[יד, א]
הנה -
בבא היום שיתקבצו אל ירושלם כל הגוים, אחרי מות הנדקר הנזכר.

וחלק -
עם ירושלים ידבר והאומה כי שלל האויב יחולק, אם כן למה אחריו ויצא חצי העיר בגולה ועוד ונשסו הבתים מפעלי הכפל, כמו: ונמקו כל צבא השמים, כמו נסבו מן סבב:

[יד, ב]
תשכבנה -
דרך כבוד, כי תשגלנה כנוי המעשה וככה שגל המוכנת למטה.

[יד, ג]
ויצא -
כאשר יצא חצי העיר בגולה, אז יצא השם ממקומו מהשמים דרך משל, כי יקנא לעמו.

ביום קרב -
שבאו המצרים אחרי ישראל להרגם בים, ושם כתוב: כי ה' נלחם להם במצרים.

[יד, ד]
ועמדו -
הנה אות ומופת יעשה השם ביום ההוא ועד היום לא היה מכל זה כלום.

הר הזיתים -
מזרח לירושלם. ונקבע ההר מזרחו ומערבו ותהיה ביניהם גיא כמו: ונשב בגיא.

[יד, ה]
ונסתם, אל אצל -
שם מקום.

ויונתן בן עזיאל תירגם:

ונסתם גיא הרי - ויסתתים

וכל אנשי מזרח קוראים ונסתם כמו נסתם ארץ והנה רעש גדול יהיה.

וטעם ובא –
אז תבא השכינה הקדושים שהם המלאכים ותשכן בירושלם וזהו פירוש עמך עם ירושלם, כי עמה ודבר תחלת הפרשה.

[יד, ו]
והיה לא יהיה -
ישרת בעבור אחרת.

ומלת יקרות –
תואר והמתואר הם עבות וככה לא יהיה אור ולא יהיה עבות יקרות.

וקפאון -
דבר עב, כדרך לא יום ולא לילה.

[יד, ז]
והיה -
לא ידעו בני האדם בבואו יום השם, אם יום הוא או לילה וסמוך לערב יתברר זה.

והמפרשים אותו דרך משל על הגלות הישועה, איננו נכון רק הוא כמשמעו.

[יד, ח]
והיה -
זה אות לעתיד ובעבור זה נבקע ההר שמחציו יצאו מים חיים דרך הגיא ולא יעכבם מעתה ההר כי יבקע.

[יד, ט]
והיה, למלך -
ישרת בעבור המלה האחרת וככה הוא ביום ההוא יהיה ה' למלך אחד.

ושמו אחד -
הוא השם הנכבד הנודע על יד משה עבדו, ויקרא בפי כל ככתבו.

[יד, י]
יסוב -
הישוב אל"ף וראמה נוסף ומצאנו אל"ף נוספה באמצע המלה והאזניחו נהרות, או היא תחת אות הכפל, כמו: אשר בזאו נהרים.

[יד, יא]
וישבו בה -
לבטח עם השכינה, אז בא משיח בן דוד כאשר יפרש.

[יד, יב]
וזאת -
שב לפרש מה היא המלחמה שילחם השם עם הגוים שהוציאו חצי העיר בגולה.

המק -
שם הפועל מהבניין הכבד בניין כבד כל מלות הבאות בלשון הפעיל, והבאות בלשון דבר שבר יקראו בנין הדגוש.

תמקנה -
מבנין נפעל ושניהם מפעלי הכפל והעד ימקו בעונם, כמו: וימסו אסוריו.

[יד, יג]
והיה. ועלתה -
כמשמעו, או כמו ונכרתה וככה יצועי עלה הכרת ופסק:

[יד, יד]
וגם יהודה -
הם יתר העם שנשארו תעשה מלחמה בירושלם עם האויב להכרית זכרו, אז ימצאו אנשי ירושלם זהב וכסף ובגדים מאוספים, וזהו טעם ואספתי את כל הגוים בירושלם.

[יד, טו]
וכן תהיה מגפת הסוס -
המק בשרו ועיניו.

[יד, טז]
והיה כל הנותר -
זהו השלישית שהזכיר בעבור שאמר למלך בשוא תחת הלמ"ד ולא נפתח הלמ"ד, נראה כי הוא סמוך השם הוא המשיח כדרך ואני נסכתי מלכי וכתיב וישתחוו לו כל הגוים על שלמה או על המשיח בנו.

[יד, יז]
והיה -
וי"ו ולא עליהם יהיה הגשם כפ"ה רפה בלשון ישמעאל וכמוהו: ביום השלישי וישא אברהם את עיניו, ויעזוב את עבדיו, והאבן הזאת ואין יכולת באדם לפרש זאת בלשון אחרת, כי לא ימצא זה הלשון כי אם בלשון ישמעאל ובלשון הקודש.

וטעם הגשם בסוכות –
כאשר העתיקו חכמים להזכיר גבורות גשמים ולבקש רחמים עליהם.

[יד, יח]
ואם -
הזכיר משפחת מצרים, בעבור שלא ירד שם גשם לעולם כי היאור ישקה אדמתם ולא יחושו אם לא עליהם יהיה הגשם, אף על פי שלא יחושו לעצירת הגשם, מפני האור תבוא עליהם מגפת כל העמים.

ולא עליהם -
יהיה הגשם פורענות תבוא לאשר לא יעלה.

ומלת עליהם תשרת בעבור אחרת, עליהם תהיה המגפה המק בשרו:

[יד, יט]
זאת, חטאת -
עונש כמו מחטאת סדום.

וחטאת כל הגוים -
שיהיה להם נהרות שישקו אדמתם לא ינצלו מן המגפה, גם אני ראיתי ארצות ככה.

[יד, כ]
ביום, מצלות -
מגזרת תצלינה.
צלצלים תלוים בצואר הסוסים העולים לחוג יעשו הכהנים מהם סירות לבשל בהם ויהיו רבים כמזרקים לפני המזבח לזרוק הדם.

[יב, כא]
והיה -
כנעני סוחר, וטעם שלא ימכר אחד מן הסירות.
והמפרש כנעני ממש, אין לו טעם כי זאת המשפחה איננה ידועה היום והנה כל אלה הפרשיות שהם בסוף זה הספר הן לעתיד.
והאומר כי כבר עבר, יראנו המים החיים היוצאים מירושלים בקיץ ובחורף.