[א, א]
בחדש השמיני בשנת שתים לדריוש היה דבר ה' אל זכריה בן ברכיה בן עדוא הנביא לאמר - הנביא שב אל זכריה ואפשר כי גם עדוא היה נביא ואמרו כי הוא עדוא החוזה גם מצאנו במדרש עדוא הנביא.

לאמר -
לישראל, כמ"ש אחר כן ואמרת אליהם - אמור להם שיזכרו הקצף שקצף ה' על האבות והם דור שחרב בו הבית ויזכרו כי בעבור מעשיהם קצף ה' עליהם, לפיכך ישובו הם אל ה' ולא יהיו כאבותיהם והם היו מתעצלים בבנין הבית כי לא החלו לבנות עד החדש התשיעי, ועוד היו בידיהם מעשים רעים כמו שכתוב בספר עזרא.

[א, ג]
ואמרת -
מבואר הוא.

[א, ד]
אל תהיו -
מבואר הוא.

[א, ה]
אבותיכם איה הם -
הלא תראו כי תמו בחרב ברעב ובדבר כמו שהנביאים היו אומרים להם.

והנביאים הלעולם יחיו -
והנביאים שהיו מוכיחים אותם יוכלו לחיות לעולם ולהוכיחם?!
כבר הוכיחם ולא שמעו אך תראו שהכל הגיע אליהם כמו שאמרו להם, זהו שאמר: אך דברי וחקי.

ורז"ל פירשו:

כי והנביאים תשובת העם שאמרו תשובה נצחת השיבה כנסת ישראל לנביא.
אמר להם: חזרו בתשובה, אבותיכם שחטאו איה הם.
אמרו לו: והנביאים שלא חטאו איה הם?!
היכן הם וחזרו והודו לו.

[א, ו]
אך דברי וחקי -
וחקי - ר"ל גזרותי שגזרתי עליהם שימותו בחרב וברעב ובדבר ויגלו הנשארים, הלא תראו שהשיגו את אבותיכם ובאו להם הכל כמו שצויתי את עבדי הנביאים שיאמרו להם, והם עצמם שבו והתודו בעת החרבן, זהו שאמר: וישיבו ויאמרו.

[א, ז]
ביום עשרים וארבעה לעשתי עשר חדש הוא חדש שבט -
שמות החדשים כמו שכתוב במגלת אסתר ובזה הספר לא ידענו אם הם לשון ארמי כי לא מצאנו אותם בשאר ספרי הקדש.

היה דבר ה' אל זכריה -
בא לו מלאך ודבר עמו והראה לו זאת המראה שהוא מספר והולך.

[א, ח]
ראיתי הלילה -
מראות זכריה סתומות מאד כמראות דניאל ולא כן מראות שאר הנביאים, כי כח הנבואה הייתה הולכת ודלה מימי הגולה, לפיכך לא בארו את דבריהם ולא הבינו המראות כאשר הם ואמר ראיתי הלילה במראות הלילה ראיתי, זאת המראה שראיתי.

איש רוכב על סוס אדום -
ומצאנו בדברי רז"ל פירוש הפסוק:

כך ראיתי הלילה, בקש הקב"ה להפך את כל העולם כולו ללילה והנה איש רוכב - ואין איש אלא הקב"ה, שנאמר ה' איש מלחמה. על סוס אדום - בקש הקב"ה להפוך את כל העולם לדם כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה מיד נתקררה דעתו, שנאמר: והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ואין הדסים אלא צדיקים.
וכן הוא אומר: ויהי אומן את הדסה ואין מצולה אלא בבל, שנאמר האומר לצולה חרבי מיד שחורין נעשו שרוקים ואדומים לבנים, שנאמר ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים ואחרי זה נפרש במראה מה שנוכל לפרש.

איש -
הוא מלאך ה', כמו: והאיש גבריאל וכן אמר בסוף הענין מלאך ה' עומד בין ההדסים וראה אותו רוכב על סוס מורה למהירות שליחתו.
וטעם אדום ושאר הגוונים, אפשר שנאמרו לטעם.

וכתב אדוני אבי ז"ל:

כי סוס אדום רמז לנבוכדנצר, הנקרא רישא דדהבא והזהב הוא אדום פי' נבואתו הייתה בארבע מלכיות כמו חלום נבוכדנצר ומראות דניאל ואף על פי שהסוסים הם היו במשל המלאכים שלוחי האל כמו שכתוב, מ"מ רמז הוא לארבע מלכיות.
ופירש איש רוכב כי המלאכים מושלים בתחתונים וכל מעשה האל בארץ על ידם ובאמצעותם ושליחתו הייתה לעקור מלכות בבל ואעפ"י שבזמן המראה הזאת כבר נעקרה מלכות בבל, נראה לו המראה שלימה כמו שהיתה מפני המלכיות השלש העתידות ובזמן מלכות פרס הייתה מראה זאת, כמו שאמר בשנת שתים לדריוש.

והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה -
הם ישראל והמשילם להדסים ר"ל לעצי הדס, לפי שיש להם ריח טוב כן ישראל שבבבל יש להם ריח מצות, ר"ל עומד ביניהם לעזרם ולהוציאם מהגלות.

במצולה -
היא בבל.

ואחריו סוסים אדומים שרוקים ולבנים -
שרוקים מין צבע שלא נתברר אצלינו מה הוא.

ויש אומרים:

שהיו שרוקים במסרק.

ואין לו טעם.
והנה שרוקים במראה הזאת במקום שחורים הנזכר במראה האחרת שהיא ארבע מרכבות.

ויונתן תרגם:

שרוקים - במראה הזאת שחתין נוסחא אחרת קווחין,

ואלה הסוסים מן הדומה לא היה עליהם רוכב וזה שהיה רוכב היה שר למלאכים האחרים, לפיכך ראה אותו רוכב.

ואחריו סוסים אדומים –
אם נפרש סוס אדום על נבוכדנצר נפרש סוסים אדומים על בנו ועל בן בנו והנה הם כנגד המרכבה הראשונה.

שרוקים ולבנים -
כאלו אמר ואחריהם שרוקים ואחריהם לבנים והנה לא זכר כנגד המרכבה הרביעית כי לא ראה אותה בזאת המראה בעבור שהיתה רחוקה, אף על פי שראה אותה במראות האחרות.

[א, ט]
ואמר, הדובר בי -
הוא שאמר עליו היה דבר ה' אל זכריה.

אני אראך -
היה לו לומר אני אשמיעך כי לא הראה לו עוד, אלא מראה הסוסים שהראה מתחילה לו אפשר כי אראך כמו אשמיעך, כי חוש הראות נשאל לשאר החושים לפי שהוא החזק שבכלם, כמו שאמר וכל העם רואים את הקולות, ראה ריח בני.

ויתכן פירוש אראך כמשמעו, ואמר לו על זה המראה האחרת שהראה לו ארבע קרנות שהיא מבוארת מזאת, ואף על פי שהוא לא הבינה עד שפירשה .

[א, י]
ויען האיש -
הוא רוכב הסוס ושמע הנביא שהמלאך הרוכב ענה אף על פי שהוא לא היה שואל אותו ואמר לו כי אלה הסוסים הם שלוחי האל ששלחם להתהלך בארץ, על דרך שאמר השטן משוט בארץ ומתהלך בה.
ואפשר כי המלאך הרוכב לא ענה אל הנביא אלא פירש ויען כמו: וענית ואמרת, ויען איוב הראשון והנה שמע הנביא שרוכב הסוס היה אומר ושואל לאלה הסוסים אשר שלח ה' להתהלך בארץ, מה עניין הארץ?!
והם ענו ואמרו לו: התהלכנו בארץ וראינו אותה יושבת ושוקטת.

ואלה - כמו ולאלה.
וכן: ודוד הגיד לאמר אחיתופל בקושרים, כמו ולדוד.
ושני אנשים שרי גדודים היו בן שאול כמו לבן שאול, והדומים להם.

[א, יא]
ויענו -
מבואר הוא.

יושבת ושוקטת -
ראינו שלות העכו"ם וישראל בצער, לפיכך ענה המלאך ואמר עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם.

[א, יב]
ויען -
זהו העומד בין ההדסים, שהיה לעזרת ישראל.
או המלאך הדובר לנביא והוא הנכון.

עד מתי אתה לא תרחם את ירושלם -
כי בעוד שישקטו העכו"ם לא יצאו מהגלות עד אבוד מלכות בבל והנה המראה הזאת כבר עבר ענינה בזמן שראה אותה, אלא שהראה לו מה שעבר בעבור הראותו כי שלות בבל וחורבנה הכל מאת האל יתברך באמצעות המלאכים המנהיגים וכי הם משתדלים בטוב ישראל.
וכן ממשלת השלש מלכיות הנותרות ומפלתם הכל יהיה מאת האל יתברך כמו שהראוהו מה שהיה במלכות בבל שעברה.

אשר זעמתה זה שבעים שנה -
אם על מה שעבר כמו שפירשנו היו שבעים שנה למלכות בבל וזעומה הייתה כל מלכות נבוכדנצר.
או אמר זה שבעים שנה על זמן המראה שהיתה בשנת שתים לדריוש ואז שלמו לחורבן ירושלם שבעים שנה, ואע"פ שזו המראה הייתה בחדש שבט והם החלו לבנות בחדש כסליו, אעפ"י כן זעומה הייתה עדיין וכל זמן בנותם העיר, במלחמה היו עם צריהם.

[א, יג]
ויען, דברים נחומים -
חסר הנסמך, ופירש דברים - דברי נחומים.
או הוא שם תאר והוא הנכון.

[א, יד]
ויאמר -
הדברים הטובים שאמר לו האל יתברך אמר לי שאקרא אותם באזני ישראל לנחמם.

[א, טו]
וקצף, השאננים -
ר"ל כמו שאמר: יושבת ושוקטת.

אני קצפתי מעט -
אני קצפתי על ישראל מעט להגלותם מארצם ומעט הוא כנגד מה שהרעו הם לישראל אחר גלותם.

עזרו לרעה -
להרע להם יותר מדאי.
וכן אמר בישעיה: קצפתי על עמי חללתי את נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עולך מאד.

[א, טז]
לכן כה אמר ה', וקוה -
כתיב בה"א במשקל נוה וקרי בלא ה"א והוא קו הבנין, החוט שנוטין על הנדבך.

[א, יז]
עוד קרא, תפוצנה ערי מטוב -
מרוב טובה ושלוה שיהיה להם תפוצנה הנה והנה, כלומר שירבה היישוב.

ונחם -
פתח והוא מבנין הדגוש.