[ו, א]
ואשוב, ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וההרים הרי נחושת -
מראות ד' מלכיות שראה אותם פעמים.
עוד שב וראה אותם פעם שלישית מבוארת מן הראשונות וקרא אותם מרכבות, והמרכבה ד' סוסים להראות חזקה של כל אחת בזמנה שמלכו בעולם וכל אחת הרעה לישראל.

ועוד ראה אותם שהיו יוצאות מבין שני ההרים וזה מורה על חזקם כחוזק ההרים וההרים הרי נחושת והוא הברזל החותך הנקרא אצי"ר בלע"ז ויש כמוהו במקרא, ואחד מהם הולכי רכיל נחושת וברזל שפירש שהוא חזק מהאבן שהוא חותך ופוסל האבן ולתת להם חוזק יותר הראה אותו שהיו הרי נחשת.

ועוד זכר נחושת לשתוף השם כמו נחשתי ויברכני ה' בגלליך וביד הד' מלכיות ישראל מנוסים ונבחנים.

[ו, ב]
במרכבה -
רמז למלכות בבל כמו שפירש.

סוסים שחורים -
הוא שאמר למעלה שרוקים והוא רמז למלכות מדי ופרס וקראם למעלה שרוקים והנה שחורים, לפי שהם שתי אומות אע"פ שהם מלכות אחת.

ויש מפרשים:

כי הראה לו גוון שחורים, לפי שהושחרו במלכותם פניהם של ישראל וזה היה בימי המן.

ויש מפרשים:

כי הגוונים האלו לפי מנהגם בצבע מלבושיהם, והיתה אחת נוהגת בגוון שרוקים והאחת בגוון שחורים.

[ו, ג]
ובמרכבה השלישית, לבנים -
רמז למלכות יון ולא ידענו למה כנה אותם בלבנים.

וכתב רבי' סעדיה ז"ל:

כי מפני שהמלך הראשון ליון היה אלכסנדרוס מקדון שהיה חכם פילוסוף והחכמה הוא דבר לבן ומחוור, לפיכך כנה המלכות ההיא בלבנים.

ובמרכבה הרביעית סוסים ברדים אמוצים -
במרכבה הזאת ראה שני גונים ברודים שהוא גוון שיש לו כתמים לבנים כדמות הברד, והם בתוך גוון אחר ומה שהראה לו זה הגוון במלכות ישמעאל, לפי שהם חושבים להחזיק בתורת משה שהיא לבנה כברד אבל מערבים אותה באמונות רבות, כמו שהברד מעורב במראה שבהם אם מראה שחור או מראה אחר.

אמוצים –
אמר בו התרגום:

קטמנין,

ר"ל שמראיה כמראה הדשן והמרכבה הזאת רמז למלכות רומי שהשפילה מלכות יון ומלכה היא בעולם וראה בה שני גוונים, לפי שיש מלכות אחר עמה שמולכת בעולם והיא מלכות ישמעאל, וכן אמר במלכות נבוכדנצר כמו שפתר אותה דניאל ומלכות פליגא תהוי.

[ו, ד]
ואען -
לפי שראה כבר שתי מראות בענין זה ובשניה שהוא ד' קרנות, נתבאר לו יותר ממה שנתבאר לו בראשונה, כמו שביאר לו המלאך ועתה בראותו ג"כ ד' מרכבות וידע כי לחדש דבר הראה אותם לו, שאל את המלאך: מה אלה אדוני, כלומר מה באו לחדש כי כבר ראיתי המראות שהם רמז לד' מלכיות, אם כן מה אלה לאיזה עניין הראיתי בהם?!

[ו, ה]
ויען, אלה ארבע רוחות -
כמו לד' רוחות.
וכן ויבא ירושלם כמו לירושלם,
בן שאול כמו לבן שאול והדומים לו, ר"ל אלה הד' מרכבות יוצאות לד' רוחות השמים, כלומר לתת רשות לד' מלכיות למשול בד' רוחות כל אחת בזמנה, כלומר בכל העולם שהוא ד' פאות.

מהתיצב על אדון כל הארץ -
כלומר בשליחות האל ששלחם על זה, כמו שאמר ויבאו בני האלהים להתיצב על ה'.

[ו, ו]
אשר בה -
ולא זכר האדומים כי כבר עברה מלכות בבל ומלכות מדי ופרס יצאו תחלה אל ארץ צפון שהיא בבל להשחיתה ואח"כ משלו בכל ממלכות הארץ, והלבנים שהוא מלכות יון יצאו אל אחריהם שמלכותה גברה, שהרי אלכסנדרוס מקדון המלך הראשון ליון הרג דריוש בבבל ולקח המלוכה ממנו ומלך אח"כ הוא והבאים אחריו בכל העולם.

והברדים יצאו אל ארץ התימן -
שהוא ארץ הדרום, בעבור כי רומי היא צפונית ולוליאנוס קיסר שמלך על רומי החל להלחם במלכות יון ותחילת מלחמותיו יצאו אל ארץ מצרים שהיא דרומית ובכל הארצות היו מוליכים בני יון אז, וזה לוליאנוס קיסר התגבר עליהם והוא העביר המלוכה מבני יון והחזירה לרומיים.

[ו, ז]
והאמצים -
הם רמז למלכות ישמעאל שהתאמצו מעצמם לבקש מלוכה לאיזה מקום שיהיה, לפיכך לא תאר להם רוח וזהו שאמר: ויבקשו ללכת להתהלך בארץ.

ויאמר -
כלומר נתן להם רשות להתהלך ולכבוש ארצות.

[ו, ח]
ויזעק -
כלומר קרא עלי בקול גדול ואמר לי: ראה היוצאים אל ארץ צפון הניחו את רוחי בארץ צפון, כלומר אלה השחורים שיצאו אל בבל להשחיתה עשו לי נחת רוח כשהשחיתו אותה, הניחו את רוחי את כעסי שהיה לי עליהם שהרעו לישראל יותר מדאי, כמו שאמר: אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה.

[ו, ט]
ויהי -

[ו, י]
לקוח -
מקור במקום צווי, כמו הלוך וקראת.

מאת הגולה -
מאת הבאים מהגולה והם חלדי וטוביה וידעיה ויאשיהו והביאו כסף וזהב לנדבה לבנין הבית ובא דבר השם לנביא והודיעו זה ואמר לו שיקח הכסף והזהב ויעשה מהם עטרות.

ובאת אתה ביום ההוא -
ביום שתבא שם, כי לא אמר לו שילך שם ביום הנבואה.

ובאת בית יאשיה בן צפניה -
כי בביתו היו האחרים וזהו שאמר: אשר באו מבבל יאשיהו עם הנזכרים.

[ו, יא]
ולקחת -
תקח מהם כסף וזהב שהביאו בידם לנדבה.

ועשית עטרות -
תעשה ממנו שתים עטרות ותשים האחת בראש יהושע למנותו כוהן גדול וזה כמו הצניף הטהור שהיו משימין על ראשו בנבואה, כמו שאמר למעלה: והעטרה האחת לא היה צריך להזכיר מה יעשה בה כי ידוע כי בראש זרובבל תהיה, כי הוא היה במקום מלך ואין מלך בלא עטרה.
ואפשר כי קודם ששמו העטרה בראשו נקרא פחת כמו שכתוב פחת יהודה ואחר ששמו העטרה בראשו קראוהו מלך ואף על פי שלא נכתב מזה דבר.
יתכן מדרך הסברא לאמר כן.

ועשית -
לבן נפתלי מלרע השופר בתי"ו ולבן אשר מלעיל השופר בשי"ן וכמוהו אנו קוראים.

[ו, יב]
ואמרת, הנה איש צמח שמו -
כלומר הנה איש עמך שיהיה ראש ישראל והוא זרובבל ויקרא צמח, כי מעלתו תהיה כמו צמח האדמה שיגדל מעט מעט כן מעלתו תעלה מעט מעט עד שתגדל מאד, כמו שהתנבא עליו חגי: ביום ההוא נאום ה' צבאות אקחך זרובבל וגו' ומתחתיו יצמח ממקומו כלומר מהמקום שהוא שם והוא ירושלם משם תבא לו המעלה.

[ו, יג]
והוא יבנה -
כפל הענין לחזק.

והוא ישא הוד -
הוד והדר מלכות ישא.

על כסאו -
כמו המלך היושב על כסאו ומושל בארץ.

והיה כוהן על כסאו -
כלומר לפני כסאו, כמו מהתיצב על אדון כל הארץ.
וכן אמר בספר שמואל: והתהלך לפני משיחי כל הימים כי הכהן היה בא לפני המלך להורותו ולדבר עמו ולא היה המלך בא לפני הכהן אלא כשהיה שואל באורים ותומים, כמו שכתוב ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני ה'.

ועצת שלום תהיה בין שניהם -
כי לא יקנא זה את זה ושניהם יסכימו כאחד באשר יעשו.

[ו, יד]
והעטרות תהיה -
כל אחת מהעטרות תהיה להם לזכרון בהיכל ה', כמו שאמר בתורה: לזכרון לפני ה', כלומר נדבתם תעלה לפני ה' לטוב להם בזה ובבא.

ויש מפרשים:

לזכרון שיהיו נזכרים בפי הדורות הבאים, כי היו שמותם כתובים ומפותחים בהם.

לחלם -
הוא חלדי שזכר למעלה ושתי שמות היו לו.

ולחן -
הוא יאשיה שזכר.

ורז"ל דרשו:

בהיכל ה' - כי שם הושמו העטרות אחר שנתנו בראש זרובבל ובראש יהושע.

וכן אמר במשנה:

מדות ושרשרות של זהב היו קבועות בתקרת האולם שבהם פרחי כהונה עולים ורואים את העטרות שבחלונות, שנאמר: והעטרות תהיה לחלם ולטוביה ולידעיה ולחן בן צפניה לזכרון בהיכל ה'.

[ו, טו]
ורחוקים -
מגויי הארצות יבואו מארץ רחוקה לבנות בהיכל ה', כלומר להתנדב לבנין הבית ואפשר שהיה זה בימי הורדוס בבנין הגדול שבנה בבית המקדש.

ויש מפרשים:

ורחוקים - על ישראל המפוזרים בגלות בארץ רחוקה.

והיה אם שמוע תשמעון -
כל זה שאני מבטיח אתכם יהיה אם שמוע תשמעון בקול ה' אלהיכם.