[ז, א]
ויהי בשנת ארבע -
בהבנות הבית.

[ז, ב]
וישלח בית אל -
שם שר הוא משרי ישראל שהיו בבבל, וככה שראצר ורגם מלך - שמות שרים והעד ואנשיו אנשי רגם מלך.

ויפת אמר:

שהוא כמו שרי יהודה רגמתם הגדולים.

[ז, ג]
לאמר, בחדש החמשי -
הזכיר זה הצום, בעבור כי הבית נשרף בעשור לחדש החמשי ואל יהיה ספק בלבך, בעבור שתמצא כי בשבעה לחדש נשרף, כי הטעם נשרף קצהו וירושלם חרבה פעם שנית בימי טיטוס בט' באב, ועל אותו חרבן שני אנו מתענין.

הנזר -
שינזרו מכל מעדנים ומאכל, רק יבכו והנה הכהנים לא ידעו להשיב, כי אין זה הצום כתוב בתורה, רק הם קבלו עליהם בראותם חרבן בית ראשון, והנה הנביא התנבא והשיב בסוף הפרשה.

[ז, ד]
ויהי -
זה היה אחר ששאלו.

[ז, ה]
אמור אל כל עם הארץ -
הם אנשי בבל גם אנשי ירושלם כי הנבואה כוללת הכל, גם אל הכהנים שלא ידעו להשיב.

וספוד -
שם הפועל וככה הוא וספדתם ספוד והנה אחז דרך קצרה.

בחמישי -
הוא הנזכר והוסיף גם בשביעי הבא אחריו, והוא צום גדליה והזכיר זה שבעים שנה לא חשש להזכיר שתים שנים נוספות או אחת, כי בשנת שתים לדריוש המלך שלמו לחרבות ירושלם שבעים שנה וזו הנבואה היתה בשנת ארבע ומקצת מן השלישית נכנסה, כאשר שלמו השבעים ובנבואה הזאת כבר נכנסה קצת מן הרביעית, על כן לא דקדק כל כך בחשבון שבעים, כי קרוב הוא.

ומלת צום –
מהפעלים העומדין.

על כן צמתוני –
צמתם בעבורי או לכבודי, כי אני לא צויתי אתכם לצום.

[ז, ו]
וכי -
הטעם אתם האוכלים ואתם הצמים, מה תתנו לי או מה תפעלו בי, והנה אני לא צויתי אתכם את הדבר הזה.

[ז, ז]
הלא -
רק צויתי הדברים ביד הנביאים, ומה הוא שהתנבא על פי להתענות.

[ז, ח]
ויהי -
גם הנבואה הזאת דבקה רק היתה נבואה אחרת, יפרש הדברים אשר קרא השם ביד נביאיו הראשונים ואלה הם: כה, אלמנה וגר ויתום:

[ז, יא]
וימאנו -
אבותיכם.

כתף סוררת -
כמו: קשה עורף ואפילו לשמוע לא אבו.

[ז, יב]
ולבם -
השמיר אין כח ברזל לעשות בו פתוחים.

את התורה -
תורת משה ואת הדברים ביד הנביאים להוכיחם.

ויהי קצף גדול -
על אבותיכם.

[ז, יג]
ויהי -
גמולם השיב בראשונה.

[ז, יד]
ואסערם -
מלה קשה בדקדוק, כי תראה שהיא מהפעלים היוצאים והיה נכון שיאמר ואסרם או ואסערם קניין הכבד.

ורבי מרינוס אמר:

ואסער.

וזה אינו נכון, בעבור על כל הגוים.

והנכון בעיני: ואסער להם בסערת רוחי והיא תפיץ אותם על כל הגוים.

והזכיר והארץ נשמה –
הפך והנגב והשפלה ישב.