[א, א]
מעלות הנבואה רבים ואין דרך לספרם, כי כח הנשמות המקבלות כח רוח הקדש להנביא, איננו על דרך אחד ובהיות הכבוד עם ישראל בטרם שגלו, אין צורך לפרש הנבואה כמו: הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו והיה הדבר מתבאר מעצמו, ואחר הגלות הן מראות וצריכות פירוש כמראות דניאל, כי לולי שהמלאך היה מפרש לא היה דניאל יודעם ואף כי אחרים וככה מראות זכריה ואשר פירש המלאך הדובר בי, כי במראות הלילה הם ידועות אשר לא פירש, הן סתומות ונעלמות מעיני המשכילים, ואילו היינו מוצאים ספר קדמון שהיה מספר מה שהתחדש בימים ההם ממלחמות, היינו ממששים כעורים קיר לומר, אולי בעבור זה היתה הנבואה ועתה אין לנו על מה נשען.
וראיתי ספרי חכמים שהיה בצרפת שפירשו המראות שראה זכריה אחורנית, על דבר שכבר עבר בימי זה הנביא כמו האיפה, כי בעבורה גלה יהודה אל בבל ושני המקלות פירשו, שהם ישראל ויהודה והכתוב אמר: רעה את צאן ההריגה והנה הנבואה לעתיד היתה בימי הנביא, ועתה אחל לפרש:

בחדש, לאמר -
לישראל, והנכון לאמר לנביא.

[א, ב]
קצף -
כי הנביא כנגד כל ישראל, וידבר השם אליו כאילו מדבר לכל ישראל, כמו מה תצעק אלי, כי ישראל היו צועקים כמו שכתוב למעלה: ויצעקו בני ישראל אל ה' על כן.

[א, ג]
ואמרת -
כה אמר: הזכיר השם שלשה פעמים בזה הפסוק.

והטעם שובו –
והשם יוכיחכם ויזהירכם פעמים רבות.

[א, ד]
אל -
תעשו אתם עמי כאשר עשו אבותיכם, שקראו אליהם נביאים רבים ולא שמעו.

[א, ה]
אבותיכם -
הנה מתו המוכחים והמוכיחים ואתם תדעו כי דברי ונבואתי השיגו אבותיכם, והטעם שבאו להם והם הודו.

וטעם כאשר זמם –
שידע מעשיהם לפני עשותם.

ויפת אמר:

כי הטעם דעו כי תפסק הנבואה וזה טעם הלעולם יחיו, רק דברי התורה וחקים הלא השיגוה אבותיכם, כי בתורה כתוב אם תשוב אל השם ישיב שבותך על כן וישובו ויודו:

[א, ז]
ביום -
עתה יחלו מראות הנבואה.

[א, ח]
ראיתי -
כתוב בתורה: הוא ישלח מלאכו לפניך, וילכו שני המלאכים סדומה.
וכתוב: המלאך הגואל אותי, וישלח מלאך, הנה אנכי שולח מלאך, ומלאך פניו הושיעם. ובספר דניאל מפורש: שר יון ושר מלכות פרס ושר השרים הוא מיכאל.

והנה הכלל: כל מעשה השם הנכבד על ידי המלאכים הם שהם עשי דברו, והנה המשל שיבינו בני האדם למלך יושב על כסאו וישלח שלוחיו, מהם רוגלים ומהם רוכבים על סוסים, שיבואו מהרה ויודיעוהו הדברים שהם בממלכתו, וככה זה.

והנה איש -
מלאך, כמו: והאיש גבריאל.

על סוס אדום -
ככה ראה ואין צורך לבקש טעם למה אדום וככה לא נבקש טעם למה צליל שעורים ולא חטים והמפרש כי שעורים מדרך סערה, ואדום כמו הדם לשפוך דמים, ואלה כדברי דרש הם וזה האיש הרוכב הוא שר ופירוש במצולה קשה.

ויפת אמר:

כי הוא שם מקום ונפתח הבי"ת כמו וזבח וצלמנע בקרקר.

אף על פי שאין דרך להפתח על שם מקום, כי לא יאמר בציון בשמרון כי אם בשבא או בחירק.

ורבי משה הכהן אמר:
כי במצולה בריכת מים וסביבותיה הדסים.

ואחריו סוסים -
ואין איש רוכב עליהם ואלה כדברי יחזקאל ופני שור מהשמאל.

ומלת שרוקים מגזרת שורקה במראה שורק ואלה הסוסים הם רבים על ג' עינים, פירוש גוונים.

[א, ט]
ואומר אלי המלאך הדובר בי -
ואיננו העומד בין ההדסים כפי פי' יפת.

ולפי דעתי: כי המלאך הדובר בי - הוא הרוכב על סוס אדום, כי הוא השר.

[א, י]
ויען -
עתה פירש כי הוא העומד בין ההדסים, אלה הסוסים שלוחי השם לשוט בארץ, כמו שטן איוב שגם הוא מלאך.

[א, יא]
ויענו את מלאך ה' -
הוא האיש הנזכר שהוא אחד השרים, ואלה הסוסים - שלוחיו במצות השם.

[א, יב]
ויען -
כמו: וענית ואמרת ויען איוב הראשון או הטעם שיענה לשם ששלחו, והוא הנכון.
והנה הטעם בהתעורר מלחמות, אז יבנה בית השם על יד זרובבל כאשר התנבא חגי, ושמתיך כחותם.

זה שבעים שנה -
בארתיו באר היטב בספר דניאל.

[א, יג]
ויען -
עתה הזכיר מה שענה השם בדרך כלל, כאשר שמע זה הנביא והמלאך הוסיף לפרש לו.

[א, יד]
ויאמר -
כל קנאה קשורה עם למ"ד איננה כמו קשורה בבי"ת, והנה זה כמו: המקנא אתה לי והטעם בעבור, כמו: ויקנא השם לארצו - בעבור ארצו והיא קנאה לטוב לאותו הנזכר וכשהיא קשרה בבי"ת, כמו ויקנאו בו פלשתים - היא להפך.

[א, טו]
וקצף -
זה לאות על מלחמות רבות וצרות קשות על הגוים בימים ההם.

קצפתי מעט -
על ישראל והם הוסיפו.

[א, טז]
לכן, וקו -
משקולת הבונים.

[א, יז]
עוד תפוצינה -
בכל צד מרוב הטובה יגדל היישוב.