[יג, א]
ביום -
גם זה הכתוב לאות כי הנבואה לעתיד ויהיה מקור נפתח כמשמעו.

ורבי משה הכהן אמר:

כי הוא דרך משל כמו: וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם על כן אחריו ורוח הטומאה הפך לרוח הקודש.

[יג, ב]
והיה -
הטעם כל ככה יהיו אוהבי השם, כי על אהבתו ידקרו האבות הבנים.

[יג, ד]
והיה, אדרת שער -
להראות האדם שהוא עובד השם ומתאבל על עונו וחוגר שק, למען לא יכירוהו.

[יג, ה]
ואמר -
לשואלו מה מלאכתך.

כי אדם הקנני מנעורי -
הנחילני אדמה ומנעורי אני עובד אותה ואם ישאלוהו מה המכות שדקרוהו אביו ואמו, אז יאמר בית מאהבי שחקתי והוכיתי שם, על דרך שחוק.

[יג, ז]
חרב -
ותנבא עוד על מלחמות רבות תהיינה בכל הארץ במות משיח בן יוסף.

וטעם רועי –
כל מלך מהגוים שהמשילו השם על הארץ והוא חושב על עצמו שהוא כאלהים, על כן ועל גבר עמיתי הך את הרועה, השם יכרית כל מלך ותפוצינה צאנו, על כן כתוב בפרשה האחרת הדבקה בזאת, והיה ה' למלך על כל הארץ.

אמר יפת:

כי הצוערים הפך הרועים והם צעירי הצאן והנה צוערים תואר, כמו אובדים יצערו בניו.

ולא ידע.

[יג, ח]
והיה -
שתי שלישיות העולם יכלו, גם השלישית יבחן והנמלט הוא יהיה עובד השם הוא, שיבוא מדי שנה בשנה ועתה יפרש איך יכרתו פי שנים בכל הארץ.