[ו, א]
ואשוב ואשא עיני -
הנה במראה הראשונה ראה איש רוכב על סוס אדום שהוא מלכות יון שתפסה מלכות אחר דריוש, ועתה הראהו המלכיות שיעמדו בעולם עד אחרית הימים, וראה ארבע מרכבות יוצאות, כל מרכבה היא מד' סוסים, כי כל מלכות היא מארבע מלכיות, שכל רוח מרוחות העולם מושל עליה מלכות אחרת ומושפעת משר מיוחד המקבל מאת המרכבה העליונה שחלוקה ג"כ לד' רוחות, כמו שאמר בפירוש מרכבת יחזקאל, וראה אותם יוצאות מבין שני ההרים, כי ראה שיהיו חלוקות, ששתי מרכבות יצאו מהר המשחית ועתידים להרע לישראל, ושתי מרכבות יצאו מהר מועד להטיב עם ישראל, וההרים הרי נחשת, כי מלכות בבל שהיתה מלכות הזהב ומלכות מדי שהיתה של כסף (כמו שראה אותם נבוכדנצר בחלומו), כבר חלפו מן העולם, ומעתה תתחיל מלכות יון שנמשלה בחלום נבוכדנצר לנחשת שהוא אחר הכסף.

[ו, ב]
במרכבה הראשונה סוסים אדומים -
מלכות יון שיצאה בראשונה היו מוכנים לשפך דם רב, כמו שראה במראה הראשונה איש רוכב על סוס אדום, ובמרכבה השנית סוסים שחורים שהוא מלכות רומי שאחר מלכות יון, שהם ג"כ מוכנים לשפוך דם, וזה נכלל במראה שחור.
כמו שאמר חז"ל (פרק אלו טרפות):

שהשחור אדום הוא אלא שלקה,

ונוסף לזה מראה השחרות מורה על גלות האפל והחשוך והלילה הארוכה שיהיה לישראל בגלות רומי, שתי המרכבות האלה יצאו מצד אחד הצפוני.

[ו, ג]
ובמרכבה השלישית סוסים לבנים -
אחר שתבטל מלכות רומי תעמוד מלכות אחרת שלא תשפוך דם כ"כ ולא ירעו כ"כ לישראל, והגלות יוקל בד' רוחות העולם כמו שהוא באלף הזה שסוסי המרכבות לבנים ובעלי חסד.

ובמרכבה הרביעית סוסים ברודים אמצים -
ראה את המלכים שיעמדו קרוב לזמן הגאולה בציור ברודים אמצים מטעם שיתבאר בפסוק ו' וז'.

[ו, ה]
אלה ארבע רוחות השמים -
כי כל מלכות כולל ארבע רוחות, שזה נרמז בארבע סוסים אשר בכל מרכבה, והם יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ, ששלחם למשול בארץ בפקודת רם ונשא.

[ו, ו]
אשר בה הסוסים השחורים -
לא באר את הסוסים האדומים שכבר דבר עליהם במראה הראשונה, לכן התחיל מן השחורים שהיא מלכות רומי, שהיא תצא אל ארץ צפון לתפוס מלכות שמה, וגם היא תהיה צפונית כי משם תפתח הרעה להחריב את ירושלים, והלבנים יצאו אל אחריהם, לא באר לאיזה צד יצאו הלבנים כי הם אין להם רוח מיוחד רק יצאו אחרי השחורים ויתפשטו במזרח ובמערב, שהם כל המלכים המולכים אחרי שנבטלה מלכות רומי איש איש במקומו, והברודים יצאו אל ארץ התימן, קרוב לימות המשיח תעמוד מלכות מנוקדת שהם יעמדו מן הלבנים רק ימצאו בם נקודות שחורות ולבנות, כי יתעוררו ג"כ למלחמות, ומהם יצא גוג ומגוג אשר יבא מירכתי צפון אל התימן שהוא א"י, ואז יתחלקו לשני מחנות לוחמים זה בזה, כמו שהתבאר ביחזקאל סי' ל"ח ל"ט שבאחרית הימים יתעוררו בני אדום שהם יהיו אז הברודים לכבוש את א"י מיד הישמעאלים שהם האמצים, כי יתאמצו לעמוד כנגד הלוחמים וילחמו זה בזה, ועל זה אמר -

[ו, ז]
והאמצים יצאו -
שהם יצאו למלחמה נגד הברודים, ויבקשו ללכת להתהלך בארץ, שיהיה בדעתם לתפוס מלכות של הברודים וללכת אל ארצם למלחמה, אבל רק יבקשו לעשות כן כי יפלו שם בנופלים סביב לירושלים במלחמת גוג ומגוג, ויאמר לכו, זה מוסב על כל הארבע מלכיות אחר שספר מראה הארבע מרכבות מספר ששמע שהמלאך אמר להם: לכו התהלכו בארץ, שהודיע להם גזרת עירין שהם ימשלו בארץ עד קץ הימין.

[ו, ח]
ויזעק אותי וידבר אלי -
העיר אותי לזעוק זעקה גדולה ומרה, וגם דבר אלי דברי נחומים, ומפרש מה שאמר: ויזעק אותי ראה היוצאים אל ארץ צפון, שהנביא זעק על הסוסים האדומים והשחורים היוצאים אל ארץ צפון, כי ה' הראה לו הרעות והצרות שיהיה לישראל על ידם, ומה שאמר: וידבר אלי מפרש שאמר לי הניחו את רוחי בארץ צפון שהם הניחו ושככו את חמתי שהיה לי על ישראל ועתיד אני להטיב את אחריתם כי נח רוח החמה.

[ו, י]
לקוח -
בני הגולה שבבבל שלחו שלשה אנשים ובידם כסף וזהב לעשות ממנו שתי עטרות:
א' אל זרובבל שיהיה מלך הארץ,
והב' אל יהושע שהוא הכהונה גדולה,
עטרת זהב אל המלך ועטרת כסף אל הכהונה גדולה, וצוהו ה' שיקח הכסף והזהב המובא מאת הגולה ביד חלדי וטוביה וידעיה, וצוהו שלא ימתין עד שיבואו אליו רק ובאת אתה שהנביא ילך אליהם, ולא ימתין ליום מחר רק ביום ההוא תיכף. וציין לו המקום ששם ימצאם ובאת בית יאשיה, כי שם נקבצו כאשר באו מבבל ויאשיה היה ג"כ מבני בבל.

[ו, יא]
ולקחת -
אתה תקח מידם את הכסף וזהב, ועשית עטרות אתה תעשה לא הם, והגם שתעשה שתי עטרות לא תשים רק עטרה אחת בראש יהושע הכהן הגדול, והעטרה השנית של המלך לא תשים על זרובבל.

[ו, יב]
ואמרת אליו -
ותפרש הטעם מפני כי כה אמר ה' הנה איש צמח שמו, שם זרובבל הוא צמח כמו שאמר למעלה (ג' ח') כי הנני מביא את עבדי צמח, שטעם השם מפני שאינו נטע נגמר ונשלם בפועל רק הוא מוכן לצמוח, שע"כ נקרא בשם זרובבל שנזרע בבבל, שהוא כזרע הטמון באדמה ועתיד לצמוח, ועתה הוא רק בכח ולא בפועל ולא יצמח הוא עצמו רק ומתחתיו יצמח, רצה לומר מן בניו אשר יעמדו תחתיו יצמח הצמח אשר יבנה את היכל ה', שהוא הבית האחרון שיבנה באחרית הימים.

[ו, יג]
והוא -
רצה לומר שהגם שגם זרובבל בונה את ההיכל עתה, יש הבדל ביניהם כי הוא רצה לומר מלך המשיח הצומח מתחתיו, יבנה את היכל ה' וגם הוא ישא הוד ה', לא כן זרובבל הבונה שאינו נושא הוד ה', וישב ומשל על כסאו, המשיח ישב וימשול לא כן זרובבל שאינו מושל כי הוא תחת רשות מלכי פרס, ואינו יושב על כסאו כי הוא נכנע, וגם יש לומר פה על כסאו של הוד ה' שהמשיח ישב על כסא ה' למלך, והיה כהן על כסאו, ואז גם הכהן יהיה על כסאו הראוי, כי עתה גם הכהן אינו על כסאו הראוי לו, ואז עצת שלום תהיה בין שניהם, כי עתה לא יהיה שלום בין היושב על כסא ההנהגה ובין הכהן, שבימי החשמונאים לבשו הם עטרת מלכות וייחסו הגדולה לעצמם, ואח"כ היה עטרת הכהונה ירודה ע"י המלכות שמכרו אותה בדמים והיתה שפלה בעיניהם, אבל אז כ"א ישב על כסאו בשלום.

[ו, יד]
והעטרות -
ולכן עתה לא יהיו העטרות לא למלך ולא לכהונה גדולה רק לחלם שהוא חלדי ולטוביה וידעיה ולחן שהוא יאשיה שהם הכינו אותם, ובכ"ז יהיו לזכרון בהיכל ה', כי העטרות היו תלויות בגובה ההיכל (כנזכר במשנה דמדות), למען יזכרו ישראל את אשר עליהם לעשות שאם יעשו תשובה שלמה תהיה עתה עת הגאולה והמלך והכהונה גדולה ילבשו את העטרות, וזה שאמר -

[ו, טו]
ורחוקים -
רצה לומר שאם יבואו רחוקים, היינו ישראל שהם רחוקים עתה ולא שבו בבית שני, אם יתעוררו ויעלו כולם כחומה ויבואו ובנו בהיכל ה', אז וידעתם כי ה' שלחני אליכם, רצה לומר אז יתקיימו היעודים ששלח ה' אותי לנבאות לכם, אבל זה תלוי במעשיכם ועל זה אמר: והיה רצה לומר דבר זה יהיה, אם שמוע תשמעון בקול ה' אלהיכם, שאז יתקיימו היעודים תיכף ורחוקים יבאו ויתקבצו נדחי ישראל ויבנו בהיכל ה' ותשוב העטרה ליושנה.