[יד, א]
הנה -
עתה יספר איך יבא גוג ומגוג בפעם האחרון על ירושלים, שאז יגיע עד ירושלים עצמה, (ובכל פעמים הראשונים לא יגע בירושלים כמו שאמר ביחזקאל סי' ל"ח) וזה שאמר שיבא יום המיוחד לה', ואז וחלק שללך בקרבך, כי כבר יתחיל לשלול שלל ולבוז בז בירושלים עצמה, ומפרש איך יהיה זה.

[יד, ב]
ואספתי את כל הגוים -
ה' יתן בלב הגוים שיתאספו אל ירושלים למלחמה, וכבר התבאר יחזקאל ל"ב וסי' ל"ח שבאחרית הימים יתאספו בני אדום לקחת את ירושלים מיד הישמעאלים ואז תלכד העיר ונשסו הבתים וחצי העם כבר יצאו לגולה, אבל לא יספיקו לגמור הדבר ולהגלות את כולם ולא יכרת יתר העם מן העיר, וזה יהיה מפני כי -

[יד, ג]
ויצא ה' ונלחם בגוים האלה -
וכבר התבאר ביחזקאל שה' ישלח מהומה בין שני הלוחמים ויהרגו איש את אחיו, שזה יהיה ע"י השגחת ה', וידמה בזה כיום הלחמו ביום קרב, כי יש הבדל בין קרב ובין מלחמה,
שבקרב - הוא לוחם עם אויבו בקרוב ומתאבק עמו,
והמלחמה - תהיה גם מרחוק ע"י חצים ואבנים וכדומה,
ורצה לומר שלא ילחם עמם מרחוק ע"י סבות טבעיות רק מקרוב בלא אמצעי בכח אלוה נסיי.

[יד, ד]
ועמדו רגליו -
אז יהיה רעש הארץ, ומצייר כאילו רגלי ה' רצה לומר מסובביו (שזה גדר רגל ברוחנים) יעמדו על הר הזיתים שהוא במזרח ירושלים, והר הזיתים יבקע באמצעו בין בצד מזרח בין בצד מערב, רצה לומר שתהיה הבקיעה נמשכת ממזרח למערב, ועי"ז ימוש ההר ממקומו חציו לצד צפון וחציו לצד דרום, ובין שתי חציי ההר ישאר גיא גדולה מאד, ואם הענין הוא כפשוטו, יהיה זה מתאחד עם מה שהראו לו ליחזקאל (שם סי' מ"ח) ירושלים שלעתיד תהיה רחוקה ממקום המקדש מ"ה מיל, ובאשר כבר נבאו נביאים אחרים שירושלים תשב במקומה, באר נביאנו שזה יהיה ע"י שהר הזיתים שהוא מירושלים יעתק ממקומו עם כל סביבותיו באורך וברוחב חמשת אלפים קנים (שהם ט"ו מיל שכן יהיה גודל עיר ירושלים לעתיד לבוא כמבואר שם), וזה יהיה רחוק מחצי ההר הצפוני מ"ה מיל, ועליו תבנה ותתכונן ירושלים שלעתיד שראה יחזקאל, ובזה יתקיימו דברי הנביאים כולם בלי סתירה.

[יד, ה]
ונסתם גיא הרי -
יש נוסחאות שכתוב בהן ונִסְתַּם, ורצה לומר כי הגיא שבאמצע ההר שיפתח עם התהום שמשם יצא הרעש הגדול הזה המפרק הרים, יסתם תיכף ויהיה שם בקעה, ולנוסח שכתוב ונַסְתֶּם, רצה לומר שכולם ינוסו אל הגיא שבין שני ההרים שיתפרדו עתה, כי במקום שכבר נפתחה הארץ אין עוד סכנת הרעש כמו במקום שלא נפתחה הארץ עדיין, ולכן ינוסו כולם אל הגיא שבין ההרים, ואמר: שיגיע גיא הרים אל אצל, שהגיא ימשך בדרום עד מקום ששמו אצל שהוא רחוק מ"ה מיל מירושלים של עתה. ועד שם יתמוטט ההר ויהיה משך הגיא, כי במקום הנקרא אצל יעמוד חצי ההר ועליו תבנה ירושלים שלעתיד, ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיה מלך יהודה, שאז היה הרעש מפני שקנא ה' לכבודו ולחולק עם כהונתו של אהרן, וכן יקנא ה' לכבודו בעת ההיא ועל החולקים על כבוד דת ישראל וקדושתם, ובא ה' אלהי כל קדושים עמך, רצה לומר אבל אז לא יהיה הרעש מפני קצף ה' על ישראל כמו בימי עוזיה, שאז ראה ישעיה את ה' יושב על כסא רם ונשא ושרפים עומדים ממעל לו והבית ימלא עשן מקצף ה', אבל אז ה' וכל קדושים שלו יבואו עמך לשמרך ולעזרך, לא להסתלק על כסאו בשמים ולהענישך כמקדם.

[יד, ו]
והיה ביום ההוא לא יהיה אור -
רצה לומר שאז יחדל אור השמש והירח מלהאיר בעולם, כמו שאמר (ישעי' ס') לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וכו' והיה לך ה' לאור עולם, ולא יהיה במציאות אור גשמי, לא אור יקרות ולא אור קפאון, רצה לומר לא אור השמש שהוא אור עצמי אור יקר, ולא אור הירח וככבים שהם רק מקבלים האור שצף על כדורם המקשי ע"י השמש שמכה עליהם והאור חוזר, כי לא ימצא אור גשמי כלל.

[יד, ז]
והיה יום אחד -
לא יהיה היום חלוק ליום ולילה לבקר וצהרים ועת ערב, שזה רק בעת שישמשו המאורות הגשמיים, אבל אז יהיה יום אחד מדובק כולו יום, והוא יודע שהוא לה' שאורו מיוחס לה' לא לשמש וירח ומאורות רק באורו נראה אור, וע"כ יהיה לא יום ולא לילה, ששמות יום ולילה יקראו מצד הארת האור הגשמי שזורח ושוקע, אבל האור שיהיה אז יהיה אור תמידי בלתי משתנה כלל לא זורח ושוקע ולא יצדקו עליו שמות יום ולילה, והיה לעת ערב יהיה אור, שהשמש הגשמי תערב ותשקע ואז יתחיל האור העקרי להאיר שהוא אור ה', והיא מליצה נפלאה שיתבטל ההארה והשפע היוצא מאת המאורות, וה' בעצמו ובכבודו יאיר וינהיג וימשול בשפע תמידית בלתי משתנה, עד שלא יהיה חשך וצרה כלל וסילוק השפע והמעטתה כמו שמוכרח בהנהגה הטבעיית הבא בסבת המערכת שהם עולים ויורדים ומחייבים שנוים טובים ורעים, כי אז יהיה רק אור וטוב ושלום והצלחה.

[יד, ח]
והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים -
תחלה אמר כי יהיה מקור נפתח רק בירושלים לבד, אבל אחר מלחמה האחרונה יתרבו המים עד שיצאו לחוץ ויתפשטו עד ים המזרחי והמערבי, ומלבד שיהיה כן כפשוטו כמו שבארתי למעלה (י"ג א') מרמז גם כן על התפשטות המים המדעים ונחל האמונה האמתיית מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, מפרש -

[יד, ט]
והיה ה' למלך על כל הארץ -
זה נמשל המים שכל העולם יכירו מלכות ה' ואחדותו, כי עד עתה היו אומות שלא האמינו באחדות והיו אומרים שיש שני התחלות או יותר, ואז יהיה ה' אחד, והיו אומות שהודו באחדות ה' אבל היו משתפים לו שתופים בהנהגה או בשמו וזכרו ואצילתו וכדומה, ואז יהיה גם שמו אחד, כי יאמינו כולם באחדות אמתי ובהשגחתו והנהגתו המיוחדת ובמלכותו, וגם שלעתיד יקרא שם הוי' ככתיבתו, כי הכנויים הם לפי חלוקי ההנהגות משפט וחסד ורחמים וכדומה, ולעתיד יהיה הנהגה אחת פשוטה.

[יד, י]
יסוב כל הארץ כערבה -
אחר שיתחלק הר הזיתים לשנים יהיה הגאי שבין שני ההרים כערבה ומישור, וזה ימשך מן גבע שהיא בדרומית ירושלים של עכשיו עד רמון שאצל רמון תעמוד ירושלים החדשה שראה יחזקאל שתהיה מנגב ירושלים של עכשיו. וראמה, וירושלים עצמה בין הישנה שעליה יעמד המקדש על חצי ההר הצפוני ובין החדשה שעליה תעמוד העיר, יהיו רמים ונשאים, וישבה תחתיה במקומה, כי שניהם יעמדו על הררי עד ששם עמדה ירושלים מעולם, וזה יהיה למשער בנימין עד מקום שער הראשון ששם עמדה מקדם, עד שער הפנים ומגדל חננאל עד יקבי המלך שם תעמוד ירושלים החדשה.

[יד, יא]
וישבו בה -
לא כמו בעת הגולה שלא היה בה ישוב, וחרם לא יהיה עוד, לא כמו בבית ראשון שנחרבה אחר ישובה, וישבה ירושלם לבטח, לא כמו בזמנים הקודמים שהיו בה תמיד מלחמות.

[יד, יב]
וזאת תהיה המגפה -
כמו שאמר (ישעיה ס"ו): ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים, שזה יהיה למען יספר בכל העולם מעשי ה'.

[יד, יג]
והיה ביום ההוא -
והחזיקו, כשירצה איש להחזיק יד רעהו ולתמכו לבל יפול ע"י המהומה שישים ה' בהם, תעלה ידו על יד רעהו להפילו ארצה שזה תכלית המהומה והטירוף.

[יד, יד]
וגם יהודה -
שיעורו וגם יהודה בירושלם תלחם, יהודה אשר תשאר בירושלים שהם הנשארים בעיר כמו שאמר למעלה ויתר העם לא יכרת מן העיר, יצאו גם כן להלחם, אחר שיראו שהמם ה' אותם, ועי"ז יאספו חיל כל הגוים.

[יד, טז]
והיה כל הנותר יעלו תמיד בחג הסכות לירושלים -
כי מפלת גוג תהיה בחג הסכות ויעלו לחוג החג לזכרון הנס שנעשה ביום ההוא.

[יד, יז]
והיה אשר לא יעלה -
אם תמצא משפחה שלא תעלה לא עליהם יהיה הגשם, כי השפעת הגשם יהיה מירושלים, שבחג נדונים על המים ומנסכים נסוך המים, ואומה שלא תמצא שם לא יזכרו אותה לטובה בגשמי ברכה.

[יד, יח]
ואם משפחת מצרים לא תעלה -
שהם אינם צריכים לגשמים, והם היו מן האומות שעלו עם גוג כנז' ביחזקאל וראו עונשי ה' והוכו אז במגפה, אז יהיה עונשם שיחזור עליהם המגפה שנית, ואז כשתחזור המגפה בשביל מצרים תכלול גם יתר האומות שלא באו לירושלים ותתפשט המגפה גם עליהם ולא יספיק עונש מניעת הגשם לבד, וזה שאמר: ולא עליהם לבד תהיה המגפה אשר יגוף ה' אז את הגוים, רצה לומר גם את יתר הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסכות הגם שבפעם אחרת כשלא עלו היה די בעצירת גשמים, מפרש -

[יד, יט]
זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל הגוים -
שאחר שחטאת מצרים תגדל יותר להענישם במגפה שהוא עונש יותר גדול מעצירת גשמים, כי הם היו עם גוג ולא לקחו מוסר, על ידם יהיה זה גם חטאת כל הגוים להענישם ג"כ במגפה עם מצרים.

[יד, כ]
ביום ההוא -
רצה לומר אחר שירושלים שלעתיד תהיה רחוקה מן המקדש מ"ה מיל שהם יותר ממהלך אדם ברגליו ביום שהם עשר פרסאות, ע"כ תתפשט הקדושה עד מקום שיכול לילך ביום אחד כשהוא רוכב על הסוס במרוצה. והסירות שימצאו אז בבהמ"ק יהיו כמזרקים, שמרוב הקרבנות ישימו בהם דם הזבח לזרקו על המזבח.

[יד, כא]
והיה, וכל סיר שיהיה בירושלם וביהודה -
יהיה קדש כי יבשלו בהם שלמים וקדשים קלים, וכל הזובחים יבשלו בהם, כי ירבו הזובחים מרוב הגרים העולים, ולא יהיה עוד סוחר ומוכר כבשים ותורים ובני יונה לקדשים כמו שהיה תחלה שהיו מעלים אותם בדמים, כי לא יעשו סחורה וריוח בזה כי כולם ינדבו בהמותיהם לקדש.