[ה, א]
ואשוב, מגלה עפה -
ראה במראה מגילה אחת שתעוף באויר.

וכן תרגם יונתן:

מגילה פרחא.

[ה, ב]
ויאמר, ארכה עשרים אמה ורחבה עשר באמה -
לא נתברר על איזה זמן נאמר זאת הנבואה ונראה כי על זמן הנביא נאמר כי ראינו בספר עזרא הרבה עבירות שהיו בידם ועל הגנבה ועל שבועת שקר יצאו זאת האלה כי הגנבה אע"פ שאינה חמורה כשבועות שוא ושקר ממנה יבא לידי שבועת שקר ומה שראה מידת ארכה ומדת רחבה פירש המפרשים כי ראה אותה יוצאת מאולם הבית שהיה ארכו עשרים ורחבו עשר כבנין שבנה שלמה ואע"פ שהיה חרב אז והמגילה הזאת יצאה משם שהיתה שם פרושה כמדת האורך והרוחב וזהו שאמר: היוצאת והוצאתיה.

[ה, ג]
ויאמר, זאת האלה -
הקללה.

על פני כל הארץ -
ארץ ישראל.

ותרגם יונתן:

דא מומתא דעתידה למיפק,

וזו כענין מגילה שראה יחזקאל שהיתה כתובה פנים ואחור וכן זאת המגלה הייתה כתובה מזה ומזה והיתה כתובה מצד אחד כל הגונב נקה ומצד אחד כל הנשבע נקה ופירש כמוה כמו: כמוך כפרעה, כמוני כמוך, ר"ל כי המגלה הייתה כתובה באלה ובקללה מצד זה כמו מצד זה ומצד זה כמו מצד זה ופירש נקה נכרת כמו ונקה לא אנקך נקה מבנין נפעל, אף על פי שהארכתי להם עד עתה מעתה יקבלו פורענותם כי הגיע זמנם, לפיכך יצאה זאת המגלה והנביא ראה המגלה ולא ראה הכתוב בה כמו יחזקאל, עד שאמר לו המלאך כי כח הנבואה הייתה הולכת ודלה, לפיכך היו מראות זכריה סתומות ובחגי זכריה ומלאכי פסקה הנבואה.

[ה, ד]
הוצאתיה -
האלה הזאת הוצאתיה להעניש מעתה הגונב והנשבע ולא אאריך להם עוד.

ולנה בתוך ביתו -
תשכון האלה בתוך ביתו עד שתכלה אותו ואת עצי ביתו ואת אבניו.

[ה, ה]
ויצא, וראה -
כי אחר שהראהו מראה זו של מגלה עפה נעלם ממנו המלאך ואחר כך יצא והראהו מראות האיפה.

היוצאת -
יוצאת מבית ה' כמו הראשונה או פי' יוצאת מארץ ישראל.

ותרגם יונתן:

מאן דגלן אלין.

[ה, ו]
ואמר, זאת האיפה היוצאת -
הראהו גלות עשרת השבטים שגלו כבר שהם שקועים בגלות לא יצאו עתה כמו שיצאו גלות יהודה ובנימן והראה לו איפה שהיא מדה ר"ל שהאל מדד להם מדה כנגד מדה, כי כמו שהם עשו שהאריכו ימים רבים ברשעם מיום שנחלקה המלכות עד היום שגלו ולא היה להם מלך מכל מלכיהם שהחזירם למוטב אלא כולם הלכו בדרך רעה, וכמו שהם האריכו ברעה, כן יהיו בגלות ימים רבים זו היא מדה כנגד מדה, לפיכך ראה הנביא איפה שהיא מדה.

ויאמר -
עינם בכל הארץ.
עוד פירש לו המלאך ואמר לו זאת עינם, ר"ל זאת האיפה שאתה רואה מורה שעין יש עליהם שרואה מעשיהם וכן הוא רואה בכל הארץ, כמו שאמר למעלה עיני ה' המה משוטטות בכל הארץ.
עינם - ר"ל העין הרואה אותה הוא עין ה'.

[ה, ז]
והנה ככר עופרת נשאת -
היתה נשאת.

בתוך האיפה -
ככר לשון נקבה כמו ככר לחם אחת, עשרה ככרי כסף וככר העופרת מורה להכביד אותה ולהשקיעם בגלות.

וזאת אשה אחת יושבת בתוך האיפה -
הזאת למי הייתה זאת האשה והיא עשרת השבטים שהיו במלכות אחת והלכו דרך אחת לרעה, לפיכך קראה אשה אחת והיא יושבת בתוך האיפה, שהיא מקבלת המדה שמרדה.

[ה, ח]
ויאמר זאת הרשעה -
אמר המלאך לנביא זאת האיפה שהיא הרשעה שהיתה בישראל והיא עשרת השבטים שעשו העגלים והחלו בעבודת הבעל.

וישלך אותה אל תוך האיפה -
לפיכך השליך אותה האל יתברך אל תוך האיפה, שמדד לה כמדתה.

וישלך את אבן העופרת אל פיה -
להשקיעה בגלות ימים רבים.
ופירש אל פיה - אל פי האיפה.
ורשעה - הוא שם דבר, או שם התאר.

[ה, ט]
ואשא עיני, והנה שתים נשים -
לענין שפירש באשה אחת שהיא עשרת השבטים, נפרש בשתי נשים שהם יהודה ובנימין שגלו לבבל, אף על פי שכבר עלו מהגולה כשהיתה מראה זו, הראה לו מראה על אותם שנשארו בבבל שנתעצלו לעלות לירושלם, אף אחר שהחלו לבנות הבית ואמר שראה שתי נשים אלו יוצאות בגלות.

ורוח בכנפיהם -
כלומר שגלו קל מהרה לבבל.

ולהנה כנפים ככנפי החסידה -
כלומר כנפים ארוכות ורחבות כמו החסידה.

ותשנה את האיפה -
היו נושאות אותה על כנפיהם להראותם כי גלותם ביושר ובמדה שמדד להם האל תחת מעשיהם הרעים.

ומה שאמר בין הארץ ובין השמים –
הדבר ידוע כי המעופף הוא מעופף בין הארץ והשמים ברקיע השמים, להראות כי אלה אינם כאשה הראשונה שאותה השליך ככר עופרת אל פיה להשקיעה בארץ במקום גלותה, אלא אלה לא אמר להשקיעם בארץ אלא תלויות באויר עד זמן ששבו לארצם לשבעים שנה, ומה שראה יהודה ובנימן כמראה שתים נשים ועשרת השבטים, אשה אחת לפי ששבט יהודה היה מיוחד לבדו מפני המלוכה וצרף עמו שבט בנימן משאר השבטים, לפי שהיה חלקם כאחד ושניהם גלו כאחד, לפיכך אמר שתי נשים.

והחכם הגדול הרב רבי משה בר מיימון ז"ל פירש:

שתי נשים מלאכים ראה אותם כדמות נשים, כמו שראה אותם כדמות סוסים, גם כן מפני שתשש כח הנבואה בזמנו.

[ה, י]
ואמר, אנה המה מוליכות את האיפה -
ולא שאל כן במראה הראשונה, לפי שראה שהיו מוליכות אותה במהרה ומה שאמר כי הנשים היו מוליכות את האיפה, ר"ל כי הם גרמו ששלם האל יתברך כמדתם וכאלו אמר הן מגלות עצמן.

[ה, יא]
ויאמר לבנות לה בית בארץ שנער -
לה רפה הה"א זהו ששלח להם ירמיה הנביא ארוכה היא, בנו בתים ושבו.

והוכן והניחה שם על מכונתה -
והוכן מושבם שם, כלומר שבנו שם בתים וקבעו ישיבתם שם ועדיין הניחם שם על מכונתם, כלומר הכנה שעשתה לה מבנין בתים ונטיעת כרמים, נתעצלו לעלות מבבל אשר נשארו אחר שעלה עזרא ולא רצו לעלות, אף אחר שהחלו לבנות הבית.

והניחה - מלה מורכבת מן הניחה מבנין הפעיל והונחה מבנין הפעל וטעם ההרכבה, כי מתחילה כשגלתה שם הונחה שם שלא ברצונם ואח"כ הניחה שם היא עצמה, כלומר ברצונה עכבה שם ונתעצלה לעלות אל ירושלם.