[ב, א]
ואשא -
גם זה במראה.

ארבע קרנות -
מארבע פאות ירושלם.

[ב, ב]
ואומר -
והנה טעם קרנות האויבים שהיו סביבות ירושלם הבאים לזרותה, כדרך: וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו.

[ב, ג]
ויראני -
הזכיר השם, כי זה סוד המראה הראשונה וחרשים חרשי משחית.

[ב, ד]
ואמר -
אל המלאך הדובר בי, אע"פ שלא הזכירו כי תפש דרך קצרה.

וטעם כפי איש - על בני יהודה כל אחד כפי מעלתו.

לא נשא ראשו -
אחד מהם כנגד אלה הקרנות.

ויבואו אלה -
האנשים.

לידות את קרנות -
להשליכם ממקומם, כמו: ידו גורל.
והנה הטעם: שיסורו כל השוטנים ויבנו הבית.

[ב, ה]
ואשא -
גם זאת במראות הלילה.

[ב, ו]
ואומר -
למוד מפעלי הכפל, כמו לחוג לרוס לבוז, והנה ראה כי השם צוה וגזר שתהיה בנויה, ככה באורך וברוחב לפנים מהחומות.

[ב, ז]
והנה, יוצא -
מבין ההדסים והנה מלאך אחר יוצא והנה שליח אחר מהשם אל המלאך הדובר בי.

[ב, ח]
ויאמר, הלז -
כמו הלזה, אותו העומד והנה שלשה נתנבאו והם נערים: זכריה שמואל וירמיה.

פרזות -
מחוץ לחומה.

[ב, ט]
ואני, חומת אש -
לשמור ירושלים.
והפרזות –
סביב להשחית כל הקרב אליהם, להרע להם.

[ב, י]
הוי -
לשון קריאה, ציווי השם על יד הנביא לנשארים בבבל לבוא אל ירושלים, לעזור לבנות הבית ולעשות המצות שהם תלויות בארץ.

מארץ צפון -
היא בבל ועילם ומלכות פרס ומדי.
וטעם: כי בארבע רוחות כאשר לא יתחבר רוח אל רוח, ככה הייתם עד עתה.

[ב, יא]
הוי, יושבת עם בת בבל -
והטעם שובי אל ארצך ואל תשכני עם זרים.

[ב, יב]
כי -
אחר שילוח כבודו אלי שלחני, והטעם לומר ליושבי בבבל, כי אין להם פחד כל אויב בדרך, לשוב אל ציון.

[ב, יג]
כי -
אני מניף ידי להכות כל מבקש לשלול אתכם.

[ב, יד]
רני, ושכנתי -
על תנאי, אם התחברו ישראל מכל הגוים והנה לא עשו כן כאשר פירשתי במגילת שיר השירים, וככה מראות האיפה כאשר אפרש.

[ב, טו]
ונלוו -
אם ישראל יבואו.

[ב, טז]
ונחל -
יקחנו לחלקו כמו ונחלתינו, או הפועל יוצא, כמו: אשר ינחלו לכם.

[ב, יז]
הס -
על דרך: ידמו כאבן.

ומלת נעור –
מבנין נפעל כמו נכון וזה הבנין יבוא בלשון הווה פועל, גם בלשון עבר כמו נכונו ללצים שפטים והממלכה נכונה גם זה נעור לשון עבר והעתיד אשר יעור משנתו, ובא קמץ קטן תחת גדול, אולי היה כן בעבור אות הגרון, והמפרש כי הוא כמו: נערו כגורי אריות סברא נכונה, חשב בעבור מלת הס.