[יב, א]
משא -
זאת הפרשה דבקה היא, בעבור שהזכיר חרב על זרועו הזכיר מתי יהיה זה ואנה יהיה, ועתה יפרש כי זה יהיה בשוב ישראל עם משיח בן יוסף אל ירושלם, ועתה זאת הנבואה על ישראל וטעם להזכיר עתה נוטה שמים ויוסד ארץ, כי לולי ישראל לא נבראו, וטעם ויוצר רוח אדם בקרבו שהוא עולם קטן כנגד שמים וארץ, וזה הדבר צריך פירוש ארוך.

[יב, ב]
הנה -
בהתחבר ישראל יעלו יונים להלחם עליה:

סף -
כמו: מן הדם אשר בסף, משכב וספות.

וגם על יהודה -
שהגוים יכריחו ישראל העומדים בארצם שהם רחוקים מירושלם ולא באה גאולתם ללכת עמהם לצור על ירושלם, והנה צרה תעבור עליהם בלכתם.

[יב, ג]
והיה -
המשל ידוע כי להרע לנפשו יקח אבן מעמסה, שיפול תחתיה.

[יב, ד]
ביום, אכה כל סוס -
של גויי הארץ.

ועל בית יהודה -
שהלכו עמהם בעל כרחם אפקח עיני לשומרם ולהצילם.

וסוס העמים -
לא סוס היהודים שיהיה במחנה אכה בעורון והנה מיד יכשל בסוס.

[יב, ה]
ואמרו אלופי יהודה -
גדוליהם שהם במחנה האויב.

אמצה לי -
תפילת ירושלם, כי הם התפללו בעבורנו תפלה חזקה והנה כל אחד יאמר אמצה לי בעבורי, כמו: אמרי לי אחי הוא.

[יב, ו]
ביום -
אז יתקיים חרב על זרועו ועל עין ימינו והנה הוא עור גם סוסו, על כן יאכלום ככיור אש - ככירת אש.

וישבה -
הטעם: וישבו אנשיה.

[יב, ז]
והושיע, את אהלי יהודה -
הבאים עם האויב, כי כן דרך המחנות שוכנים באהלים סביב העיר.

בית דוד -
עוד היום בעיר בגרא"ד עיר מלכות ישמעאל והם ראשי הגלות, משפחה רבה וגדולה ולה ספר היחס משנים קדמוניות, וככה פירושו: כי בראשונה קודם ישועת ירושלם יושיע השם אהלי יהודה שהם מחוץ לעיר עם מחנות האויב, כדרך שאמר למעלה: ועל בית יהודה אפקח את עיני וכל סוס העמים אכה בעורון.

ולמה בראשונה אושיע את אהלי יהודה?
למען לא תגדל - בעבור שלא יוכלו להתפאר בית דוד ויושב ירושלם שהם בתוך העיר עם המשיח ולא תגדל תפארתם על בני יהודה, ידינו הושיעה אתכם.

[יב, ח]
ביום, הנכשל בהם -
גיבור כדוד.

כאלהים -
מלאכים וככה פירושו כמלאך ה' לפניהם במלחמה.

[יב, ט]
והיה ביום ההוא -
כאשר אבקש להשמיד את כל הגוים.

[יב, י]
ושפכתי -
אשפוך רוח חן ותחנונים על יושבי ירושלם, טרם זה תעבור עליהם בתחלה צרה, כי משיח בן יוסף יהרג, אז יכעס השם וישמיד את כל הגוים הבאים על ירושלם, וזהו והביטו אלי- אז יביטו כל הגוים אלי לראות מה אעשה לאלה אשר דקרו משיח בן יוסף.

וספדו עליו -
אנשיו.

[יב, יא]
כמספד הדדרימון -
מספד אדם גדול היה בימים קדמונים.

בבקעת מגדון -
ואנחנו לא ידענו כל הקורות ולהיותו רמז לאחאב ויאשיה, דרך דרש הוא זה.

[יב, יב]
וספדה -
הזכיר משפחת בית דוד הנכבדת ומשפחת בית נתן, בדרך נבואה ידע כי גם זאת בימים ההם תהיה ידועה ולהיות בית נתן אחי שלמה אין צורך, כי בית דוד שם כולל לשניהם וככה בית השמעי אינו מהלוים, או הוא קצתם מבית לוי בפנים ומקצתם בחוץ, כמו בית דוד ויהודה שהם בפנים ובחוץ.