פסוק ב
קנאתי לציון. בזה ישיב על מה שהיה קטן בעיניהם בנין המקדש הזה והגאולה ההיא ואמר הנה באמת ציון אהובה לי מאד ובעבור מה שעשו לה האומות כועס אני עליהם קנאה גדולה ובחימה גדולה קנאתי על האומות בעבורה:

פסוק ג
שבתי אל ציון. הנה כבר השבתי בני הגולה אל ציון וגם אני אשכון בתוך ירושלים וזהו כאשר ישמעו בקול ה' כי עצם הגאולה ההיא היתה למען יהיו במקום המקודש מקום מוכן לעבוד את ה' ולהתפלל לפניו על גאולה כללית להיות בימיהם כמ"ש והיה אם שמוע תשמעון (לעיל ו) ור"ל הגאולה הכללית תהיה בימיכם אם תשמעון בקול ה'
ונקראה. אז תקרא ירושלים עיר האמת כי אז יעשו אנשיה אמת
והר ה' צבאות. הוא מקום הבית יקרא אז הר הקדש לפי שתשכון שם השכינה :

פסוק ד
עוד ישבו זקנים וגו'. עוד יבוא זמן הגאולה העתידה וישבו זקנים וזקנות ברחובות ר"ל לא ישיגם החולשה לשבת בית כ"א ברחובות ישבו כדרך הבחורים
ואיש. וכל אחד יהיה בידו משענתו להשען בה מרוב הימים שיחיו וכדרך הזקנים ועכ"ז לא ישיגם החולשה לשבת בית :

פסוק ה
ימלאו. כי יפרו וירבו וימלאו רחובות העיר
משחקים. מרוב כל יהיו משחקים ושמחים :

פסוק ו
כי יפלא. רוב הטובה שיהיה אז אשר יפלא בעיני שארית העם הנה באמת גם בעיני יפלא ר"ל עם שאני עושה נפלאות גדולות אשר אינם ידועים לבני אדם עד שהנפלאות הידועות כמוהם כאין למולם עכ"ז הפלא שאעשה לעתיד יהיה נחשב גם בעיני לפלא כי גדול יהיה מכל הפלאים הידועים והנסתרים:

פסוק ז
מארץ מזרח. להוציאם מארץ מזרח ממקום גלותם
מבוא השמש. הוא פאת המערב:

פסוק ח
בתוך ירושלים. לא בא לומר שכולם ישבו שמה כי הלא תקטן הארץ מהכיל את כולם אבל בא לומר שהעיר ירושלים תהיה ירושה לכולם כי יהיה יד כולם שוה בה כמ"ש בסוף נבואת יחזקאל
והיו לי לעם. לפי שימול לבבם הערל וכולם ידעו את ה' ויאמינו בו
ואני אהיה להם לאלהים. להיות לעזר ומושיע
באמת ובצדקה. בעבור האמת והצדקה שיעשו אז ומוסב למעלה לומר הנה כל הטובה הזאת מוכנת להם ואם ישמעו בקולי ויתפללו בבית הזה על הגאולה הכללית הנה אביאה בימיהם והואיל וכן אין להקטין בנין המקדש הזה כי טובה מרובה תלויה בו:

פסוק ט
תחזקנה ידיכם השומעים וגו'. לפי ששאלת הבאים מהגולה היתה מחלשת ידי עושי בנין הבית בשמעם המעטת כבוד הבית והפקידה לכן אמר להם הנה אתם השומעים בימים האלה את הדברים האלה מהייעודים הטובים תחזקנה ידיכם בבנין הבית ולא ישיג אתכם הרפיון להניח את הבנין
מפי וגו'. ר"ל עתה שמעתם ייעוד טובה מרובה יותר ממה ששמעתם מפי הנביאים אשר נבאו ביום יוסד בית ה' להבנות ההיכל וכאומר וכמו שנתקיימו דבריהם כן יתקיימו דברי אלה:

פסוק י
כי לפני הימים. עתה יפרש במה נתקיים ואמר כי לפני הימים ההם עד לא התחילו לבנות הלא לא נהיה שכר האדם כי לא מצא במה להרויח ושכר הבהמה לא נתקיימה כי הלכה למארה ומן הצר הצורר לא היה שלום בין ליוצא מן העיר בין לבא אליה
ואשלח. אני הייתי מגרה את כל בני האדם איש ברעהו להיות מריבה ביניהם ולעשות רע זה לזה:

פסוק יא
ועתה. אחר שהתחילו בהבנין אין אני מול שארית העם הזה כימים הראשונים להצר להם ולשלח איש ברעהו:

פסוק יב
כי זרע השלום. ר"ל כי הצלחת הזרע מביא השלום כי בהעדר התבואה עין בריה צרה בחברתה והוא סבה אל השנאה והמריבה ולא כן כשהברכה מצויה
פריה. הראויה לתת
את יבולה. התבואה הראויה לפי מיטב השדה
והנחלתי. ר"ל לא במקרה באו הטובות האלה אבל אני הנחלתי את כל אלה וכאשר ייעדו הנביאים כמ"ש העוד הזרע וגו' מן היום הזה אברך (חגי ב) ומוסב למעלה לומר כמו שנתקיים הדיבור הזה כן יתקיימו דברי:

פסוק יג
והיה כאשר הייתם. ר"ל כמו שהייתם נבזים ומוכים אתם בית יהודה ובית ישראל עד שהייתם קללה בין העכו"ם כי תלו קללתם בכם לאמר בקללותיהם תהיו כיהודים האומללים
כן אושיע. כשיעור הצרה תהיה התשועה כי תהיו מכובדים ומוצלחים עד שתהיו לברכה בין העכו"ם ויתלו ברכתם בכם לאמר בברכותיהם ישימך אלהים כהיהודים המוצלחים
אל תיראו. לכן אל תיראו מדברי שלוחי הבבליים המקטינים כבוד הבית והפקידה ותחזקנה ידיכם לאחוז בבנין הבית ולהשלימה:

פסוק יד
כאשר זממתי. כשיעור שחשבתי להרע לכם בעת שהכעיסו אבותיכם אותי ולא נחמתי על הרעה עד אשר הביאותיה:

פסוק טו
כן שבתי. כשיעור הזה חזרתי וחשבתי בימים האלה להיטיב וגו' ולא אנחם על הטובה לכן אל תיראו מדברי שלוחי הבבליים:

פסוק טז
אלה הדברים. רק עשו אלה הדברים
אמת ומשפט שלום וגו' שפטו בשעריכם. משפט אמת או משפט שלום וזהו הפשרה שמתווך השלום בין בעלי הדין אבל לא תטו המשפט שאין זה לא אמת ולא שלום :

פסוק יז
ואיש את רעת רעהו וגו' אל תחשבו. זה על זה להרע
אשר שנאתי. ר"ל המה הדברים ששנאתי אני ולכך אל תאהבו גם אתם:

פסוק יט
צום הרביעי. זה י"ז בתמוז
וצום החמישי. זה ט' באב
וצום השביעי זה צ"ג
וצום העשירי. זה עשרה בטבת
יהיה וגו'. בזמן הגאולה העתידה יהיו הימים האלה לששון וגו' כלפי שהיו מצטערים בימים האלה בזמן הגולה ולכן אמר לבית יהודה כי להם ארעו מאורעות רעות באלה הימים והצטערו בהם בכל שנה ושנה אבל בני עשרת השבטים הצטערו בימים שאירע להם מקראות רעות והם יתהפכו להם לשמחה
והאמת והשלום אהבו. ובלבד שתהיו אוהבים האמת והשלום:

פסוק כ
עוד אשר יבואו. ר"ל עוד יבוא זמן אשר יבואו וגו':

פסוק כא
יושבי אחת. יושבי עיר אחת אל יושבי עיר אחרת
לאמר. ויאמרו זה לזה נלכה לחלות לפני ה' לשאול ממנו כפרה ולבקש מאתו חסד כי אלכה גם אני בחברתך:

פסוק כב
ובאו. ר"ל ויהיו נשמעין זה לזה וכן יבואו עמים וגו' :

פסוק כג
בימים ההמה וגו'. ור"ל זה שאמרתי לכם יהיה באותן הימים אשר יחזיקו וגו' ולפי שהפסיק והאריך בדברים חזר לומר והחזיקו וגו' וכן דרך המקרא
מכל לשונות. הרי משבעים לשון שבעה מאות
בכנף. בכל כנף הרי לארבע כנפות אלפים ושמנה מאות
נלכה עמכם. אל ארץ ירושתכם: