[י, א]
שאלו -
בזמן ההוא אם תשאלו מהשם יתברך מטר בעת מלקוש ה' עושה חזיזים, מיד ישמע תפלתכם ויעשו חזיזים ויתן מטר והחזיזים יהיו עם המטר.
וכן אמר ודרך לחזיז קולות והם אותם שמבהיקים בעת המטר לפני בא הרעש והוא מגזרת חזה.

ורבותינו ז"ל פירש:
כמו ענן ומה שאמר בעת מלקוש שהוא המטר האחרון שהוא בימי ניסן, כלומר אפילו באחרונה אם יצטרכו למטר יתן להם ויגדל העשב מהרה.

ומטר גשם -
בסמיכות אדמת עפר, מטיט היון, ר"ל רבוי המטר יתן לאותם שיהיו בזמן ההוא.

לאיש עשב בשדה -
לכל אחד מהם יתן לו עשב בשדהו.

ורז"ל פירשו:

כי בזמן שישראל עושים רצונו של מקום יעשה הוא רצונם ואם יצטרך איש אחד לבדו מטר ולא האחרים יתן לו לבדו מטר, ואם יצטרך איש לעשב אחד בשדהו או בגנו ולא יצטרך לעשב אחר, יתן לאותו העשב לבדו מטר, כמו שאמר אחד מן החסידים: האי משרא בעי מטרא והאי משרא לא בעי מטרא.

[י, ב]
כי התרפים -
אז יכירו כי התרפים דברו און כי יראו כי הנבואות שאמרו נביאי האמת נתקיימו הרעות נתקיימו בחרבן הארץ והנחמות נתקיימו, בזמן ההוא יכירו אז כי בעלי התרפים שהיו מתעים אותם קודם חרבן הארץ וכן הקוסמים ונביאי השקר בחלומותיהם, שהיו אומרים להם קודם החרבן שלום יהיה לכם יכירו אז כי הבל ינחמון והכל היה שקר ואון והבל.

על כן נסעו -
נסעו וגלו מארצם, כמו הצאן אשר אין להם רועה.

יענו כי אין רועה -
יענו יכנעו וכן ומהמונם לא יענה עניין הכנעה.

[י, ג]
על הרועים -
מלכי אנטיוכס שלחצו את ישראל לפני יום שקמו בית חשמונאי עליהם ואחר שהמשיל ישראל לצאן, המשיל המלכים השולטים לרועים או לעתודים ההולכים לפני הצאן והצאן אחריהם.

אפקד -
עונם עליהם.

כי פקד -
זכר ענים ולחצם ואמר להושיעם.

את עדרו -
לא יניחם ביד הרועים עוד.

ושם אותם כסוס הודו במלחמה -
כמו הסוס שיראה כחו וגבורתו במלחמה, שנאמר עליו: וישיש בכח יצא לקראת נשק.

[י, ד]
ממנו פנה -
פנה הוא משל על ראש העם, כמו שאמר התיצבו הנה כל פנות העם, שר"ל ראשי העם, ר"ל שלא יהיה עליהם ראש מיון.

יתד -
הוא הפקיד. וכן אמר: ותקעתיו יתד במקום נאמן.

קשת מלחמה -
שלא יצטרכו לעזר עם אחר אלא ידיהם רב להם.

יצא כל נוגש יחדיו -
שיהיו נוגשים בשונאיהם.

[י, ה]
והיו כגבורים בוסים בטיט חוצות -
ישראל יהיו כמו גבורי יון שהיו מתחילה ויהיו בוסים ורומסים אויביהם בתוך טיט חוצות.

במלחמה -
באותה מלחמה שילחמו עמם.

והובישו רוכבי סוסים -
האויבים שבאו עליהם רוכבי סוסים יהיה להם בשת, שישראל ינצחום והם רגליים.

[י, ו]
וגברתי -
אתן להם גבורה אל אויביהם.

והושבותים -
מלה מורכבת מן והושבתים מן ישב ומן השיבותים מן שוב ושני העניינים נכונים כאן, ר"ל כי ישיבם אל ארצם ויושיבם שם בהשקט ובבטחה.

והיו כאשר לא זנחתים -
יהיו בכבוד גדול ובשלום כאלו לא זנחתים מעולם, כי מרוב הטובה לא יזכרו צרותיהם שעברו.

[י, ז]
והיו כגבור אפרים -
אפרים יהיו כולם במלחמה כמו גבור, כמו שאמר למעלה והיו כגבורים.

ושמח לבם -
ישמח לבם בנצחם אויביהם.

כמו יין -
פי' כמו שותה יין.

וכן תרגם יונתן:

כשתי חמר,

וכן כי חמודות אתה, איש חמודות,
לץ היין, שותה היין והדומים להם רבים.

ובניהם יראו ושמחו -
הקטנים והנערים שאין דרכם להלחם יראו במלחמת אבותם שינצחו אויביהם במלחמה ושמחו.

[י, ח]
אשרקה להם -
ענין הנעת השפתים בקול רם והוא סימן הקריאה.
וכן: ושרק לו מקצה הארץ.

וענין אקבצם –
יש מפרשים:

כי מפני הצרות שהיו עושים להם מלכי יון היו מפוזרים בין האומות ובימי חשמונאי שבו אל ארץ ישראל.

ויש מפרשים:

זה הפסוק לעתיד:

ורבו כמו רבו -
כמו שרבו במצרים, כן ירבו בזמן ההוא.

[י, ט]
ואזרעם בעמים -
יש מפרשים:
שאמר זה על שהיו זרועים בגוים כשנתפזרו באומות מפני צרות מלכי יון ושם היו זוכרים האל ומצותיו.

וחיו את בניהם ושבו -
ושם יחיו עם בניהם ושבו לארצם בימי חשמונאי.

ויש מפרשים:

ואזרעם בעמים - אחר שיהיו נושעים בימי חשמונאי ילכו לסחורה או לטייל בין העמים, ויהיו מכובדים ביניהם על התשועה שעשה להם האל יתברך.

וחיו את בניהם ושבו -
כשישובו לארצם ישובו בממון גדול שיחיו בו עם בניהם.

[י, י]
והשיבותים מארץ מצרים ומאשור -
שיצאו משם מפני הצרות.

ואל ארץ גלעד ולבנון -
גלעד מעבר הירדן מזרחה ולבנון כולל כל ארץ ישראל מזה העבר, כמו שאמר ההר הטוב הזה והלבנון.

ולא ימצא להם -
לא יספיק להם מרובם.

ויונתן תרגם:

ולבנון – ומקדשא,

כמו שתרגם אונקלוס:

[י, יא]
ועבר בים צרה -
האומות שהם רבים כמו הים, תעבור בהם צרה.
ואמר ועבר לשון זכר, ר"ל דבר הצרה.

והכה בים גלים -
האל יתברך יכה בים ובגליו וייבש אותם, ר"ל המון העמים וזהו והובישו כל מצלות יאור, כמו שפירש והורד גאון אשור וזכר אשור ומצרים, שהם הרעו לישראל יותר משאר האומות.

[י, יב]
וגברתים בה' -
כמו: ואל משה אמר עלה אל ה' הנה פירשנו פרשה זו על דעת המפרשים בבית שני.

והנכון בעיני כי היא כלה עתידה כמו שלפניה ויבא זכר יהודה ואפרים על נכון, כי בימי המשיח ישובו כל ישראל לארצם יהודה ואפרים מה שלא שבו בבית שני אלא גלות בבל שהיה יהודה ובנימן, ובזכרו יהודה בכל מקום כאלו זכר בנימן עמו, כי בנימן נופל ליהודה.
ומה שזכר יון הוא כאלו זכר גוג ומגוג כי אחים היו מבני יפת וכלם יבאו בימי המשיח.

וכן תרגם יונתן:

על בניך יון על בני עממיא,

כמו שכתבנו וכל הפרשה מבואר לזה הפירוש.

ומה שאמר ואזרעם בעמים פירושו כדעת התרגום כמו שכתבנו ופירש ועבר בים צרה כמו שפירשנו.
או יהיה פירושו כמשמעו, כמו שאמר בנבואת ישעיה: והחרים ה' את לשון ים מצרים וגו'.