השיבם הנביא ואשר יקריבו שם טמא הוא.

ויש מרז"ל שאמר:
כי לא טעו באחת מהם.

יש מהם מי שאמר:

כי חמישי בקדש שאל בראשונה מהם וכראוי השיבוהו, שאינו טמא.

ויש מהם מי שאמר:

כי קודם שגזרו רביעי בקדש שאלם וכראוי השיבוהו. ומה שאמר ואשר יקריבו שם טמא הוא פירש אף על פי שהם יודעים הלכות טומאה וטהרה כל אשר יקריבו לפני כאלו הוא טמא, הואיל והם מתעצלים בבנין הבית וענין הפרשה מוכיח זה הטעם שלא טעו שלא הוכיחם אלא על ענין הבית בכל הפרשה.

היקדש -
פירש היטמא, כלומר שאסור מפני טומאתו בקדש שהוא אסור.

וכן תרגם יונתן:

היתאסר ובמקצת נסחאות היסתאב.

הנזיד -
התבשיל כמו ונזיד עדשים.

[ב, יג]
ויאמר חגי -
מבואר הוא.

[ב, יד]
ויען חגי ויאמר -
כן העם הזה וכן הגוי הזה הענין כפול במ"ש.
או פירש כן העם הזה - על הכהנים וכן הגוי הזה - על ישראל אמר, כלם אשמים על בנין הבית כי הכהנים היה להם להזהיר העם לבנות וכמו שאמרתם שיטמא, כן כל מעשה ידיהם טמא לפני וכן מה שיקריבו הכהנים טמא הוא לפני, כי הם מקריבים במזבח בלא בית ואינם חוששים לכבודי.

[ב, טו]
ועתה, ומעלה -
מן היום שהתחילו בבנין ומעלה ושימו לבבכם מטרם שום אבן אל אבן, כלומר שימו לבבכם במעשיכם מה שהיה טרם הבנין ומה יהיה אחר הבנין.

אבן אל אבן -
כמו על אבן, כמו אל ההרים ולא אכל והדומים לו, כי כבר עשו יסוד הבנין כשבנו המזבח אלא שהצרים השביתום מלבנות, כמו שכתוב בספר עזרא.

ותרגם יונתן:

עד לא יתשם נדבך על נדבך.

[ב, טז]
מהיותם -
טרם היותם בענין זה יוכלו להכיר כי מאתי היה הדבר, כי מי שיבא אל ערמת עשרים כלומר אל ערימה של חטים שהיה ראוי לצאת ממנה עשרים סאה והיתה עשרה, מפני המארה שמשתלחת בה.

לחשוף חמשים פורה -
לחשוף כמו לחשוף מים מגבא, ענינו לקחת או לשאוב.

פורה -
כמו: פורה דרכתי לבדי, והיא דריכת הענבים ביקב.

וחמשים -
ר"ל חמשים בתים בפורה.

ויונתן תרגם:

חמשין גרבין דחמר.

ומה שאמר עשרה ועשרים אינו דוקא, כי פעמים לא ימצא אלא מחצית או פחות מעט או יותר מעט, מכל מקום המארה נכרת בהם.

[ב, יז]
הכיתי אתכם -
את כל מעשה ידיכם, כמו בכל מעשה ידיכם.
וכן: ואתנו אל תמרודו כמו ובנו.

ואין אתכם אלי -
ואין עצמכם, כלומר עם כל זה אינכם אלי.
וכן יבא אתו וירעו הרועים אותם עצמם.
או פירש ואין אני רואה אתכם שבים אלי.

[ב, יח]
שימו -
אשר יסד היכל ה' אשר בנו על יסודו, כי היסוד כבר נבנה מזמן בנין המזבח.

[ב, יט]
העוד הזרע במגורה -
ראו אם עוד זרע במגורה כי הרוב הוצאתם לזריעה ומעט הוא הנשאר לכם במגורה לאכול, ומן היום הזה אברך מה שבמגורה ומה שזרעתם כיון שהתחלתם לבנותה.

ועד הגפן -
וכן עדיין הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא כי עדיין לא הגיע זמנם לשאת עליו או פרי, כי בכסליו היה זה שהוא החדש התשיעי ומן היום הזה אברך אותם וישאו פרי לרוב ולטוב.

וזכר אלה העצים שהם רבים בא"י כמ"ש: ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש ומן התימה מה שאמר על עץ הזית לא נשא, כי עץ הזית זמנו במרחשון ובכסליו לשאת פריו?! ואולי מפני המארה שהיתה בהם מתחלה היה מתאחר לשאת פריו.

[ב, כ]
ויהי דבר ה' שנית -
שנית בו ביום שהוא כ"ד לחדש התשיעי ושתי פעמים דבר עמו באותו היום.

[ב, כא]
אמר, אני מרעיש -
דרך משל על מלחמות שהיו בזמן מלכות פרס ואמר שיאמר זה אל זרובבל לבשרו, כי בעבור המלחמות ההם לא תשפל מעלתו אבל תגדל מאד, זהו שאמר: ואקחך ושמתיך כחותם והמלחמות האלה היו בימי דריוש זה, או בימי ארתחשסתא המולך אחריו, או נאמרה נבואה זו על בטול מלכות פרס והתחדש מלכות יון ז"ש: והפכתי כסא ממלכות וזה היה לשלשים וארבע שנה לבנין הבית, כי אז שלמה מלכות פרס וקמה מלכות יון.

וכן מצאנו בדברי רז"ל שאמרו: תניא ר' יוסי אומר:

מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה,
מלכות יון בפני הבית ק"פ שנה,
מלכות בית חשמונאי ק"ג שנה,
מלכות בית הורדוס ק"ג שנה, הרי ת"ך שנים שעמד בית שני.

[ב, כב]
והפכתי -
מבואר הוא.

[ב, כג]
ביום ההוא אקחך -
להעלותך במעלה יותר ממה שהיית עד היום ההוא.

ותרגם יונתן:

אקרבינך.

ושמתיך כחותם -
הטבעת שחותמים בה הכתבים נקרא חותם וכן אמר שימני כחותם והטבעת ההיא לא תסור מיד האדם לא ביום ולא בלילה, ר"ל שתהיה השגחת האל תמידה עליו.

ואמרו רז"ל:

גדולה תשובה שמקרעת גזר דין, שנאמר: כתבו האיש הזה ערירי וכיון שעשה תשובה נהפך לו גזר דין לטובה ונולד לו בן בבית האסורים, ואמר חי אני נאם ה' אם יהיה כניהו חותם על יד ימיני וגו' וכיון שעשה תשובה נהפך לו לטובה, ואמר לזרובבל בן בנו ושמתיך כחותם הפך מה שאמר לו אם יהיה כניהו חותם וגו'.