פסוק א
וארא. במראה הנבואה
ארבע קרנות. הם רמז שנגחו בימים הקדמונים את ישראל כבעלי קרנים עם הקרן:

פסוק ב
מה אלה. ר"ל על מה מרמז
אלה הקרנות. ר"ל זה מרמז על האומות שהרעו לישראל וכאלו נגחו אותם בקרן עד שפזרו אותם הנה והנה
את ישראל. כמו ואת ישראל בוי"ו:

פסוק ג
חרשים. אומנים היודעים לגדע ולהפיל את הקרנות:

פסוק ד
ויאמר לאמר. ר"ל ה' אמר אל המלאך שיאמר לי
אלה הקרנות וגו'. ר"ל על כי אלה הקרנות וגו' הרעו לעשות כשיעור אשר איש מישראל לא נשא ראשו מפניהם ולכן באו אלה החרשים להחריד את הקרנות ולהפיל אותם על אשר שהיו מרימים קרן על ארץ יהודה לזרותם ולפזרם והחרשים ההם מרמזים על כל מלך בזמנו שהחריד וכבש את שמשל לפניו, והחרש האחרון הוא מלך המשיח אשר יחרד ויכבש את המלכות הרביעית. (ואף שכבר נפלה בבל הראה לו המקום כפי הגזרה וכאלו עמד לפני מפלת בבל):

פסוק ה
והנה איש. שבא איש ובידו היה חבל מדה שרגילין למדוד בו את החומות:

פסוק ו
ואומר. שאלתי את האיש להיכן אתה הולך עם חבל המדה
לראות כמה רחבה. ר"ל כמה יש עתה ברחבה ובארכה וכאלו מראה בזה שקטנה היא עכשיו מול הגודל שתהיה לעתיד:

פסוק ז
המלאך הדובר בי. אין זה שהיה בידו חבל המדה
יוצא. אל מול המלאך הבא לקראתו לשאול ממנו מהו עניין המדידה כי חשב פן המדידה היא להודיע שכן יהיה לעתיד מבלי תוספת
יוצא לקראתו. להגיד לו ענין המדידה:

פסוק ח
ויאמר אליו. המלאך הבא אמר אל המלאך הדובר בי רוץ חיש מהר ודבר אל הנער הזה הוא זכריה כי היה עודנו נער
פרזות. ר"ל אל יחשוב גם הוא כמוך שכן יהיה גם מדת העיר לעתיד כי לא כן הוא אבל המדידה בא להראות שקטנה היא עכשיו מול הגודל שתהיה לעתיד כי אז תהיה ירושלים מיושבת כעיר פרוז אשר אין חומה סביב לה כאלו אין לה קצבה ומדה וזהו ממה שיהיו בתוכה הרבה בני אדם ובהמה רבה וכאלו לא יכילם מקום נגדר:

פסוק ט
ואני אהיה לה וגו'. ר"ל ועכ"ז לא ידאגו מפחד האויב כי פן יבוא בה הואיל והיא מבלי חומה כי אני אגן עליה מפני האויב כאלו יהיה סביבה חומת אש שאין לקרוב אליה
ולכבוד. ר"ל אל יחשבו שיהיה להם העדר כבוד לשבת בעיר פרוז כי אני אשרה שכינתי בתוכה להיות לה לכבוד אשר אין ערוך אליה כבוד הקפת החומה מסביב:

פסוק י
הוי הוי. יאמר על הגאולה העתידה וכאלו יקרא עליהם אתם בני י' השבטים שגלו לארץ אשור העומדת בצפון צאו משם במרוצה לשוב אל ארצכם
כי כארבע רוחות השמים. כמו שד' רוחות השמים המה רחוקים זו מזו כן פרשתי אתכם לארץ מרחק ולכן מהרו ולכו לפי רוב המרחק:

פסוק יא
הוי ציון המלטי. כאלו יקרא ליהודה ויאמר עתה עדת יהודה שגלית מתחלה לבבל לשבת ביניהם המלטי ממקום שאתם עתה לבוא לציון :

פסוק יב
אחר כבוד. ר"ל אחר שאמר לי שיהיה בתוך ירושלים לה לכבוד כמ"ש למעלה אחר זה שלחני להנבאות על העמים השוללים אתכם להודיעם שישלם להם גמול כי כל הנוגע בכם לרעה הרי הוא כאלו נוגע בבבת עינו של המקום ב"ה כביכול, או רצה לומר מזיק לעצמו כי יקבל גמולו והרי הוא כאלו נוגע בבבת עינו שמזיק לעצמו בידים:

פסוק יג
כי הנני מניף. כי בעבור זה אניף ידי עליהם להכות בהם והם יהיו לשלל לישראל שהיו עבדים להם
וידעתם. בבוא הדבר תדעו אשר ה' שלחני ומאתו היו דברי:

פסוק יד
כי הנני בא. אבוא אל ירושלים ואשכון בתוכך:

פסוק טו
ונלוו. אז יתחברו עכו"ם רבים אל ה' ויהיו לו לעם להאמין בו ועכ"ז אשכון בתוכך ולא בתוך העכו"ם הרבים
וידעת. אז בהשכינו את שכינתו לבד בתוכך תדע אשר ה' שלחני אליך ר"ל עיקר ייעוד הסיבה נאמר עליך:

פסוק טז
ונחל ה'. המקום ינחל את יהודה כמאז להיות חלקו לעולם על אדמת הקודש ולא יגלו עוד ממנה
ובחר עוד ירושלים. להשכין שם שכינתו כמאז:

פסוק יז
הס כל בשר. שתקו כל העמים מפחד ה' ולא תוסיפו עוד להרחיב פה על ישראל
כי נעור. כי אז יעור ממעון קדשו השמים לרדת לעשות נקם באומות כי עד הנה החריש לאומות כאלו היה ישן אבל אז כאלו יעיר משנתו: